ב”ה

 

 

בועה “ממלכתית” אנטישמית

 

“הפלת המחיצות בין יהודים ליהודים”

     ב”ארץ ישראל המתחדשת”                        סטודנטים

 

קשה להגיב בצורה מסודרת על תשפוכת השטנה, שנכתבה מתוך הכחשת המציאות השואתית, התעלמות מן הזמן, מן המקום ומן העובדות. וזה, לאחר חורבן גוש קטיף, בו השתתפו חמישים וחמישה אלף חיילי צה”ל ה”קדוש”,

 

 

בימים אלה נתקלתי בכתב פלסתר, מבית היוצר של ה“ציונות הדתית”. נגד ה“חרדים”, כמובן. בימים אלה, כשהכל מעיד על כך, שה”ציונות הדתית” טעתה לאורך כל הדרך, בעוד ה”חרדים” צדקו, שופכת הטועה את תיסכולה, באשדות שנאה, על ה”חרדים”, ולא, חלילה, על “ממלכתיות” הרשע והפשע, הדמים והזדון, אשר לה נתנה גיבוי במשך עשרות שנים, כנאה וכיאה ל“שותפה הסטורית”.

הפעם זהו מאמרו של מרדכי ניסן, בעתון הצד”ר, “נקודה” (כסלו התשס”ח, דצמבר 2007) תחת הכותרת: “מלאים מצוות כרימון”. זהו מניפסט מבולבל, משובץ בחזרות מיותרות, כדי שאיש לא יטעה – הכותב שונא!!!

קשה להגיב בצורה מסודרת על תשפוכת השטנה, שנכתבה מתוך הכחשת המציאות השואתית, התעלמות מן הזמן, מן המקום ומן העובדות. וזה, לאחר חורבן גוש קטיף, בו השתתפו חמישים וחמישה אלף חיילי צה”ל ה”קדוש”, שחלק גדול מהם, נשלח ל“מלחמת המצווה” הזו, על ידי רבניו, משיחי השקר של ה“ממלכתיות”, עוכרי ישראל.

 

 

מה שרואים משם, ומסרבים להודות כאן

 

 

והנה באים אתם, ובמו ידיכם מפקירים את מולדתו של העם היהודי, מולדת שעליה שילמו בחייהם מליוני אחיכם בכבשני אושוויץ וטרבלינקה. את נשמת האומה כבר מכרתם לשטן; עכשו אתם עסוקים בביתורו של הגוף, או נכון יותר של מה שעוד נותר ממנו…

 

לפני שנים הופיעו בדו-ירחון נתיב, עשרות שאלות של מרדכי ניסן לגויים. הוא מתבכיין על דרישות הגויים מאיתנו, ושואל אותם האם הם עצמם היו נוהגים על פי תכתיביהם ליהודים. המכתב הועבר להתייחסות על ידי עורך נתיב לידי הפרופסור גוסטב הנדריקסן, פרופסור באוניברסיטת אופסאלה בשוודיה, מוסמך לכמורה, ידיד היהודים, שהיה בשעתו חבר בוועדת פרס נובל שדחתה באדיבות את פנייתם של אינטלקטואלים יהודים בגרמניה, להעניק את פרס נובל לשלום להיטלר. וזה, לאחר פרסום חוקי נירנברג…

 

האיש עונה לניסן, בלי הצטעצויות יתרות. הוא מחזיר את הקושיה לדוכתא של ניסן. הוא מודה בפשעי עבר והווה של הגויים נגד היהודים, אך אינו מודה בפשע הפקרת העם והארץ לידי אלה שקידשו עצמם להשמדת ישראל. הוא מאשים בכך את היהודים, ורואה במעשה זה חילול זכר המליונים שבמותם ציוו לנו להיות עם חפשי בארצנו.

 

הנדריקסן מזועזע מהופעתם המשותפת של רבין ופרס עם רב המרצחים, ערפאת, על במה אחת, לקבל את פרס נובל לשלום…

 

בין השאר כותב הנדריקסן: 

 

לראשונה מזה אלפיים שנים נתפס היהודי באור חדש, כשווה בין שווים. והנה באים אתם, ובמו ידיכם מפקירים את מולדתו של העם היהודי, מולדת שעליה שילמו בחייהם מליוני אחיכם בכבשני אושוויץ וטרבלינקה. את נשמת האומה כבר מכרתם לשטן; עכשו אתם עסוקים בביתורו של הגוף, או נכון יותר של מה שעוד נותר ממנו…
“וכבר אתם מכינים לעצמכם כלי גולה, נוטלים את הצרור הנקוב ואת מטה הנדודים ויוצאים לגלות. אך לפני כן, במעין עיוות גרוטסקי, אתם, במו ידיכם, מטביעים אות קין על מצחכם, לא על שרצחתם את אחיכם, אלא על שהוא רוצח בכם, קול דמיכם – ולא קול דמו – הוא הזועק מן האדמה…..

 

נראה שניסן לא ממש התרשם מתשובת הגוי לשאלותיו, ואולי אפילו לא טרח לקרוא אותה. סתם גוי שאינו מבין כלום ב”ממלכתיות”. אילו קרא הפרופסור את דברי ניסן, היה נדהם לנוכח הדמיון, שלא ניתן להתחמק ממנו, בין דבריו לבין הדברים שקדמו להצתת כבשני אושוויץ וטרבלינקה. כאן, כדאי אולי להזכיר את דבריו של חתן פרס ישראל, יגאל תומרקין: “כשאני רואה את החרדים עם המעילים השחורים שלהם ועם הילדים שהם משריצים, אני מבין את הנאצים…”.

                                                                       

הבדיחה על חשבונו של ניסן היא, שבעיני ה”ממלכתיות” ה”ישראלית” אין שום הבדל בשנאת ישראל נגד קבוצה כזו או אחרת של הדבקים במורשת ישראל. שנים של ריקודי מה-יפית, לא הצילו את ה”ציונות הדתית” מן היד הזדונית של ה”ציונות”. דווקא בישובי ה”חרדים”, ביו”ש, מדינת ישראל אינה מעזה לפגוע, בינתיים… כי היא יודעת, ששם לא יהיו משחקי ציות לפקודה וקידוש צה”ל והמדינה, על פשעיהם. שם ילחמו בחירוף נפש על הבית, כפי שעשו בימי טרום מדינה מגיני ירושלים ה”חרדים”, למרות רצונו של בן גוריון להפיל את ירושלים לידי הלגיון הערבי – בריטי. היו אלה ה”חרדים” ולא ה”פועלים” שהצטרפו ללח”י, להגנה על ירושלים!! כמו שתורה נשתמרה בזכות ה”חרדים”, כך גם ארץ ישראל, בעזרת ה’, תישמר בזכות ה”חרדים”, בוודאי לא בזכות ואף לא בעזרת ה”ציונות הדתית”. זו משחקת בלגו – בונים – מחריבים, בונים – מחריבים – בחסות קדושת ה”ממלכתיות”;

 

הרב הראשי של צבא “מלחמת המצווה”, לשיטתו של ניסן, המצפה גם שחתן וכלה יצאו מחופתם כדי לשרת בו, פסק : סירוב פקודה אסור! ועל כן, כשניסן דורש מן ה”חרדים” להשתלב בצבא, הוא דורש מהם, למעשה,  להפוך לברגים “ממלכתיים” קטנים ופושעים!

 

ה”מדים”

 

“אנחנו חיים …. בתקופה של קיבוץ גלויות, והשאיפה צריכה להיות הפלת המחיצות בין יהודים ליהודים… בלה בלה בלה… מי שחושב שתורת הנצח, על תכניה ההלכתיים, מחייבת קיבעון באורח חיים ולבוש סמלי בולט לעין – כפי שהיו נהוגים בורשה ובליטא – כופר למעשה באור פנימיות התורה. החרדים גרים כזרים בארצנו, ומתנזרים ממגע עם ציבורים אחרים. החרדים, ברובם, טרם השתרשו למעשה במזרח התיכון, ואפילו אלה ששורשיהם באזור, החליטו, לבושתם ולסילוף מורשתם, ‘להתעלות’ למחוזות אקראינה ורוסיה, בסגנון בגדיהם ובאורח חייהם. ארץ ישראל המתחדשת מעניינת את הציבור החרדי כקליפת השום”.

 

האמת היא, שאני מתביישת להגיב  על הדברים, אך אשתדל להתגבר על שאט הנפש ולהגיב. ועוד אמת – אין לי מושג מאיפה להתחיל, אז, ייתכן, שזה יהיה קצת מבולבל.

 

כחול-לבן-אדום – חשוף

 “התאחדות מחודשת בין חלקי העם השונים”

 

יש לציין שהרב קוק והרב זוננפלד – ה”ציוני” והאנטי-ציוני, “התעלו” שניהם, בלבושם, למחוזות אוקראינה ורוסיה. וכך היה עד יומם האחרון. הרב קוק, שה”ציונות הדתית” מתיימרת להיות תלמידתו (זבולון היה אומר, שהפוליטיקה אינה עניינו של הרב, כפי שאמר על הרב שפירא, זצ”ל), חבש שטריימל. בלבוש זה הסתובב במושבות השומרון והגליל, בליווית הרב זוננפלד ורבנים אחרים, כולם בלבוש “סמלי ובולט לעין”, הפריש תרומות ומעשרות מן התבואה והפירות, מצווה שיהודי ארץ ישראל, “בוגרי הגולה”, לא נתרגלו בה ולא הכירו את ההלכות  המרכיבות אותה והתלויות בה.

בחלק גדול מן המושבות נתוועדו אכרים, בסתר, עם הרבנים והתלוננו על ה”חלוצים” העוקרים את היהדות מילדיהם. במלחמיה (מנחמיה) באו כמה נערים למקום בו השתכנו הרבנים וספרו כי נאסר עליהם לבוא בציצית לבית הספר. המורים היו שליחי הברון – בעל המאה הוא בעל הכפיה החילונית, עד עצם היום הזה.

 

ה”חלוצים”, שהשתלטו על מושבות ה”חרדים”, “התעלו” למחוזות אחרים של אוקראינה ורוסיה ואפילו תורכיה – עברו על קלה כחמורה, עקרו את היהדות מילדי המושבות, לבשו חולצה רוסית וחבשו קולפאק, שדמה מאד לשטריימל של הרב קוק, להבדיל אלף אלפי הבדלות, השתעשעו עם הנערות על הגורן, גרו יחדיו בחדר אחד, ועשו כל מעשה תועבה שבעולם. והיום הם אף “מתעלים” על עצמם אז, שהרי הקידמה אינה נעצרת – הם צועדים בגאווה בעירום, כשהם צבועים בצבעי מלחמה כאינדיאנים היוצאים לקרב, והעיקר – מתאמצים בכל כוחם, לעקור פיזית, רוחנית ונפשית, את העם היהודי לא רק מאדמת ארצו, אלא, מאדמת תבל ומתחת לשמים.

 

מי קובע את התלבושת האחידה ל”תקופה של קבוץ גלויות”? הנערות חשופות הטבור? או  בנות “הקבוץ הדתי” במכנסיים קצרים או ארוכים? למה שלא תהיה זו תלבשתם של ה”חרדים”? רק כי זה לא נוח בקיץ הארצישראלי? הם היו כאן, במזרח התיכון, ראשונים! והשתלבו בו טוב יותר מן העולים החדשים, מסוג ויצמן ובן-גוריון. לא הם שינו, הבאים אחריהם, הם שיצרו את השינוי – להיות ככל העמים – אנטישמים! למה זה צריך לחייב את ה”חרדים”? ידוע כי יש סייגים לתורה, שכן עבירה גוררת עבירה. הלבוש הזה הוא הסייג אצל ה”חרדים” לשמירה על לבוש הולם! כשמתחילים להסיר – טפח יהפוך לטפחיים וליותר…  בקרוב תקבע ה”ציונות הדתית”, כי מי שאינו לובש חאקי-בן-גוריון, או, לחילופין, חובש כפה סרוגה, לא יוכל לשבת בבית הדין לגיור….

 

ל“ציונות הדתית”, בהיותה ה“שותפה ההסטורית” תינתן פריווילגיה, במדינת-קבוץ-הגלוית-למקשה-אחת-של-כפירה ומתירנות, ומעל הכל – לאנטישמיות, יותר לה לחבוש כפה סרוגה, יהיה זה סמל כבוד בולט לעין – של נושא הכלים ההסטורי, מושקו הרוקד מה-יפית לפני הפריץ הבולשביקי…

 

אם בליטא ובורשה חשו היהודים צורך להתבדל, קל וחומר כאן, כאשר ניתן לטעות ולחשוב שהגויים דוברי עברית הם יהודים.

 

דבקותם של החרדים בלבושם, זו התעלות עצומה למחוזות שה”ציונות הדתית”, אינה מכירה כלל, בתאוותה להשתלב. הדבקות בלבוש היא גבורה אדירה, ולכן – קידוש ה’.

העובדה היא, שכל אלה שהתאמצו כל כך להתבולל ולהיות כמו כולם, נשלחו למשרפות, בדיוק כמו ה”חרדים”, שלא עשו שקר בנפשם, ומתו על קידוש ה’.

 

דורות של חובשי כיפה סרוגה הסירו את הכיפה, כדי להסתיר את עובדת היותם “דתיים”, ואילו ה”חרדים”, למרות שהם יודעים כי “מדיהם” מוציאים ב”ציונים”, בכיפה ובלי כיפה, את החיה שבאדם, ממשיכים לדבוק בלבושם ה“סמלי ובולט לעין”, הם גאים בעובדת היותם חרדים לדבר ה’ ולא לדבר שונאי ישראל!

 

ניסן מנכס לעצמו את הארץ – ורואה בחרדים גֵרים, כדלהלן: “החרדים גרים כזרים בארצנו..”. לא ניסן, אתה גֵר בארצנו, היהודים; שונאי ישראל אינם רצויים!!

 

 כך הן נראו לפני…

 

 

אוהל סיירים מול אוהלה של תורה

 

אני מעדיף את הקיבוצניק השוכב אתי באוהל סיירים, על תלמיד הישיבה הממית עצמו באהלה של תורה.

 

על ברכיה של דוקטרינה מעוותת זו, שיש בה יותר משמץ של כפירה-בעיקר, מתחנכים דורות של בני ה”ציונות הדתית”. הם גדלו על האמונה בקדושת צה”ל. הגדולים שדברו על קידוש ה’ של איש הצבא היהודי, דברו על המחרפים נפשם למען האומה, ובהחלט לא על הנשלחים לחרף נפשם למען מדיניות שכולה רדיפת העם היהודי ונסיון בלתי נלאה להכחידו! אך רבני ה”ציונות הדתית”, הצליחו לטשטש את העיוות המפלצתי. אין זה משנה מה יעשה צה”ל, הוא תמיד קדוש. זהו הפאשיזם!!! זו מורשת בן-גוריון, שריסק לעפרא דארעא את היהודים שחירפו נפשם למען האומה, בארץ ובגולה, ואת צבאו הפרטי, ששיתף פעולה עם הכובש הזר, הפך ל”צבא ההגנה לישראל”, בו המשיכו לדרוס את מחרפי נפשם, מקדשי ה’, שבתוכם היו גם חרדים רבים!!

 

אולי יש לו, לניסן, חלק לעולם הבא, כי הוא מביא דברים בשם אומריהם, אך מפרש אותם לרצונו, למשל, דברי הרב חיים צימרמן:

 

“תורה וצה”ל מקיימים את עם ישראל. בלי תורה, הרי אנו בלי אויר לנשימה, לכן חיוני קיומן של ישיבות. אבל, גם בלי צה”ל, יפרצו האויבים מכל הגבולות…. שצה”ל ערב לעצם הקיום היהודי”.

 

ועוד דברי… טוב, לא נזלזל ברב, שניסן מייחס לו דברים המתעוותים יחד עם פיתולי דברי הבלע שלו….. ובקיצור, הכוונה לבחורים יהודים (משתמש ברמב”ם, שוודאי לא התכוון לצבא המגרשים היהודים), שעובדת היותם חסרי אימה המחרפים את נפשם למען העם, היא קידוש ה’. אכן, זה יכל היה להיות נכון, אילולא היה צבא “ישראל”, הצבא היחיד בעולם, המקדם ביעילות את תכנית השלבים הערבית לעקירת היהודים מעל פני האדמה, שהערבים לא הצליחו לקדמה גם במילימטר אחד…. האויבים אינם צריכים לפרוץ מכל הגבולות; “מדינת ישראל”, באמצעות צה”ל פותחת את כל הגבולות לפניהם, והם נכנסים בנחת. זו עובדה, שגם ניסן לא יוכל להכחישה, ואני יודעת שהוא אינו מתלהב כלל מעובדה מוצקה זו! הרי חייו יקרים לו, גם אם יש באפיו קוים לגמרי לא רציונאליים.

 

וכך נראו אחרי…

 

אז מה, בעצם, אומר ניסן – גם הישיבה וגם הצבא חשובים, אבל, צה”ל יותר! חובה קדושה היא לעזוב את ספסלי הישיבה ולהשתלב בצה”ל, אבל על חיילי ה”ממלכתיות” לא חלה שום חובה קדושה, לקבוע עתים לתורה. זה כבר וולונטרי. ואחרי כל השנים, ש”מדינת ישראל” התאמצה כל כך להיות “כור ההיתוך”, הרי אין איש בצבא, שיתנדב לעסוק בתורה,  הרי אין זו חובה “ממלכתית”, יתר על כן, זה קשה פי כמה מעבודת הצבא .

ואכן צבא “ישראל” הוא כור היתוך אידיאלי – כולם בעיסה אחת – גברים ונשים, חילונים – עד שונאי ישראל – וחובשי כיפות, שעיקר עיסוקם להוכיח לרשעים, ש”גם” אנחנו בסדר…. בכור הזה רוצה ניסן להתיך את שומרי גחלת היהדות.

 

 

עוד נמשיך לעסוק בעז”ה במאמר הזה של ניסן…