ב”ה

 

 

 

מתי הם ילמדו?

 

 

אליבי שכולו שקר

 

 

לא הסנחריבים היו בעוכרינו, כי אם אתם, הרבשקים….”.

 

ציטוטים, מחד, והעמדת דברים על דיוקם, מאידך –

 

 

“העובדה הפשוטה היא שבשם הדת, או יותר נכון איזה קטע בלתי מפורש לגמרי בתלמוד, כמעט כל הרבנים מנעו עליה, כולל רבנים שנמלטו או הוברחו מהתופת הנאצית וחסידיהם הועלו בעשן השמימה, ואחד מהם אפילו ניצל ברכבת קאסטנר…. “.

 

 

איך אמר גולומב לבגין? “מנגנון התעמולה בידינו ואנו נכוון את כותב ההסטוריה…”, גילוי לב נדיר בהתחשב בעובדה שהשמאל אינו מסוגל להעלות דבר-אמת על דל שפתיו.

 

זה משהו כמו – אדם נשך כלב, כמו ההתמקדות על דיר יאסין, שגם אילולא היתה שקר וכזב מאלף ועד תו, נוסח מנגנון התעמולה השמאלני לקידום השמדתנו, הרי, לו קרה הדבר, היה זה כטיפה בים הדם היהודי השפוך על ידי ערבים, באותם ימים, ועד עצם היום הזה!

 

כזו היא דוגמת הרבי מסאטמר שנמנה על הניצולים ברכבת ה-VIP של קסטנר-בן-גוריון-שרת.

 

האליבי שבנתה לעצמה “הציונות”, כהסוואה לחלק הארי שלה בהשמדת יהדות אירופה, בסיפורים על הרבנים ה”חרדים”, שאסרו על קהילותיהם לעלות לארץ ישראל, תפס תאוצה עצומה, בעזרתה הנלהבת של “הציונות הדתית” ששנאתה ל”חרדים” היתה מזמן לשנאה פתולוגית עמוקה ונוראה.

 

אז, בואו נראה, וזאת ממש בקיצור, שכן, המשורר יצחק כצנלסון רשם כתב-אישום ארוך ומזעזע על אשמת השמאל – “ציוני” ואחר, בהשמדה.

 

המשורר והסופר, שהוא, אשתו ושלושת ילדיהם הושמדו בשואה, היה ציוני-סוציאליסטי, שעיניו נפקחו לראות את האמת, רק בשנות “השואה”, וכך כתב חדשים מעטים לפני שעלה בעשן המשרפות השמימה:

יולי, 1943:

“… עקרתם מן השורש את זרע הטוב באדם, את אלוקי ישראל – הלוא הם הצדק, היושר, האמת והאהבה לכל בצורה ישראלית… 

“לולא שפכתם מי-שופכיכם על כל היקר לנו, על ארץ מולדת, לו היינו שם בארץ אבות במליונינו….. גם בארצות הגלות לא היתה החיה הרעה, העם הגרמני מרהיב עוז, לא היה מעיז לגעת בנו….. לא האנגלים ולא עמים קטנים ורעים מהם הפריעו בעדנו… לא הסנחריבים היו בעוכרינו, כי אם אתם, הרבשקים….”.

הדברים עליהם הוא שח, היו בסיס “הציונות”!

כצנלסון מזכיר גם את “האגודה” לחובה באותו ענין, אבל, זאת רק במשפט קצר אחד. אשר לשמאל, עליו הוא שופך את זעמו, עד שנאה נוראה, באריכות, דפים על דפים. הם, בתעמולתם האנטישמית, הסיתו את המוני בית ישראל נגד העליה לארץ ישראל, יתר על כן, בשנת 1937, כאשר התריע ז’בוטינסקי מפני השואה שענניה מתעבים בשמי יהדות אירופה, והציע לממשלת פולין להעביר את היהודים לארץ ישראל, התנפל עליו המימסד ה”ציוני” בשצף קצף.

 

ב-16.9.1919, נתפרסמה ב“טיימס” הלונדוני (מ.א.צ.ל) כתבה מאת סופרו במזרח הקרוב, ובה נאמר:

“…. הציונים האחראיים ביותר מטרותיהם הנוכחיות הן תרבותיות וכלכליות יותר מאשר מדיניות… בענין העליה התשובה הציונית היא: על הכניסה צריך יהיה להשגיח השגחה מעולה ולהרשות לבוא רק לעולים נבחרים, בה במידה שיהיו לנו עבודה או אדמה. אנחנו צריכים להתנגד לכל לחץ הדוחף אותנו לצד תכניות גדולות של עליה מיד”.

ב-1.2.1918 (התורן מס’ 46, מ.א.צ.ל) מבטיח נחום סוקולוב:

“אנחנו מצידנו נתאמץ לעצור בעד זרמי אמיגרציה פתאומית לארץ ישראל… היהודים בחו”ל ישארו, כמקודם, אזרחים נאמנים לארצות מולדתם ומגוריהם – אולם ליהודי ארץ ישראל הרי זה יהיה בית נאמן ממש. התנועה הציונית אינה חברה לעזרת נודדים. אין מגמתנו למלא את הארץ בהמוני יהודים, סתם, מכל הבא ליד…”

 

כאמור, זה אפילו לא על קצה המזלג. מי שרוצה עוד ועוד ציטוטים והוכחות, שיקרא במאמרי הרבים, אשר בהם תיעוד רב מאד בנושא מתן המכשולים על דרך שיבת ציון על ידי ה”ציונים”.

 

 

ביל”ו והרצל

 

“העליה הראשונה” וטרום “עליה ראשונה” היו עליות רבנים וחסידים

 

 

למה הועלתה תנועת ביל”ו על נס?

 

 

 

הציטוטים

 

“…. אנשי ביל”ו, ראשוני משתיתי הישוב היהודי ברחבי א”י והמסד ההיסטורי להתכנסות היהודים בא”י, בעטו בדת, אם כי לא ביסוד היהודי ההיסטורי. הרצל לא פעל בשם הדת אך בלעדיו היו כנראה עד היום רק גטאות יהודיים בא”י. הלאומיות הדתית לא תרמה כמעט כלום לייסוד המדינה, לתפקודה ולהצלחתה…..”.

משה ש’, (כ”ב בניסן תש”ע, 6/4/10)

 

“… הבסיס לקשר החילוני לארץ (הרצל, בן גוריון, בגין, רבין, ז’בוטינסקי, יאיר שטרן) מבוסס על הקשר ההסטורי של העם היהודי לארץ ישראל.  מכאן באנו ולכאן חזרנו כדי לבנות מדינת לאום לעם היהודי.  הקשר הדתי לארץ ישראל לא רלוונטי, כי הוא מבוסס על אמונה באלוהים ואלוהים לא קיים. זה די מגוחך לבסס את הקשר לארץ על הבטחה מדומיינת מיישות לא קיימת. ואגב- כן, כשאומרים לי שאני לא מוסרי כמו שאמר הרב הנ”ל זה מעליב ופוגע”.

חילוני, (כ”ב בניסן תש”ע, 6/4/10)

 

 

לא אאריך בענין ביל”ו. היתה זו תנועה זניחה; היא הגיעה לשיאה עם 45 עולים, בסה”כ, והועלתה על נס, כדי להבליע את העובדה שמבשרי העליה, הרי הם, אנשי העליה הראשונה, היו, כמעט כולם, שומרי מצוות, ובעיקר “חרדים”. הם שבנו את המושבות הראשונות בארץ ישראל. הם גם לא התלהבו לקבל כפועלים במשקיהם את אנשי בילו”ו, כי אלה היו חילונים. ובאמת, מצאנו, שה”חלוצים” הוציאו לשמד את ילדי המושבות.

הבילו”ים יזמו את הקמתה של מושבה אחת בלבד – גדרה. ובלי סיוע מאסיבי לא היו יכולים להקימה.

מבשרי חידוש הישוב היהודי בארץ ישראל היו תלמידי הגר”א. כל העליות – “העליה הראשונה” וטרום “עליה ראשונה” היו עליות רבנים וחסידים. הטיעון הזה, בענין אנשי ביל”ו, “משתיתי הישוב”, הוא חסר שחר עד כדי כך, שבאמת, אין צורך להאריך באפיזודה החולפת הזו.

ולענין הרצל –

 

‘לא הרצל גדול, אלא אתם (הציוניים) קטנים'”!

יש להקדים ולומר שהרצל מת ממחלה 44 שנים לפני שבן גוריון הכריז על המדינה שלו. על פי מגילת העצמאות, הרצל הוא אבי- המדינה, מסיבה אחת בלבד – בן גוריון התנגד בתוקף להזכיר את שם ה’ על “מדינת ישראל”.

האמת היא, שהוא האמין שהוא אבי האומה ואלוהיה, אבל היה מספיק אינטליגנטי כדי לא לומר זאת בקול, ומה אכפת לו לתת קרדיט לאדם מת. כי לחיים הוא לא נתן.

הכרזת המדינה היתה לאחר שויצמן כבר נבחר לנשיא ע”י מועצת העם. אבל הוא אינו חתום על המגילה. על “מגילת העצמאות” חתמו כל חברי מועצת-העם על פי סדר הא”ב, להוציא את בן-גוריון, שחתם בראש. חיים ויצמן טען, שאם עקרון סדר הא”ב אינו נשמר, הרי, הוא, כנשיא המדינה, אמור לחתום ראשונה. הדיקטטור הגדול לא הסכים, ועל כן, סירב חיים וייצמן לחתום על המגילה.

הוא החליט. מגילה לדורות (נקווה שלא) אמורה להנציח אותו כראש וראשון – אני ואפסי עוד.

הרצל פעל רבות למען הקמתה של מדינה ליהודים (כברירת מחדל), אבל, לא הגיע לשום הישגים, ואילו – טעויות, בשוגג ובזדון, היו לו למכביר.

מספר פרופסור קלאוזנר ב“אבטוביגרפיה” על ערב עם אחד-העם:

“… כל הערב, עד שעה מאוחרת, התרגש והתמרמר: ‘כל כך מהר! רק עשרים שנה אחר פינסקר והבילו’יים – וכבר בוגדים בארץ ישראל והולכים אחר אור מתעה של ארץ זרה באפריקה! וכי ייאמן דבר זה כי יסופר?! אומה עתיקה, שבמשך אלפיים שנה אין תפילה מתפילותיה, שאינה קשורה בציון ובכל הקומפלקס ההיסטורי הגדול התלוי בציון, – ופתאם הכל נשכח, ואפשר גם לתלות את כל תקוות האומה באפריקה. ואף ה’מזרחי’ הדתי מסכים לכך! וכי אומה היא זו ולא רקב של דורות? וכי זה אינו מוכיח, שהכל מתפורר בתוכנו כיום”?

                       

ועוד: “לאחר ימים מועטים בא ד”ר שמריהו לוין לווארשה, ואחד-העם התנפל עליו על שנתנו ‘אומרי הלוא’ להעביר את ענין אוגאנדה בקונגרס. אז אמר לו ד”ר לוין: – ‘קשה היה להלחם בהרצל. מה היה אפשר לעשות? – הרי הוא גדול כל כך!   –   ואחד-העם השיב בכעס: ‘לא הרצל גדול, אלא אתם (הציוניים) קטנים'”!

מה שקורה היום הוא – אנו חיים בגיטו, בתוך “גבולות אושוויץ”, בהתאם לדוקטרינת הדוקטור הרצל, שהתנגד לכל צעד שייעשה בלי הסכמת הגויים (כולל, כמסתבר, “גויים” דוברי עברית, מזרע ישראל). וזה עובדתי ומוכח.

ההשערה שהיהודים היו חיים היום בגיטאות קטנים, אילולא הרצל,

א. אין לה על מה שתסמוך ואי אפשר להוכיחה.

ב. בכל מקרה לא היה לזה שום קשר להרצל!