ב”ה

פאטנט גאוני

המבצע היה מבצע סרק ראוותני שלא היתה לו שום מטרה

במקום שהעם היושב בציון יפגין את סלידתו ואת זעמו נגד המדינה ושלטונות צה”ל השולחים את ילדיו למות במבצעי ראווה חסרי מטרה, כמו מבצע הסרק האחרון, ש”הישגו” היחיד היא הצגתה לראווה של ערוות מדינת המה-יפית ה”ציונית” שהשמאל בנה, עם ישראל מפגין את אהדתו ל”מדינה” ולצה”ל. זה חולני! והחולי הזה עולה לעם ישראל ביוקר. זה החולי אותו מנצלים הפושעים, מנהיגי מדינת ה”שלום” הזו, הודות לרמז שקבלו מן הנמושה מנחם בגין – “לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער…”. מנהיגי מדינת השמאל יודעים שכל עוד יחזיקו את מדינתם במצב מלחמה, יכולים הם לסמוך על נאמנות העם להם ולשגיונותיהם. זו, ורק זו, הסיבה לאי יציאתה של “המדינה במצור” מן המצור, לאחר כל הנצחונות שהנחיל לנו הקב”ה. כל הנסיגות, במסגרת “תהליך השלום” ובמסגרת מדיניות ה”צעד חד צדדי”, תכליתם אחת – קיבוע שלטונה של “המדינה הציונית” על העם היהודי, שבדור זה, היא זו העומדת עליו לכלותו.

המבצע המביש, שלביצועו השתמשה “המדינה הציונית”, שהשמאל בנה, בטובי ילדי ישראל, היה פשע נוסף במסכת פשעיה נגד העם היהודי.

אותה מסכת של פשעים, הטביעה בעם היהודי את תחושת ה”אשמים תמיד”. התחושה שהזכות האלמנטרית להגנה עצמית, המובנת לכל עם ולשון, שנויה במחלוקת כאשר מדובר בעם היהודי. וכאשר היהודים נוקטים בדרך ההגנה העצמית, וזו, בדרך כלל, אימפוטנטית, חסרת כל תועלת, ורצופה בהתנצלויות לכל אורך הדרך, הם צריכים לחוש ממש רע, לרדת על ברכיהם ולפצות את רוצחיהם, במקום לזעוק – אנו מאשימים!

הצנחת ילדי ישראל על סכיני הג’האדונאציזם הבינלאומי משמעותה אחת – הודאה בצידקת רוצחינו, והתנצלות על רצוננו לחיות. התנצלות על עצם המחשבה שגם לנו יש זכויות, למשל, זכות לארצנו, הגזולה ברובה בידי האימפריאליזם הג’יהאדי.

אילו הופצצה אחוות-הנאצים והמשט היא מוטבע במצולות הים, ועוד לפני כן, אילו נמחקה עזה לפני שנים רבות מעל פני האדמה, מעשה שהוא חובתנו הקדושה, וכך גם לא היינו מגיעים למשט הפרובוקטיבי הזה, היה העולם מבין מזמן, שאין לנו שום ספק בצדקתנו, שחגיגת העומדים עלינו לכלותנו בכל דור ודור מסתיימת בזה, וכל אשפת האדם הזו, בראשות “פעילי שלום” מכל העולם, בכלל, ומן העם היהודי בפרט, יכולה “לקפוץ לנו”. העולם היה נפנה לענייניו היגעים ולא היה חש את הדחף, שאינו בר-כיבוש, לתת את מכת המוות, כי אין לו סיכוי להצליח בה. במצב הדברים הנוכחי, העולם חש שהפתרון-הסופי לבעייה- היהודית הוא בר השגה קרובה ועל-כן הוא כפוי, ממש, להמשיך במאמציו להשמידנו.

המבצע היה מבצע סרק ראוותני שלא היתה לו שום מטרה; מבצע שרק בנס לא נרצחו בו ילדינו, אבל, היו ללעג ולקלס קבל עם ועולם, טראומה לכל החיים לילדים האלה, המקריבים את חייהם למען מדינת-האויב, שהשמאל בנה, עובדה אליה אינם חשופים. היה זה חילול ה’ נוסף שבוצע על ידי “כס אלוק’ ממעל” של חיים דרוקמן. שוב היה עם ישראל לבוז, שאותו צריך היה להפנות אל מנהיגיו, הפושעים נגדו, אך, כאמור, הפאטנט עובד. בכל עת באה עולה ביתר שאת העובדה, שהעולם כולו נגדנו, מתאחד עם ישראל מאחורי ממשלותיו הנפשעות, וכך, מתקדמת לה בשופי תכנית השלבים להשמדתנו, תכנית “ארצנו הקטנטונת” של יפה ירקוני, “זמרת חמש המלחמות” וכל משפחתה.

“מדינת ישראל”, כדרכה במ”ט שערי טומאה, מקריבה את ילדינו על מזבח ריקודי המה-יפית שלה. ואני רוצה להבין – מהי זכותם של פושעי-מלחמה ופושעים נגד העם היהודי, כמו ביבי וברק, להשתמש בילדינו לצרכיהם הסוטים? לא די שאין במבצעיהם שום מטרה ואף לא הישג חיוביים, אלא, הם גורמים לעם היהודי נזק בכל התחומים. מעשיה של מדינת הדמים והזדון הזו, מקדמים את תעמולת רוצחינו, מקדמים את תכנית השלבים שלהם, בין השאר, בגירוש יהודים מעל אדמתם-אדמת אבותיהם, וחורבן ישוביהם.

המדינה שהשמאל בנה היא ראשית צמיחת גלותנו הבאה!