גם לאהרן ברק מגיע צדק: האם ההתנגדות למינויו-מחדש של דניאל פרידמן כשר המשפטים היא התערבות פסולה של שופטים בפוליטיקה?

אהרן ברק, הנשיא-בדימוס של בית המשפט העליון יוצא חוצץ נגד מינויו-מחדש של דניאל פרידמן כשר המשפטים גם בממשלה הבאה. יחד איתו גם הבדימוסים יצחק זמיר, דליה דורנר, ומי לא.

אביגדור ליברמן, יו”ר ישראל ביתנו, שהשארת פרידמן בכהונתו היא אחד מתנאיו לכניסה לקואליציה, קופץ על רגליו האחוריות, ויוצא במתקפה נגד ברק: “אם אהרון ברק רוצה להיכנס לפוליטיקה שיקים מפלגה וירוץ יחד עם השופטים לכנסת. אם הוא חלה בחיידק הפוליטי שיקים מפלגה ויתמודד“.

אבל גם לאהרן ברק מגיע צדק, אפילו שהוא לא צודק: אהרן ברק ושאר חבריו הבדימוסים אינם שופטים היום, אלא אזרחים מן השורה, ולאזרח מן השורה מותר להביע דיעה גם בעניינים פוליטיים.

ליברמן, כמובן, אינו היחיד. גם הצדיק הידוע אילן בומבך, לשעבר יו”ר ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, סבור כי מדובר בהתערבות חריגה ופסולה.

“שופטים בכירים בדימוס ראוי שימשכו את מעורבותם בפוליטיקה ובוודאי שאסור להם לפסול אדם, קל וחומר כשמדובר באדם שאין לו שום שמץ של פשע או עוון ושכל חטאו הוא שהוא חושב קצת אחרת מאותם שופטים. לא ייתכן ששופטים בדימוס במדינת ישראל ישחקו במשחק הפוליטי … השופטים צריכים להיות אובייקטיבים והתערבות כזאת ממוססת את הנייטרליות שלהם“.

באשר לחלק הראשון של המובאה – על המשפט הרב-מפרקי הזה מיותר לדבר, אבל באשר לחלק השני – לא ברור לי לאיזו “אובייקטיביות” ו”נייטראליות” הוא מצפה משופטים-בדימוס.

הייתי מרחיק לכת ואומר כי כל אלה אשר מתנפלים על השופטים-בדימוס בעניינים כאלה דווקא ממנפים את עמדתם של אלה האחרונים, ובכך יורים לעצמם ברגל. אני, במקומם, הייתי משיב: עם כל הכבוד לעברכם כשופטים, כעת אתם אזרחים רגילים ואתם רשאים להביע את דעתכם, אבל דעתכם זו אינה עדיפה על דעתו של הרוכל בשוק.

גם הרעיון של ליברמן, לפיו מי שרוצה להתבטא בעניינים פוליטיים צריך להקים מפלגה ולרוץ לכנסת, כי זה משאיר את חופש הביטוי רק ל-120 יחידי הסגולה אשר בגבעת רם, ואני, לפי תומי, סברתי כי גם לפשוטי-עם, לרבות שופטים-בדימוס, מותר להביע דיעות פוליטיות.

מה שעוד מפריע לי הוא ההכחשות שלהם – הפעם זו ההכחשה של אהרן ברק את הידיעות לפיהן הוא פעל כדי לדחוף את אהוד ברק ואת מפלגת העבודה להיכנס לממשלה, כדי לסכל את מינויו של פרידמן.יכול להיות שהוא צודק, אבל איש כבר לא מאמין לו, כשם שאיש כבר לא מאמין לשופטים בכלל.

אני, במקומו, הייתי אומר אנחנו היום אזרחים מן השורה, ואם שמחה ניר אומר כי מותר לנו כל מה שמותר לכל אזרח, סימן שזה באמת מותר לנו.

אבל בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה לחזור לאירוע אחר: להופעות של ברק ושל שופטים אחרים מטעם מערכת המשפט בוועדת החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת, בעת כהונתם, כדי להגן על עמדות שונות של מערכת המשפט, כגון מספר השופטים בבית המשפט העליון (ולמרבה האבסורד – הוא התנגד להוספת שופטים: רצים אחריו עם הפנקס-צ’קים פתוח, והוא בורח מפני הכבוד!).

גם אז טענו נגדו שהוא נכנס למגרש הפוליטי, וזה נכון, כי השאלה על מה לשים את “הלירה השולית” – על שופטים או על מטוסי-קרב – היא שאלה פוליטית, שאלה שציבור הבוחרים אמור להחליט בה, באמצעות נבחריו בכנסת.

והאמת? לא אכפת לי שהשופטים רצים לכנסת, ומנהלים לעצמם שדולה, אבל בתנאי אחד: שיפסיקו להתחסד, ושיבואו לכנסת בתור קבוצת-לחץ (או קבוצת-אינטרס) מוצהרת (ולגיטימית), במקום להתחזות כמי שהפוליטיקה מהם-והלאה.

____________

המלצות היום:

אולי תרדו שם: לאהרן ברק ישנם חטאים אמיתיים, גדולים, ולא צריך להוסיף לו חטאים מדומים, קטנים

גם למישאל חשין מגיע צדק

“הטבות לא חוקיות לשופטי העליון” – האמנם שחיתות, ועד כמה?

על כיסוי הוצאות לינה ואירוח של מרצים-בהתנדבות: גם לשופטים מגיע צדק (אפילו שלא מגיע להם צדק)

הזמנת עובד-ציבור לחתונה – האמנם “מתנה” היא?

גם למני מזוז מגיע צדק