היא החלה בשאלות השגרתיות כדי לוודא האם אני באמת מעל 18. אין לי ספק כי יבוא השלב בחיי שארצה לשמוע את השאלה הזו, אך נכון לרגע זה אני מנסה לדחוק את עצמי מתופעות הלוואי שעוד נשארו מאותו מספר, אך לא נתתי לזה להפריע לי להמשיך ולהשיב לשאלותיה. גם לא השאלה שתהתה האם עליתי מארץ נכר לא עצרה בעדי. בתחילת השיחה היא שאלה “האם אהיה מוכן לענות על סקר פוליטי?” ותשובתי “בטח נשמה” היתה צריכה להבהיר לה שאני ישראלי יליד הארץ ובטח ובטח מעל 18.

“החמאס לא מטריד אותי” עניתי לה בעודף ביטחון. “התשדירים לא ישפיעו עלי” טענתי באוזניה כדי שלא יהיה ספק שאני את הנציג שלי כבר בחרתי, ותוך כדי החלטיות ונחישות הסברתי לה מדוע הנציג שלי הוא הכי טוב, למה הוא הכי משתלם, למה בו הכי כדאי לבחור וכל זה תוך נימוקים מדוע האחרים סתם מדברים ולא שווים כלום. היא כנראה ישבה בצד השני והאזינה לדעותי השוצפות קוצפות ואולי היא בכלל רגילה לכך אלא שלא מבחור שרק סיים צבא כי אם מאזרחים שבתעודת הזהות שלהם כתוב ‘פלסטינה’ בארץ הלידה.

כל כך חיכיתי לטלפון הזה שהסכמתי לענות על סקרים לא מעניינים במחצית השנה האחרונה רק כדי להגיע מוכן לרגע האמת. חצי שנה של אימונים ותרגולים של פיתוח מוטיבציה עצמי עם סוקרים, עודף נחמדות ונתינת תשובה מחודדת וחדורת ביטחון. והנה סיימנו את הסקר עייפים אך מרוצים והגיע שלב השאלות הכלליות שאינן קשורות לאקטואליה כי אם למצב מחייתי.

דיווחתי לה כמה אני מרוויח, התוודיתי שאין לי צאצאים וגם לא ילדים מתחת לגיל 18 שמסתובבים כרגע בבית, ועם זאת לא חסכתי וציינתי שאני רוצה. אבל כאשר הגיע השאלה האם אני אשכנזי או ספרדי, ביקשתי לוודא שאני אכן שומע נכון. “אשכנזי?! ספרדי?! ” החרשתי את אוזנייה בצעקה. האומנם במבט ראשון וגם עשירי אני נראה אשכנזי נטול קופאין, אך מי אם לא אני המצאתי את המושג “האשכנזי הכי מרוקאי” בכדי לתאר את אישיותי? במשך שלוש שנים בחיל החימוש סיגלתי ושיננתי מילים כמו “נשמה” ו-“תזהר שלא אתהפך עליך”, למדתי מגוון קללות במרוקאית מדוברת וחלק נכבד מהשירים שאני שומע ומזמזם יש בהם את שמץ המזרח ואחרי כל זה עוד שואלים אותי לעדתי?! אך זה היה רק קצה הקרחון. השאלה לאחר מכן ביקשה לדעת לזיקתי למילה “יהודי”. זה כבר היה הקש ששבר את גב הגמל איתו לא יכולתי להתמודד עוד.

חברת הסקרים אמורה להיות הצד הניטרלי בין הנשאל ובין המבקש לדעת את המידע. גוף נטרלי שיתייחס אליך כאל יהודי-ישראלי באשר אמונתך ומקום הולדת משפחתך שכבר אינה בחיים מזה דורות, ולא יחפשו גם את הקטגוריה הזו לפרק לתתי-קטגוריות, כי זו כבר תת רמה ולא תת-קטגוריה.  בימים טרופים אלו של התנגחויות בין המפלגות והמבקשים להיבחר, אני תוהה מדוע עוד יש שבוחרים לעסוק במציאת ההבדלים של דרכי התפילה (אם בכלל) בין המאמינים השונים. מדוע, יש עוד שמנסים להעיר את השד העדתי ולמצוא הבדלים בין זה שאומר “נשמה” ובין זה שאומר “יבושם לך”. הרי בסופו של דבר כולם אומרים “קרבי זה הכי, אחי” ולא תוהים מיהו אחיך.

לאט לאט הולך וגדל לו דור של צעירים אשר ‘מתנתקים’ מהדעה הקדומה ומתחתנים בנישואיי תערובת. חלילה לא עם  בן דת אחרת, כי אם בין מה שהוגדר פעם ‘חילוני’ ו-‘דתי’ ולהפך. יקח עוד הרבה זמן עד אשר יעבור השלב של ההבנה ויחל שלב ההפנמה. יתרה מזאת, אין להגיד על נישואים מהסוג הנ”ל “וגר זאב עם כבש” שהרי אין כאן טורף ונטרף או חיות עם ניגוד, כי אם בעלי-חיים המביעים את עצמם בדרך שונה, בין אם בזיקה ובין אם בשימור מסורת של עמים.

סירבתי לענות על שתי השאלות הללו של חברת הסקרים. אולי אני עוד אזכה לצפות במהפכה שתתחולל ותוכיח שאין הבדל. כבר היום חברים שלי יודעים להגיד שאני “האשכנזי הכי מרוקאי” שהם מכירים. ואודות זיקתי אם תשאלו אותי, אני אענה שאני “יהודי מוסרי” וכל אחד יבחר להבין מכך את אשר בדעתו. אז בפעם הבאה שתצפו בסקר הנוגע לבחירות, תדעו שהיה אחד, “לא חשוב מאיזו עדה”, שסרב לענות על שתי שאלות והיתה לו סיבה טובה.