ב”ה

שושנה חלקיהו הצטרפה לתנועת הנוער “ברית חשמונאים” (ברי”ח), בהיותה בת 12. בת 15 הצטרפה לשורות הלח”י. מי שהיה לימים בעלה, דב חלקיהו, היה חבר ב”הגנה”, ואמור היה להיות עם הנסוגים מן העיר העתיקה, לקראת הפקרתה לידי הלגיון הערבי, במצוות בן-גוריון ודוד שאלתיאל. אך הוא לא “זכה” להיות עם הנסוגים, שכן, כבר בשעת בקר מוקדמת, ביום הנסיגה, נפצע קשה בראשו מרסיס רימון, שחדר לעמדה, ברגע בו החל את משמרתו.

פציעת הראש הסירה את דב חלקיהו, הכהן, ממצבת הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. משרד הבטחון הציב אותו לעבודה בדואר, אך הוא מאס בעבודה זו, שלא ענתה כלל וכלל על כישוריו. דב חלקיהו נשלח ללמוד גרפיקה ב”בצלאל”, והיה למעצב תשמישי קדושה יפהפיים.

ב-1958 נישאו דב ושושנה והולידו חמישה ילדים. אך הפציעה, שעינתה אותו במשך שנים, ניצחה; דב נפטר בה’ באייר, התשל”ו.  

דפי הזכרון –  

חלקיהו (שטרן) יששכר דב ז”ל
בן אהרון צבי ופנינה
נולד ז´ כסלו תרפ”ז בפרנקפורט גרמניה עלה לארץ בחורף תרצ”ה נפטר ה´ אייר תשל”ו.

בשנת תש”ז הצטרף לתנועת הנוער “המרי העברי” והיה חבר ב”הגנה”, התנדב לעזרת נצורי העיר העתיקה ונכנס עם הפורצים לעיר.
באייר תש”ח תוך כדי הלחימה נפצע קשה בראשו ואיבד את כושר הדיבור, הכתיבה והראיה.
לאחר המלחמה חזר אליו כושר ההבעה. למרות פציעתו הקים בית ונולדו לו חמישה ילדים.
נפטר ביום ה´ אייר תשל”ו כתוצאה מפציעתו.
מקום מנוחתו בהר המנוחות
הותיר אחריו אישה ילדים ואחות

להבין על מה ולמה ואיך

שושנה חלקיהו

(נג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ: (במדבר פרק לג)

חשוב, טרם פרוץ המלחמה הקרובה, שאליה אנו נגררים בקצב מהיר, לברר ולשאת בתודעה מספר נושאים, שאינם נהירים לגמרי לעם היושב בציון, עקב שטיפת מוחו בתורות זרות ומעוותות, במשך שנים רבות.

הנה, מספר נושאים הדורשים הבהרה וליבון –

1. “הגנה”, מהי?

2. משמעות הפקרת השבויים בידי האויב.

3. מחדל אי כיבוש ארץ ישראל כולה על ידי ישראל.

4. חובת גירוש התושבים שאינם יהודים.

5. “דמוקרטיה”, מהי?

1.  השימוש במושג “הגנה”, הינו פגיעה חמורה ברוח הצבא והעם.

     אם קראנו לצבא של עם ישראל בארצו, בשם “צבא הגנה”, אז מה הפלא שעדים אנחנו    

     לכל מעשי ההתמגנות המחפירים ולהתקפלות? בלי המילה הזו היינו חוזרים לתפקידנו    

     המקורי, שהוא, על פי הדיבור: כיבוש ארץ ישראל. אבל, משועבדים לכותרת כזו, מודיעים  

     אנו לעולם כולו, שישראל פחדנית, חלשה ומושפלת (חגבים בעינינו וכן בעיניהם).

2.      אשמתנו כלפי הבחורים שנלקחו בשבי שונאינו, זועקת! איך נמשיך מבלי לתקן את המעוות?

3.      עלינו להפנים את ההגיון הפשוט, שהעם שכבש את תל-אביב והתנחל בה, לא רשאי, כי אם – חייב, לכבוש את כל שאר חלקי ארץ ישראל – לא רק את שכם או את יריחו, כי אם, את כל ארץ ישראל המובטחת.

4.      מובן הדבר שכיבוש כולל הורשת כל מי שאינו יהודי מארצנו. שכם אנו מצווים. יש   

     להתחיל ברוצחים, ומיד אחר כך, להוריש את כל האחרים (ויש גם לתת את הלב לחורבן      

     הנורא של ישובי גוש-קטיף, שתושביהם פרנסו במשך שנים את הערבים, במקום לשלוח    

     אותם לערב).

      “…. בעומדם בירדן אמר להם יהושע, דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת

      שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: ‘והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם…’.

      אם אתם עושים כן, מוטב, ואם לאו – באים מים ושוטפים אתכם (סוטה, ל”ד)

5.  יהודי המאמין באמת בה’ ובתורתו, חייב לבחון את המושג “דמוקרטיה”, ומיד יבין שאין   

     למושג זה שייכות כלשהי לתורה הקדושה וליעודנו ותפקידנו כעם ה’. מוטל על המאמינים,    

     להתערטל מכל הרעיונות הזרים ולהבין, שהכל – ממש הכל, חוץ מהיראה – בידי שמים!  

     על ידי זה, נזכה להשראת השכינה במקום ממשלת זדון והבל, נזכה להמלכת מלך –   

     למלכות בית דוד!