·                מדינת ישראל השקיעה 400 מיליון דולר בפיתוח מערכת הנאוטילוס/סקאייגארד – תותח-לייזר נגד פצמ”רים ונגד טילים מכל סוג וטווח.

המערכת הזאת פותחה בארה”ב, ובסדרת הניסויים שעברה היא הצליחה לפגוע במטרה ב-46 (ארבעים ושישה) מתוך 46 (ארבעים ושישה) ניסויים. חובבי המתמטיקה שביניכם יאשרו שזה בערך 100% פגיעה.

יתרונותיה של המערכת הזאת:

א.             היא זמינה (מחכה בארגזים למשלוח אלינו מאז שנת 2004);

ב.              היא זולה בייצורה, וזולה בהפעלתה;

ג.               כיוון שקרן הלייזר פועלת במהירות האור, היא עונה גם על פיתוחים עתידיים של טילים ופצמ”רים.

מדוע מדינת ישראל לא מממשת את השקעתה, ומזמינה מייד לפחות את כל הארגזים המוכנים למשלוח?

משום שלתעשייה הביטחונית יש אינטרס בפיתוחה של מערכת כיפת ברזל – טילים נגד פצמ”רים וכו’, שהיא, בשלב הזה, עדיין בפיתוח, ואיש לא יודע מתי היא תהיה זמינה.

מה שכן ידוע, כבר עכשיו, הוא שגם אחרי שיושלם פיתוחה של המערכת הזאת היא תהייה יקרה ומיושנת.

להשלמת התמונה: התעשייה הביטחונית שלנו לא טוענת שמערכת הלייזר אינה טובה, זולה וזמינה. היא רק אומרת שאם יתנו לה לייצר את המערכת, דעתה תשתנה.

מה יעשו תושבי שדרות, אופקים, נתיבות, קרית-שמונה או מטולה? יקימו מפלגה שתרץ לכנסת על האג’נדה הזאת.

וקבוצה אחרת מאותה האוכלוסייה תקים מפלגה שתדרוש מיגון פסיבי.

·                נכה שקיבל אישור מהביטוח הלאומי לכסא גלגלים צריך לחכות חצי שנה עד שיקבל את מה שכבר אושר לו. מה יעשה? יקים מפלגת נכים וירוץ לכנסת.

·                משרדי הרישוי דופקים את מורי הנהיגה עם מיכסות ה”טסטים”. מה יעשו? יקימו מפלגת מורי-נהיגה, וירוצו לכנסת.

·                השירות הווטרינארי במשרד החקלאות מאשר שבבי-זיהוי לא-ייחודיים לכלבים, ופוסל שבבים ייחודיים שהם ברמת-איכות טובה יותר, וגם זולים יותר. מה יעשה היבואן המקופח? יקים מפלגה שתחרוט על דגלה את חופש-היבוא של שבבי זיהוי לכלבים, וירוץ לכנסת.

·                העיריות דורשות ממך לשלם להן קנסות-חנייה ותוספות פיגורים, אבל כשאתה דורש מהן להמציא לך את המסמכים התומכים בדרישה, הן עונות לך בהתחלה במכתב סטנדרטי מלא אסמכתאות שאותן אתה מכיר מהמכתבים הקודמים שלהן, ומידיעתך הכללית. אתה עונה להן שאתה מכיר את כל האסמכתאות האלה, אבל הן לא מתייחסות למקרה המסויים שלך, ואילו אתה מבקש את המסמכים הנוגעים למקרה הפרטי שלך.

בתשובה אתה מקבל פלטי-מחשב שאינם אלא “תרשומות פנימיות” של מי שערך אותן, ואתה דורש העתקים מהמסמכים עצמם – אבל העיריות בשלהן, כל פעם עם תרגיל-השהיה חדש – וכן שוב ושוב, עם חודשים ארוכים בין כל פנייה שלך לבין התשובה, ובסוף, במקום תשובה עניינית אתה מקבל צווי-עיקול ו”ביקורים” של גברתנים אלימים בביתך.

בצר לך אתה פונה אל מבקר המדינה, בתפקידו כנציב תלונות הציבור. הנציבות פונה אל העירייה, זו “מוכרת” לנציבות בדיוק את מה שהיא “מכרה” לך, והנציבות “משתכנעת”, אבל במקום שמצבך מול הנציבות יהיה טוב יותר מאשר מצבך מול העירייה – מצבך גרוע יותר, כי הנציבות לא מגלה לך מה טענה העירייה, ואילו מסמכים היא הציגה.

הנציבות “מסתודדת” עם הנילונים מאחורי גבם של המתלוננים, ולכך יקראון במקומותינו “בירור תלונות הציבור”… מה יעשו המתלוננים? יקימו מפלגה, וירוצו לכנסת.

וכן הלאה, וכן הלאה.

אכן, כל הנושאים האלה ראויים גם ראויים לבוא בשעריה של הכנסת, אבל, למרבית הצער, מספר המנדטים בכנסת, אחרי ניכוי “קולות העדר”, הוא בערך 10 מנדטים, אולי יותר, וזה אינו מאפשר “רזולוציה” של “ח”כ לכל אג’נדה”.

כיוון שכך הוא, ולאור אחוז;החסימה (2%), הרבה אג’נדות ראויות אינן זוכות לייצוג בכנסת, והמפלגות הקיימות – אלה האחראיות למצב הקיים – זוכות ל”בונוס” בזכות חטאיהן-הן.

כדי שכל הדפוקים יזכו לייצוג בכנסת צריך למצוא “אג’נדת גג”, המשותפת לכל הדפוקים.

המשותף לכל הדפוקים הוא הציפצוף המתמשך של כל הרשויות על האזרח הקטן.

ומדוע הרשויות מצפצפות על האזרח הקטן?

משום שהן יודעות שלאזרח הקטן אין שום מגן-ומושיע נגד המתעללים בו.

בג”ץ? הצחקתם אותי. הם מתיימרים להיות “מגינו ומושיעו של האזרח הקטן בריבו עם השלטון”, אבל הדבר שהם יודעים לעשותו הכי טוב הוא “אולי אדוני ימשוך את עתירתו?“ – רמז שקוף לכך שאם “אדוני” לא יעוף הבייתה הוא יחטוף “הוצאות” כאלה שיגרמו לו לקלל את יומו.

והתוצאה היא שרק כאחוז אחד מהעותרים לבג”ץ זוכים בצו מוחלט מ”מגינם ומושיעם”.

כן, כן … חלק מהעותרים מקבלים מתחת-לשולחן את מבוקשם, “כולו או מקצתו” … שמענו על זה, אבל אנחנו לא צריכים מדינה-מתחת-לשולחן.

וכאשר הבג”ץ מצפצף על האזרח, זה משדר לרשויות שגם הן יכולות לצפצף עליו.

ומה שמתחיל בבג”ץ מחלחל מהר מאוד לכל בתי המשפט האחרים, והתוצאה ידועה: מערכת המשפט איבדה את אמון הציבור, וכל מה שנשאר לה הוא להחליף את הציבור.

איך ללמד את השופטים לעבוד ולעשות צדק מהיר ויעיל, עמדתי בהצעת החוק לייעול הדיונים ולמניעת הסחבת, שהיא תהיה הצעת-החוק בראשונה שאגיש, אם אבחר לכנסת.

תחליף יעיל, זול ואמין למוסד הבג”ץ הצעתי במאמר בג”ץ דור שני (או שלישי, בעצם): בית משפט מחוזי למינהל.

ואת נושא הנאוטילוס/סקאייגארד כבר הבטחתי לעמותת מגן לעורף כהצעה-לסדר-היום השנייה שאגיש, אם אבחר לכנסת. כעת אני נותן פומבי להבטחה הזאת, כך שאין לי כל דרך חזרה ממנה (בתנאי שהעמותה תכין לי את שיעורי-הבית, כמובן).

ובשואה התחתונה: מדוע להצביע דווקא “נר”?

משום שמכל המפלגות אליהן פניתי – כולל כאלה שהוצע לי לרוץ במסגרתן – אף אחת לא הייתה מוכנה להתייחס למערכת-הגג הקובעת את אורחות-חיינו, איכות חיינו ואיכות המימשק שבין הציבור למשרתיו – היא מערכת המשפט.

ואני, הקטן, כבר לא צריך להציג קבלות בנושא הזה.

_________________

הכותב הוא מס’ 2 ברשימת לח”ם – לוחמי חברה מאוחדים – לכנסת השמונה עשרה, שסימנה “נר“.