ב”ה

“…אף
אחד לא חיפש את הארץ המובטחת היכן שהיא נמצאת, והיא נמצאת קרוב מאוד – בתוכנו!
הארץ המובטחת היא היכן שאנו עושים אותה – בארגנטינה, באוגנדה, בסיני, בפלסטין או
בטימבקטו“, הרצל

במשך דורות רבים, כל
חתן מתחת לחופתו מצהיר – אם אשכחך
ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש
שמחתי. החתן שובר כוס, זכר
לחורבן. יש המניחים אפר על ראשם.

זו לא המצאה של
ה”ימין”, אפילו, לא של ה”ימין הקיצוני”, זו מורשת ישראל מאז
חורבן הבית.. כן, הבית שעל שמו נקרא ההר עליו היה בנוי – הר הבית, ובלעז – TEMPLE MOUNT, מימי טרום הולדת שודד הדרכים, הרוצח,
השקרן, מוחמד, ימח שמו וזכרו. אבי “דין מוחמד בסייף”. “על
השחיטה” של ביאליק, היה קטן לעומת השחיטה הג’יהאדית המשתוללת בכל העולם.
ועדיין, אנו המגונים, כי, כשמדובר ביהודים, עשיו והערב רב, אינם יכולים להתגבר על
שנאתם ליעקב.

אלפיים שנות כיסופים
להר-הבית, עד – “הר הבית בידינו” – אלא, שהידים ידי עשיו, ידי
ה”ציונות”, המתעבת את ארץ ציון וירושלים. שוב ושוב עושה ה”ציונות”
מאמצים להיפטר מן השרשים, למחוק כל זיקה וזכר ליהדות ב”מדינת היהודים”.
ובכל פעם, שאני מנסה להבהיר מהי ה”ציונות”, מגלים לי מגלי אמריקה,
ש”ציונות” נגזרת מ”ציון…”. ואני לא ידעתי…

מה שהם אינם מנסים,
כלל, הוא, לשאול את עצמם – לאיזה צורך נוצרה ה”ציונות”,
כש”ציון” היא מושג מובנה בתורת ישראל ויישוב ציון הוא מן המצוות
הראשוניות ביותר בתורת משה. היה זה משה, שהוביל את עם ישראל לארץ ישראל, והיה זה
משה, שהתחנן לביטול הגזירה, שמנעה את כניסתו לארץ. משה לא היה “ציוני”,
לו היו חשובים עם ישראל ותורת ישראל, לכן, רצה לזכות להיכנס לארצו של העם, שיזכה לקיים
בארץ את כל מצוות-התורה, התלויות בה. הוא לא חיפש טריטוריה, הוא חיפש קדושה!

המימסד ה”ציוני”
רצה בטריטוריה שתשמש לו “מקלט לילה”, ללא שום זיקה למורשת ישראל, זו
יכלה להיות גם באוגנדה. בדיוק, אז, מסיבות שלהן, היו מדינות העולם מוכנות להכיר
בזכות הסטורית מוגבלת של עם ישראל בארץ ישראל, לפרצה הזו נדחפו
ה”ציונים” וקבלו במרמה את הארץ, כשהם משתמשים בקושאן של עם ישראל,
התנ”ך השנוא עליהם. כך תפסו מונופול על העם ועל המקלט.

ויצמן:

“.. ארץ ישראל אינה יכולה לפתור את בעיית יהודי אירופה…. מליוני יהודים
אלה אבק-אדם הם על גלגלי ההסטוריה ואפשר שיצטרך להיזרות ברוח, אין אנו רוצים
שינהרו לארץ ישראל, אין אנו רוצים שתל-אביב שלנו תיהפך לעוד גיטו בזוי” (חיים ויצמן new Judea  סתו, 1937(

לא ניכנס כאן, בפעם
המי יודע, לפירוט פשעי ה”ציונות” נגד העם היהודי ונגד האנושות, בתירוץ
של קיצור הדרך ל”מדינה..”

די לנו לראות את
פשעיה, היום, כדי להאמין, שמדינת הרשע והפשע הזו, הורתה ולידתה בפשעים חסרי תקדים
של יהודים(?) נגד יהודים. כבר אמר הנביא – מהרסיך ומחריביך ממך יצאו – אבל, מהרסים
ומחריבים ורוצחים מבני עמנו, דוגמת, ראשיה, שריה ויועציה ושמאלניה, יש”ו, לא
ידע עם ישראל מאז היותו.

יש המפרשים – ממך יצאו
– יצאו, ולא תראי אותם עוד… אמן, כן יהי רצון, במהרה בימינו.