ב”ה

                                         חוגגים על הברכים את הנסיגה מעזה (עתונות בינלאומית…)
אניה נושאת שלל “הסברה”

                  

יתומי רצחנותם

 

מדינה יהודית חזקה, היתה מזמן יושבת בשקט ובשלווה, איש לא היה מעז להכתיב לה, מפסיק ועד סימן קריאה, כי היא לא היתה מתבכיינת. מי שמבקש רחמים, צריך לשלם על כך!

 

ממש אור ושמחה ליהודים, אור בקצה מנהרת ה”הסברה” ה”ישראלית – אנית-נשק לקידום השמדתנו. פרס קופץ, יולי אדלשטיין קופץ ונתניהו קופץ. כל היתומים שרצחו את הוריהם ומתבכיינים לרחמים, כי הם, כאמור, יתומים. אשפת האדם!!! אז, פלא הוא שכל עמי עולם בזים לנו ממעמקי הנפש? ובמקרה זה, אין לזה שום קשר לאנטישמיות המרימה ראש, גם אותי הם מגעילים עד קבס. ההתבכיינות הזו, היא היא שהקימה מריבצה את האנטישמיות הרדומה והפעילה בכל הגויים! מדינה יהודית חזקה, היתה מזמן יושבת בשקט ובשלווה, איש לא היה מעז להכתיב לה, מפסיק ועד סימן קריאה, כי היא לא היתה מתבכיינת. מי שמבקש רחמים, צריך לשלם על כך!

זה מטורף לגמרי! שנאת ישראל מבית חצתה את כל הקוים האדומים, שברה את כל הכלים, מחריבה את העם ואת הארץ, הגויים נותנים יד בנפש חפצה, ואז מהרסינו ומחריבינו מתבכיינים. שמשון דער נעבעכדיקער, הזועק כל העת – בעיקר באמצעות חלאת המין האנושי, “מחנה השלום” – : “החזיקו בי”, מתבכיין. אפילו אייכמן לא התבכיין, אבל תואמיו היהודים, עושים מעשה אייכמן ומבקשים שכר כמורדי גיטו ורשה.

נתניהו מבצע את הפשע האולטימטיבי, שהוא תחביב המדינה שהשמאל בנה, מונע את בנין הארץ, ומדבר על פשע-מלחמה של זרים… מנוול!

                                             הדגל שברח הוא הדגל שגירש

צו החיים, צו עליון 

 

עם ישראל חייב להתרחב ימה וקדמה וצפונה ונגבה, לא רק כי זה הוא צו החיים, אלא כי זו זכותנו וחובתנו הראשוניות! א. זו ארצנו, ב. יש לגבות מכל הגויים את מחיר הדם.

לאחר אלפיים שנות שואה חייב העם היהודי רק לעצמו והוא חייב להתעצם, כך, שלא יעלה עוד על דעתו של שום גוי להשמיד יהודים. עם ישראל חייב להתרחב ימה וקדמה וצפונה ונגבה, לא רק כי זה הוא צו החיים, אלא כי זו זכותנו וחובתנו הראשוניות! א. זו ארצנו, ב. יש לגבות מכל הגויים את מחיר הדם. אילו כבשנו היום כל ארץ אירופית, היתה זו זכותנו המלאה. קל וחומר, שחרור ארצנו, שלנו, הגזולה בידי שודדים ורוצחים. עדיין לא שחררנו, למרות שיכלנו לעשות זאת אלף פעמים, את ארצנו מזרחה לירדן. זהו פשע!!! ואם לא די בזה, הדור הנפסד הזה, אולי הדור השפל ביותר בדברי ימי ישראל, מרשה לעצמו לגזול את ארץ אבותינו מילדינו, בלא לשאול לא את אלה ולא את אלה, ולהנחיל אותה לזרים, ולא סתם זרים, אלא, כאלה שחייהם “קודש” להשמדת היהודים. הם עשו זאת בארצות כיבושי הג’יהאד, והם עושים זאת כבר כמה דורות, בארצנו שלנו. במקום לגרש אותם, וזה לפנים משורת הדין, כי צריכים היינו להשמידם, לא רק משום שהרוויחו את זה ברצח תינוקות יהודים, אלא, אנו כבר יודעים איזה נשק רב עצמה משמשים “הפליטים” בידי הנאציזם הבינלאומי, אנו מגדילים את מרחב המחיה שלהם, בהתגרשנו מארצנו.

במשך עשרות שנים מנהל שמעון פרס את ה”הסברה” ה”ישראלית”, אשר על כן, כל גוי יודע, שהארץ גזולה היא בידינו, שה”פלשתינאים” הם “פארטנרים לשלום”, וזאת, לפני משורת הדין, כי למעשה “זכויותיהם הלגיטימיות” הן – השמדת היהודים ו”שחרור פלשתין”, ועל כן, “ערפאת קבל בצדק את פרס נובל לשלום”.

                                                    כניעה היא נצחון (שיח אורווליאני)

שמחת שטופי-מח

אנו מושמדים, ובכל מקרה בו “ישראל” עושה איזה מבצע ראווה, לציבור הבוחרים בישראל, קופץ העולם, בראשות חלאת המין האנושי מבית – “פשעי מלחמה”! שני פשעי מלחמה מזוויעים בוצעו בעזה!; האחד – ביצוע מדיניות היודנריין. השני – אי מחיקתו של קן המרצחים, הנקרא עזה, מתחת השמים!!!

“ישראל” מנסה שוב ושוב להתנתק מעזה, כשהצבא הבורח ביותר בעולם מסמן את האות V, אך מוסיפה לכלכל, לתדלק, לזון ולחמש את ארגוני הג’יהאד להשמדתנו. ואכן, קן-הצפעונים הזה ממשיך לשפוך את דמנו, ואז נאלץ הצבא-לכל-משימה – ללכלך ולנקות – להיכנס שוב לעזה, וזה “פשע מלחמה”.

חלאת-האדם משמאל עשתה הכל, כדי להוציא את “ישראל” מעזה. להעניק ל”פלשתינאים” את “עצמאותם” להתעלק על “ישראל”. ואז הזעיקה עולם ומלואו על “הרעבת עזה”. מה ל”מדינת ישראל” ולעזה? הרי היא התנערה ממנה. מה היא חייבת לה? כל התיירים במאות האחרונות המתארים את עזה מספרים על העוני והעזובה והפשע בעיר הזאת. תקופה בה עזה פרחה, היתה כאשר פעלו בה יהודים ובהם גדולי תורה בישראל, כמו רבי ישראל נג’ארה. אבל, הערבים אינם מסוגלים להכיל את הטוב, פרעות הערבים בתרפ”ט לא פסחו על עזה, וזו היתה ההזדמנות לבריטים להוציא את היהודים “לטובתם”, כמו בחברון ובמקומות אחרים.

אז באו היהודים לנחלת אבותיהם, נחלת שבט יהודה, יהודים שלא התנערו, לא מחובותיהם ולא מזכויותיהם בארץ, והפריחו שממות בנות אלפיים, וההמשך הסטוריה, שעוד תתהפך על ראשיהם של הארורים, בני מרוז.

ועכשו, “אנית הנשק”. איזו “מציאה” הסברתית. כאילו אין כל הגויים יודעים שישראל “מדינה במצור” ג’יהאדי, מרצונה ה”שלום”י, המאיים עליה בהשמדה, כשכל הגויים, בראשות השמאל היהודי, הם שושביניו. כאילו אינם יודעים שקביעתם שנעשו פשעי מלחמה בעזה, מבוססת על התובנה האנטישמית, שליהודים, שלא כלשאר כל האומות, לא עומדת הזכות להגנה עצמית. איך אמר המנוול, בן-דרור ימיני? “הטראנספר, שלא כבעבר, לא נורמה מקובלת”; גירוש יהודים זו נורמה מקובלת כל כך, שהיהודון אינו רואה בה טראנספר. וגם לא כל הגויים, לא רק משום שהם יודעים, יד ראשונה, שטראנספר ביהודים היא נורמה מקובלת זה אלפיים, אלא, הם אומרים לעצמם – אם היהודים רוצים, מי אנחנו שנפריע להם לשעשע אותנו – כי מהרסינו ומחריבינו, רוצחינו, המלשינים, המוסרים והרודפים, מסתווים כיהודים, והרי לא יכל להיות שהיהודים רוצים ברעת עצמם, אז למה שנתערב בענייניהם הפנימיים של היהודים, כאשר ה”טוב” הזה ליהודים, הוא גם אינטרס שלנו?

כדי להסיט את דעת קהל הקרבנות מפשעיה, נטפלים שימון, יש”ו, ו”המדינה” שלו לענין איראן. אז, כדאי להזכיר לעם ישראל, אחמדינג’אד לא רצח עדיין שום יהודי, מדינת ישראל רצחה רבבות, הפכה רבבות לפליטים, החריבה חבלי ארץ פורחים, וכולנו משלמים את פשעי המדינה שהשמאל בנה ומחריב, ואת פשעי “הימין”, שכבר מזמן עבר את השמאל בריצתו להרע ליהודים.

נתניהו – לא נשכח ולא נסלח!

                              

יהושע פרק טו

 

(א) וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם אֶל גְּבוּל אֱדוֹם מִדְבַּר צִן נֶגְבָּה מִקְצֵה תֵימָן:

(ב) וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח מִן הַלָּשֹׁן הַפֹּנֶה נֶגְבָּה:

(ג) וְיָצָא אֶל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה וְנָסַב הַקַּרְקָעָה:

(ד) וְעָבַר עַצְמוֹנָה וְיָצָא נַחַל מִצְרַיִם <והיה> וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב:

(ה) וּגְבוּל קֵדְמָה יָם הַמֶּלַח עַד קְצֵה הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה מִלְּשׁוֹן הַיָּם מִקְצֵה הַיַּרְדֵּן:

(ו) וְעָלָה הַגְּבוּל בֵּית חָגְלָה וְעָבַר מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה וְעָלָה הַגְּבוּל אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן:

(ז) וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל מֵי עֵין שֶׁמֶשׁ וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל עֵין רֹגֵל:

(ח) וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵי הִנֹּם יָמָּה אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפֹנָה:

(ט) וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים:

(י) וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה אֶל הַר שֵׂעִיר וְעָבַר אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן וְיָרַד בֵּית שֶׁמֶשׁ וְעָבַר תִּמְנָה:

(יא) וְיָצָא הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף עֶקְרוֹן צָפוֹנָה וְתָאַר הַגְּבוּל שִׁכְּרוֹנָה וְעָבַר הַר הַבַּעֲלָה וְיָצָא יַבְנְאֵל וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה:

(יב) וּגְבוּל יָם הַיָּמָּה הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה גְּבוּל בְּנֵי יְהוּדָה סָבִיב לְמִשְׁפְּחֹתָם:

(יג) וּלְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה אֶל פִּי יְקֹוָק לִיהוֹשֻׁעַ אֶת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק הִיא חֶבְרוֹן:

(יד) וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק:

(טו) וַיַּעַל מִשָּׁם אֶל יֹשְׁבֵי דְּבִר וְשֵׁם דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר:

(טז) וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה:

(יז) וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה:

(יח) וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ:

(יט) וַתֹּאמֶר תְּנָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת: פ

(כ) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם:

(כא) וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר:

(כב) וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה:

(כג) וְקֶדֶשׁ וְחָצוֹר וְיִתְנָן:

(כד) זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת:

(כה) וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיּוֹת חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר:

(כו) אֲמָם וּשְׁמַע וּמוֹלָדָה:

(כז) וַחֲצַר גַּדָּה וְחֶשְׁמוֹן וּבֵית פָּלֶט:

(כח) וַחֲצַר שׁוּעָל וּבְאֵר שֶׁבַע וּבִזְיוֹתְיָה:

(כט) בַּעֲלָה וְעִיִּים וָעָצֶם:

(ל) וְאֶלְתּוֹלַד וּכְסִיל וְחָרְמָה:

(לא) וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה וְסַנְסַנָּה:

(לב) וּלְבָאוֹת וְשִׁלְחִים וְעַיִן וְרִמּוֹן כָּל עָרִים עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע וְחַצְרֵיהֶן: ס

(לג) בַּשְּׁפֵלָה אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה:

(לד) וְזָנוֹחַ וְעֵין גַּנִּים תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם:

(לה) יַרְמוּת וַעֲדֻלָּם שׂוֹכֹה וַעֲזֵקָה:

(לו) וְשַׁעֲרַיִם וַעֲדִיתַיִם וְהַגְּדֵרָה וּגְדֵרֹתָיִם עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:

(לז) צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל גָּד:

(לח) וְדִלְעָן וְהַמִּצְפֶּה וְיָקְתְאֵל:

(לט) לָכִישׁ וּבָצְקַת וְעֶגְלוֹן:

(מ) וְכַבּוֹן וְלַחְמָס וְכִתְלִישׁ:

(מא) וּגְדֵרוֹת בֵּית דָּגוֹן וְנַעֲמָה וּמַקֵּדָה עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן: ס

(מב) לִבְנָה וָעֶתֶר וְעָשָׁן:

(מג) וְיִפְתָּח וְאַשְׁנָה וּנְצִיב:

(מד) וּקְעִילָה וְאַכְזִיב וּמָרֵאשָׁה עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן:

(מה) עֶקְרוֹן וּבְנֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ:

(מו) מֵעֶקְרוֹן וָיָמָּה כֹּל אֲשֶׁר עַל יַד אַשְׁדּוֹד וְחַצְרֵיהֶן:

(מז) אַשְׁדּוֹד בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד נַחַל מִצְרָיִם וְהַיָּם <הגבול> הַגָּדוֹל וּגְבוּל: ס

(מח) וּבָהָר שָׁמִיר וְיַתִּיר וְשׂוֹכֹה:

(מט) וְדַנָּה וְקִרְיַת סַנָּה הִיא דְבִר:

(נ) וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה וְעָנִים:

(נא) וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה עָרִים אַחַת עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:

(נב) אֲרַב וְרוּמָה וְאֶשְׁעָן:

(נג) <וינים> וְיָנוּם וּבֵית תַּפּוּחַ וַאֲפֵקָה:

(נד) וְחֻמְטָה וְקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן וְצִיעֹר עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן: ס

(נה) מָעוֹן כַּרְמֶל וָזִיף וְיוּטָּה:

(נו) וְיִזְרְעֶאל וְיָקְדְעָם וְזָנוֹחַ:

(נז) הַקַּיִן גִּבְעָה וְתִמְנָה עָרִים עֶשֶׂר וְחַצְרֵיהֶן:

(נח) חַלְחוּל בֵּית צוּר וּגְדוֹר:

(נט) וּמַעֲרָת וּבֵית עֲנוֹת וְאֶלְתְּקֹן עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן:

(ס) קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהָרַבָּה עָרִים שְׁתַּיִם וְחַצְרֵיהֶן: ס

(סא) בַּמִּדְבָּר בֵּית הָעֲרָבָה מִדִּין וּסְכָכָה:

(סב) וְהַנִּבְשָׁן וְעִיר הַמֶּלַח וְעֵין גֶּדִי עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן: