הרולטה הטורקית של פישמן
הרולטה הטורקית של פישמן
|
הפסיד 200 מליון דולר
אין זו הפעם הראשונה שפישמן נופל. הנפילה הגדולה היתה בשנת 1983 בזמן מפולת המניות שש שנים לאחר המפולת החזיר פישמן את מרבית חובותיו.
האם המהמר חזר לפעול?
היקף ההפסדים שספג איש העסקים אליעזר פישמן כתוצאה מצניחת הלירה הטורקית, עומד על-פי הדיווחים על סכום האסטרונומי של 1.4 מיליארד שקל.
פישמן אינו הראשון, ובוודאי גם לא יהיה האחרון המפסידים בשוק מסוכן זה. לא נפקד גם מקומם של גדולים וטובים והדוגמא האקטואלית לאור עסקת ישקר, היא המשקיע האגדי וורן באפט.
כאשר באפט הימר נגד הלירה סטרלינג, הוא הרוויח מיליארד דולר. בין השנים 2002 עד ל- 2004 הימר באפט נגד הדולר והרוויח 3 מיליארד דולר. לעומת זאת, בשנת 2005 שוב הימר באפט נגד הדולר ובהימור זה הפסיד עד עתה כמיליארד דולר – כסף קטן… ההפסדים הגדולים שספג בהימור נגד הדולר-אירו הפתיעו גם את מירב בתי ההשקעות ומומחי המטבע בעולם. פישמן רצה גם.
אבל, זו אינה פעם ראשונה שפישמן נופל. הנפילה הגדולה היתה בשנת 1983 בזמן מפולת המניות, עם נפילת שלוש הקרנות שלו, והעיקרית היא קרן רונית שהמיטה שואה כלכלית על קבוצת ריגר-פישמן. ביום אחד, תוך כמה שעות, הצטמצם הונו מ-450 מילון דולר ל- 70 מיליון בלבד. אז אמר פישמן כי במפולת ירדו לטמיון 18 שנות עבודה. בתחילת 1989, שש שנים לאחר המפולת, החזיר פישמן את מרבית חובותיו (אבנרי, “חידת פישמן”). האם המהמר חזר לפעול?
מהו שוק המטבעות, ומדוע הימור על הלירה הטורקית?
שוק המטבעות הינו ללא ספק הגדול, המסוכן והמתוחכם מבין השווקים הפיננסיים. זהו שוק שהנחת הבסיס שלו היא כי ההשקעה במטבעות היא “הימור”, שגם טייקונים מקצועיים ומומחים מובילים טועים בהערכת המגמות בהן. המהמרים הכבדים בשווקים אלו, אינם מחפשים את הרווח הקטן מתחת לפנס. אלו הם מהמרים כבדים, המחפשים את האתגרים דווקא בפינות היותר מורכבות ששם ניתן לעשות “מכות” מהירות, קצרות וגדולות. בדיוק כמו בקזינו.
בשנה האחרונה, המהמרים הנועזים בשוק המטבעות התמקדו בשווקים המתפתחים. אלו הם שווקים שבהם המטבע אינו סובל מתנודתיות חזקה, עולה במרבית הזמן, ומתנהג באופן די יציב. מבנה שוק זה, כדוגמת פולין, הונגריה, רומניה ועוד, מביא למציאות יוצאת דופן בה התשואה ברבות מהמדינות המתפתחות, למי שהשקיע בהן, מניבה ריבית גבוהה במיוחד וגם רווחי הון מול הדולר ושאר המטבעות החשובים.
ומדוע טורקיה?
בשנה הבאה תיכנס טורקיה לאיחוד האירופאי. המטבע הרשמי יהפוך בהדרגה לאירו. היציבות של הלירה הטורקית, עם המעבר העתידי לאירו, הביא משקיעים זרים רבים לבורסה המקומית, וכמובן סחפה משקיעים זרים הסוחרים במטבע. בשבוע האחרון “ברחו” מרבית המשקיעים עם תחילת הצניחה של הלירה הטורקית. מדוע פישמן לא ברח?
בגלל שהוא מהמר בנשמה. כמו בקזינו, כשהמהמר מתחיל להפסיד, הוא לא נוטש. הוא ממשיך להמר מתוך ציפיה שהנה הקלף מגיע, ומייד הרווחים יחזרו. או כפי שאומרים המהמרים הכבדים: רווחים סופרים במדרגות. כלומר, רק אחרי שמימשת.
צורת המסחר
על-פי הפרסומים, פישמן הימר בשבועות האחרונים באמצעות אסטרטגיה של מכירת של חוזי אופציות “CALL דולר”, או מטבע מוביל אחר כמו האירו, נגד הלירה הטורקית. טקטיקה זו מאפשרת, במידה וההימור התברר כנכון, להמר כי הלירה הטורקית תמשיך להתחזק, לעלות ולזכות ברווחים עצומים. אולם במקרה שישנה ירידת ערך של הלירה הטורקית, הרי שההפסד יכול היות בלתי מוגבל, כלומר כל הסכום עליו המרת. בדיוק כמו בקזינו.
הפסד החברות שבשליטת פישמן
ביום 25.5.06 החלו חברות שבשליטתו של פישמן לדווח לבורסה על הפסדיהן מהעסקות. אם נבדוק את הפרסומים, נראה כי חברת אליאנס, יצרנית הצמיגים הנסחרת בבורסה, הפסידה כ- 9.5 מיליון דולר על עסקות מטבע שביצעה. גם חברת דרבן, חברת השקעות העוסקת בייזום, בנייה והשכרת מבנים למסחר, תעשיה, ומשרדים, שנסחרת גם היא ובשליטת פישמן דיווחה על הפסד של כמה מליוני דולרים מעסקות מט”ח.
השאלה המטרידה את הבנקים היא לא רק מה יהא על עסקיו, אלא מהי מידת החשיפה של הבנקים הישראלים למשבר נוסף בסדר גודל כזה בו אנשי עסקים מהמרים בשווקים עם רמות אי-ודאות גבוהות, ורמות סיכון גבוהות, יחד עם רמת ביטחונות נמוכה בהרבה. בעיה דומה יכולה להיווצר בחברות פרטיות וציבוריות באימפריה הכלכלית אותה בנה במו ידיו, כמו: ידיעות אחרונות, חברת הכבלים ערוצי זהב, ויזה כאל, תנופורט, עיתון גלובס, רשתות קמעונאות כמו בסט ביי, הום סנטר, טויס אר.אס ומגה ספורט, ועוד.
היכן היה הדירקטוריון?
כאשר חברה פרטית מפסידה את כספה בגלל הימור בעליה בצורה שגויה, אף אדם אינו יכול לשפוט או לומר מילה נגד העסקות הכושלות. אולם לא כך הדבר כאשר מדובר בחברה ציבורית.
סעיף 253 לחוק החברות עוסק באמצעי הזהירות ורמת המיומנות של נושא מישרה סביר. היכן היו הדירקטוריון והמנכ”ל? אל לנו לשכוח שמדובר בחברות ציבוריות שהדירקטוריון אמור להיות שומר העם וכספו, ולא לנום על משמרתו. האם כך הוא המצב?
מדוע הרשו הדירקטורים בדרבן ובאליאנס לגרור את החברות להימור כבד, ולחשיפה מסוכנת של החברות לשער מטבע השנוי במחלוקת? מה מסתתר מאחורי ההחלטות הללו? האם תמיכת החברה הציבורית בהימורי בעליה?
ביום 25.5.06, יממה לאחר היוודע דבר ההפסד, פורסם כי פישמן הודיע שידאג לכסות ההפסדים שנגרמו לחברות הציבוריות שבשליטתו עקב הפעילות במט”ח. לכאורה, מחווה יפה של בעלים, שלא נוטש את הספינה שטבעה – כפי שקרה בקלאב מארקט.
אין ספק שאם תפתח חקירה מדוע “הימרו” חברות ציבוריות שבבעלות פישמן על המטבע הטורקי, תיבער אש בצמיגים של אליאנס או בנכסי דרבן. כיסוי הגירעונות אינו פוטר את מנכלי החברות וחבר הדירקטוריון, כמו גם את פישמן מאחריות. נראה שכיסוי הפסד הימורי זה על-ידי אבירותו של פישמן, מנסה לכסות על דירקטוריון של בובות עץ שאינו יודע לנהל חברה.
הגיע הזמן שדירקטורים יבינו כי הם חייבים לשמור על כספי הציבור, ואינם חסינים בפני תביעות אישיות. כבר היו דברים מעולם, ולצערנו, הם עוד יחזרו. ללא ספק.