ב”ה

האיש “שלנו” בבייג’ינג

 

 

אני על המפה…

 

 

מהות האמירה הזו היא כל משמעותו של שמעון פרס, בשינוי קל – אני על המפה… אני טס לחו”ל, סימן שאני מישהו…

 

“אנחנו על המפה” – אמירתו ה”בלתי נשכחת” של טל ברודי. אז, בעת אמירתה, היתה בה, אולי, גאווה אמיתית ולא רגשי הנחיתות של היהודון השש ושמח “להיות כמו כולם”, גם אם יהיה בתחתית סולם “כולם”, אך מאז זרמו מים רבים ביאנג-צה, וכיום, מהות האמירה הזו היא כל משמעותו של שמעון פרס, בשינוי קל – אני על המפה… אני טס לחו”ל, סימן שאני מישהו… יש לכם מושג כמה טיסות לקידום ה”שלום” כבר מימנו, אתם ואני, לשמעון פרס? לי אין מושג. אולי, כי הן רבות מספור, למשל –

 

ש. פרס חוזר. סגן שר הבטחון, מר שמעון פרס יצא אתמול לישראל, לאחר שקיים בפאריז פגישות עם מספר מיניסטרים צרפתיים.

מר פרס, ששהה ארבעה ימים בבירה הצרפתית, קיים שיחה ממושכת וידידותית עם שר… (ידיעות אחרונות, 31.1.1961). מי השר הצרפתי, זה בדף הבא, שאינו נמצא בידי. חבל.

 

 

ברלין 1936  

 

 

למה הסכימו היהודים ללחוץ את ידו של היטלר? זו השאלה השניה, המיותרת. השאלה הראשונה והיחידה היא – למה הגיעו לאולימפיאדה הזו? למה כיבדו את הנאצים בנוכחותם? בעצם, גם שאלה זו מיותרת, בהכירנו את אפיים המחורבן של היהודונים. ואת ידיו של ערפאת לא לחצו?

 

האלימפיאדה מתקיימת בברלין הנאצית. בראשה של גרמניה עומד היטלר, אבי הנאציזם, וזה לאחר פרסום חוקי נירנברג, הקו הנאצי כבר ברור. שום מדינה בעולם לא החרימה את המשחקים האולימפיים בקן העיט, גם לא ספורטאים יהודים. עד לכדי כך לא התעלתה הרוח הספורטיבית שלהם. מספרים לנו שהיטלר לחץ את ידיהם של “לא פחות מ-11 יהודים גאים…”. כבר אז, היתה ה”גאווה” היהודית דבר בעייתי מאד. במה הם היו גאים? ב”כבוד” שבלחיצת ידו של היטלר? בזה שלא החרימו את המשחקים האולימפיים האלה? האם בנצחונותיהם? כאלה, שהשלום’יאלים היו מגדירים כ“הנקמה שלנו בהיטלר”… ווואאוווו, איזו נקמה! נקמה מתוקה מזו לא תיתכן בכלל. זה היה כדאי בהקרבת חייהם של ששה מליוני יהודים….

לאחר שהיטלר ספג כמה נצחונות של כושים, בבירת מולדת תורת הגזע, לא החזיק מעמד, ועזב את האיצטדיון….

                                    

למה הסכימו היהודים ללחוץ את ידו של היטלר? זו השאלה השניה, המיותרת. השאלה הראשונה והיחידה היא – למה הגיעו לאולימפיאדה הזו? למה כיבדו את הנאצים בנוכחותם? בעצם, גם שאלה זו מיותרת, בהכירנו את אפיים המחורבן של היהודונים. ואת ידיו של ערפאת לא לחצו? וכי אינם מחזרים ללא ליאות אחרי גדולי המרצחים בעולם, ורואים לעצמם כבוד, כשאלה מוכנים לירוק לעברם… זהו פרס!

 

את קפיצת הדרך לנאציזם עשה משבר 1929. כמו תמיד, עלתה על פני השטח הפרימיטיביות הבהמית של האנטישמיות. כמו תמיד, נמצאו האשמים – היהודים, כמובן. כמו תמיד פרצה הסתה נוראה נגדם, שהתפתחה לפרעות, ועד להשמדה טוטאלית.

 

זו אותה פרימיטיביות חייתית, המנחה את “מחנה השלום” ה”ישראלי”, בשנאתו התהומית לחרדים ולמתנחלים. וכמו הנאצים, אין הם בוררים במלים ולא בשקרים. וזה לא עקב משבר אובייקטיבי, כלשהו, אלא, עקב משבר זהות ותיסכול של עב”מים, שבא להם בבחירה חפשית לגמרי. את המשברים, כמו מצב המלחמה האין-סופי, בינינו לבין הפארטנרים שלהם לשלום, הרי הם יוצרים, בכוונה תחילה. כאן לא באה השנאה בעקבות המשבר, אלא, בעקבות השנאה, יוצרים את המשבר. האחריות לו היא כווווולה שלהם, כי, מכל אותה קונסטלציה של ערב ה”שואה”, הם נטלו לעצמם רק את שנאת היהודים. ומכיוון שהיא כל מה שיש להם, היא איומה ונוראה, וכאמור, פרימיטיבית, חייתית ועיוורת כעטלף שוטה, ונוהגת ככלב שוטה. כאנטישמים קלאסיים הם מאמינים שהיהודים הם תאבי ממון, ועל כן, ריכזו את התעמולה/הסתה שלהם נגד המתנחלים והחרדים, בהאשמתם בשוד הקופה הציבורית…, וזה עבד!!!  אז, אולי, יש אמת בתורה האנטישמית? אכן, יש אמת, אבל זו מתאימה, בדיוק, לסוג היהודונים המסיתים, המהרסים והמחריבים. הם יהרגו בשביל כסף. כלומר, הם הרגו והורגים כל הזמן, בשביל כסף. הגויים, בדרך כלל, מתחככים, על כרחם, ביהודונים הרוצים להיות כמו כולם, ועל כן, אלה הם היהודים שהם הכירו, ועל סמך הכרה זו, נוצרו “מאפייני” ה-יהודי.

 

 

סין והאולימפיאדה 

 

סגנית שגריר סין בישראל מבהירה, שהחגיגה (זוללים) הגדולה הנערכת, במקביל לפתיחת האולימפיאדה, בהאנגר הגדול בפרובינציה “ישראל”.. ל”מכובדים”, מוזמנים בלבד, היא יחידה מסוגה בעולם. “ישראל” חוגגת, ערב תשעה באב…. אנחנו יחידים על המפה…. כיפאק ל”פתיחות” ה”ישראלית”.

 

בברברת האינסופית של יושבי אולפן הספורט של הטלויזיה, לקראת שידור טכס פתיחת האולימפיאדה, אמר שם אחד מ”מומחינו לענייני…” (צר לי, איני יודעת את שמו, איני מכירה את חבורת האפס הזו) ש“את סין לא מחרימים”! (גם את גרמניה לא החרימו, קל וחומר…). עובדה, מולך השלום בכבודו ובעצמו נסע לשם, ועם מולך לא מתעסקים! וכי מישהו יעז להגיד, במקרה כזה, מלה על חרם… חבל שאיני יכולה להוכיח, אבל, אפשר היה להתערב מבלי להסתכן, כי אילו נסע נתניהו, היו נמצאות אלף סיבות לכך, שנסיעה כזו היא שערוריה… אבל, על פרס לא מדברים. עובדה, מעולם לא נגעו בסוניה וביחסים שביניהם, אבל, התעללו למכביר בשרה וביחסים שבינו לבינה ובמה לא….

 

סגנית שגריר סין בישראל מבהירה, שהחגיגה (זוללים) הגדולה הנערכת, במקביל לפתיחת האולימפיאדה, בהאנגר הגדול בפרובינציה “ישראל”.. ל”מכובדים”, מוזמנים בלבד, היא יחידה מסוגה בעולם. “ישראל” חוגגת, ערב תשעה באב…. אנחנו יחידים על המפה…. כיפאק ל”פתיחות” ה”ישראלית”.

 

אין זה סוד, כי כמעט כל מוצר הנמכר היום בישראל, מוצאו מסין. ויודעים גם למה; בסין “העבודה זולה..”. כמה נפלא. האם איש אינו שואל את עצמו מה משמעותה של “עבודה זולה”? כמה מליוני עבדים סיניים מסתיר המינוח הפרוזאי הזה? כמה ילדים יושבים או עומדים על עבודתם, בתנאים לא אנושיים, מטרום צאת החמה עד צאת הנשמה, ממש?

ומכיוון ש”העבודה זולה”, מעבירים עשירי עולם את מפעליהם לסין. הם מרויחים, הממשל הסיני מרויח, והאוכלוסיה “נהנית” מעבודה תחת הנהלות מכל העולם, ממש “אחוות העמים”, וכי לא זה מה שרצה מאו-טסה דונג, משחרר הפועלים?

 

מדי פעם אני מציצה בטכס, אולי תימצא איזו אנקדוטה שאפשר לכתוב עליה. אך כל הצצה כקודמתה, מכה בחושים בטכניקות אור-קוליות סכימטיות קרות וממוחשבות– הצגת ראווה קרה וחסרת כל אנושיות. גם האנשים המופיעים הם רובוטים מתוכנתים. מאות בני אדם, המבצעים יחדיו תנועה אחת, היוצרת תמונה, כשכל אחד מהם הוא נקודה בתמונה – פיקסל, הם אינם רואים את התמונה, אולי יראו בטלויזיה, אם עדיין לא בא להם להקיא משבע שנים של אימונים. את התמונה העצובה רואה רק קהל החוגגים בטריבונות, שאינו חש שום עצב למראה, הוא מוחא כפיים. אתה, כמעט, מצפה שהם יצביעו בבוהניהם לכיוון מעלה או לכיוון מטה.

במחנה עבודת כפיה בסין  

האם ראיתם איך מייצרים את הרובוטים האלה? בכל מדינה מתוקנת, המאמנים היו עומדים לדין ומושלכים לכלא, לשנים רבות, ואולי לכל חייהם, באשמת התעללות סאדיסטית מזוויעה בילדים. אבל, הילדים האלה נשלחים על ידי הוריהם לעינויים האלה, כי האלטרנטיבה היא, להיות “עבודה זולה” וחיים בזבל.

 

“הסברה ישראלית”

 

 

שאלה מביכה, נכון? אבל לא את פרס! הרי זה אותו פרס שאמר – “מי שרוצה גם שלום וגם בטחון, לא יהיה לו, לא זה ולא זה…”! אמירה, כמו אמירות רבות אחרות של פרס, שמקומן בספר השיאים של גינס.

 

 

לנשיא מדינת היהודים ניתנה הזדמנות אולימפית, אחת להסטוריה עולמית, להסביר את הענין החשוב ביותר לעם היהודי, אך הוא החמיץ אותה. כי פרס התמחה רוב חייו בהסברת הג’יהאד ולא בהסברה יהודית. עובדה היא, שהעולם מבין היטב את ה”בעיה הפלשתינאית”, והוא דבק עדיין, בהנחיית פרס, ב”פתרון” הקלאסי ל”בעיית היהודים”, שהוא הפתרון לכל בעיות העולם, ובעת הזו, רק בו טמון הסיכוי לפתור את ה”בעיה הפלשתינאית”. הפתרון נוסה בהצלחה לא קטנה על ידי הגרמנים, בשליחות כל העולם. אז, לא היתה קיימת ה”בעיה הפלשתינאית” ולא “עם פלשתינאי”, אך גם לא נדרש תירוץ כזה ליישום ה”פתרון הסופי”, די היה לראות בחשיבות “שלום העולם”. גם לא היה שום “כיבוש ישראלי” ואפילו לא מדינת היהודים, אך הפתרון הקלאסי לבעיית היהודים כבר היה למסורת ולמורשת, שנותרו בעינן, בזכות ההסברה ה”ישראלית”, שהיתה רוב השנים באחריותו של פרס, הן, כממונה על משרד החוץ, והן, ובעיקר, במסירותו הפרטיזאנית העקיבה להסברה.

 

פרס, הסיר מעל כתפי כל העולם הנאור את העול שבהסתרת רגשותיו, שכן, בזכות פרס יכל העולם הנאור להסביר את המשא והמעש שלו, בדאגה ל”מדוכאים עלי אדמות”, על ידי ה”כובש הישראלי”. את הסמנטיקה מנפיק להם פרס, כבר הרבה מאד שנים. אפילו פרס אמר, שערפאת היה ראוי לפרס נובל לשלום. אמנם אצל הגויים היו כמה פקפוקים בנדון, אך אם פרס אמר, מי הם שישברו לו את המלה? ולמה שיעשו את זה, אם זה תואם את האינטרסים שלהם?

 

מבלי להתאמץ, קבל פרס את ההזדמנות, וכאמור, הוא החמיץ אותה, ולגמרי לא לצערו, כי אילו השתמש בה, היה נדרש לענות על כמה שאלות מביכות… לא אותו.

 

פרס לא צריך היה לנסוע. היו לו סיבות טובות מאד שלא לעשות זאת, מבלי לפגוע בסין, אך בהבאת תועלת וכבוד ל”מדינת ישראל”. והוא לא קפץ על המציאה החד-פעמית הזו. פרס חייב היה לומר –

 

א. האולימפיאדה נפתחת בשבת, וכל אשר יתרחש בה, אינה ממנהגיו של העם היהודי בשבת.

 

ב. ימים אלה מהווים שיא באבלו של העם היהודי, מזה כמעט אלפיים, על חורבנו. אנו, היהודים, אבלים על חורבן ארצנו ועל חורבן בירת הנצח שלנו ועל חורבן בית מקדשנו, חורבן שהביא עלינו שואה בת שנות אלפיים. החרבות טרם שוקמו.

המשחקים האולימפיים מתחילים ביום האבל הלאומי של העם היהודי על אותם אסונות. יום בו הוא נוהג לצום, לבכות ולבטא את כאבו הנורא באמירת קינות. אין זה זמן לנשיא מדינת היהודים להשתעשע. וכי יש הסברה טובה מזו לענין היהודי?

 

אבל אז, אולי, אולי, היה פרס נשאל – אם כך –  מה הבעיה? למה אתם בוכים במקום לבנות? כל החרבות בידיכם, מדוע אינכם מקוממים אותן? מדוע אתם מפקירים את המקום הקדוש והיקר לכם מכל, לידי רוצחיכם? אם אתם מתעללים בעצמכם, למה אתם בוכים?

 

שאלה מביכה, נכון? אבל לא את פרס! הרי זה אותו פרס שאמר – “מי שרוצה גם שלום וגם בטחון, לא יהיה לו, לא זה ולא זה…”! אמירה, כמו אמירות רבות אחרות של פרס, שמקומן בספר השיאים של גינס.

 

פרס היה עונה – אנחנו מוכנים לכל קרבן למען השלום. השלום מעל הכל. אנו לוקחים סיכונים למען השלום. אנו שוחרי שלום. אנו השלום… שלום. שלום. שלוווווווום!

וחוץ מזה, אני לא בוכה. ההסטוריה לא מעניינת…. אופס, סליחה, אתם דווקא מחשיבים מאד את המורשת, הרי זה כל עניינו של המופע הזה. באמת, כל הכבוד. מרשים!

אבל, למה שאבכה? אני יושב לי במקום כבוד, במרכז העולם, איזו סיבה יש לי לבכות? כל עוד “תהליך השלום” מתקדם, למה שאבכה? הבוכים הם אלה שאינם מוכנים להקריב כלום למען השלום. הבוכים הם אלה שכיבדנו אותם להיות מגש הכסף עליו יוגש השלום, והם, כפויי תודה, מסרבים להכיר בכבוד העצום, בו נתכבדו, ומתבכיינים.

 

וכן, לפני שאשכח, אני מזמין את ראש ממשלת סין, שוחר השלום, לבקר בארצנו, קרבן השלום.