בעידן בו אנו שואפים לשוויון בין המינים, אמירות אלו עושות עוול לכלל האבות. במאה ה- 21 קיימת שאיפה לעודד חלוקת הורות שוויונית כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בהמלצות הביניים של ועדת שניט, המלצות ועדת רוטלוי והאמנה הבינלאומית לזכויות הילד:

• “האב מתגורר בתל אביב והאם והקטין מתגוררים בהרצליה”.

בקביעה שכביכול הקטין גר עם האם (בני גר בביתי פעמיים באמצע השבוע + כל סוף שבוע שני) יש אמירה, הצהרת כוונות והבעת דעה קדומה ומוטה של השופט שמן הראוי לתקנה לאלתר ולהעמיד דברים על אשורם.

האב יציין שלא’ שני בתים! אחד עם אמו בהרצלייה ואחד עם אביו בתל אביב. א’ חי מצב עולם זה כדבר שבשגרה, בדיוק כפי שציינה פקידת הסעד בנושא זה. א’ מתבטא בנושא עובדת היותם של הוריו גרושים באופן חופשי ומציין עובדה זו כדבר שבשגרה בדיוק כמו בנושא היכן הוא גר.

• “מכל מקום, בסוף השבוע האחרון של החופשה הגדולה… בין אם ילון הקטין אצל האב ובין אם ילון אצל האם- ביום א’, 31.08.2008, יום לפני פתיחת שנת הלימודים, יהיה הקטין בבית האם ובמקרה שהקטין לן אצל אביו- יחזיר האב את הקטין לבית האם במוצ”ש”.

הראייה כאילו טובת הילד מחייבת שיצא לבית הספר מבית אימו מעניקה עדיפות לקשר האימהי על פני הקשר האבהי, עדיפות שאין זה מובן על מה היא מסתמכת. בכל מקרה שני ההורים ליוו את א’ ביומו הראשון בלימודים והלינה ערב קודם לכך צריכה להתבסס על השגרה אליה הוא מורגל. חריגה מהשגרה הזו לטובת לינה יוצאת דופן בבית האם משדרת לילד כי האם היא ההורה החשוב בחייו.

קביעה כזו של בית המשפט משדרת גם להורים כי קיימת היררכיה ביניהם, וכי בנושאים מסוימים עדיפה האם על האב. לכך עלולה להיות השלכה ארוכת טווח על החלטות שיצטרכו להתקבל, ועל מאבקים מיותרים שעלולים להיווצר בעתיד בעטיה. להעמדת ההורים כשווים יש חשיבות רבה להסדרת היחסים ביניהם, שכן היא אינה מאפשרת לאיש מהם להתבצר בחזקות או עדיפויות ובכך לגרום להורה השני להיאבק נגד זה:

• “משך 14 שנים לא פסקתי מעולם על הסדר משמורת משותפת”.

בנושא זה צריך להדגיש את השינויים החברתיים שחלו במשך השנים האחרונות, את מסקנות ועדות רוטלוי ובעיקר את מסקנות ועדת שניט התומכות באופן חד-משמעי בכך שטובת הילד היא העיקרון המנחה והחשוב מכל.

גם בפסיקה עצמה ניתן לראות שינוי מבורך והנה בשנה האחרונה פורסמו שני פסקי דין בהם נקבע על הסדר משמורת משותפת גם ללא הסכמת האם, בשאיפה לדאוג לטובתו של הילד.

כך פסק דינו של כבוד השופט בן ציון גרינברגר בתיק תמ”ש 019660/07, בו כב’ השופט ציין:

• “אין להתעלם מכך שהאווירה החוקתית של המשפט הישראלי המודרני יצרה לאחרונה פתיחות חדשה לרעיון של המשמורת המשותפת בשל השאיפה לשמירה על שוויון מהותי גם בתחום המשפחה כי אם יהיה זה לטובת הקטינים”.

פסק דין נוסף הוא של כבוד השופטת לוי, תמ”ש (קריות), 10440/07 בו כתבה כבוד השופטת לוי תוך שהיא מנמקת החלטתה בנימוקים שחשיבותם חורגת הרבה מעבר לתיק הספציפי:

• “סבורה אני כי משמורת משותפת היא דרך המלך. מקום בו ניתן להותיר על כנה אחריות הורית משותפת, ממקום של שוויון, אכפתיות ומעורבות שווה, על אף הפירוד הזוגי, מן הראוי לעודד להתיר זאת…”.

לדידי אין צורך להוכיח כי טובת הקטינים היא לגדול במסגרת של משמורת משותפת. אדרבא, הטוען כי מן הראוי שלא לאפשר במקרה קונקרטי משמורת משותפת, על אף שמתקיימים התנאים המוקדמים של תקשורת תקינה וקרבה פיזית בין ההורים, עליו הנטל להוכיח זאת”

________________________________________

הורים המעוניינים ליצור קשר, מוזמנים לפנות לגיא רוה בדוא”ל.

הכותב הוא אב פעיל להשגת הורות משותפת בחקיקה ובחברה, מנהל בלוג בנושא וחבר ועד בתנועת הורות=שווה [קישור].