אני לא אוהב לפתוח מיילים במוצ”ש.

טוב, אני לא אוהב לפתוח מיילים בכלל. אבל במוצ”ש במיוחד.

הבוקר, אם כן, פתחתי את המייל שלי ו…

כמעט חטפתי דום לב…

 

……………….

 

לפני כשנתיים ומחצה (בערך) ישבתי בתל הביב עם חבר באיזה משרד וראינו ביחד איך מתחילה הפעולה המהוללת בלבנון ובעזה. הוא התיישב מדי פעם מול הטלזיזה באי נוחות כשדאגה נסוכה על פניו.

אני הייתי זורק אחת לכמה דקות מבט ציני על אותו מכשיר וזורק את הסיסמאות השדופות שלי על כך שאין כאן שם פעולה צבאית ראויה. שזו סתם בריונות לשמה. שעושים זיקוקים ושלא נלחמים בכלום.

אותו חבר אמר לי שלדעתו הפעם זה רציני. הפעם הם “יכנסו בהם” סוף סוף והדברים יסתדרו איכשהו.

 

שמו של אותו חבר היקר באדם הוא צפריר רונן.

איש ארץ ישראל בכל רמ”ח אבריו.

אדם שהתמסר כל כולו להצלת מדינת ישראל מידי עצמה.

 

זה כבר הפך לריטואל קבוע – אחת לכמה זמן (בערך יום…) אני זוכה לסדרת אימיילים מאת צפריר בנושא ארץ ישראל, פשעי השמאל, ביטחון התושבים, התיישבות והיסטוריה.

מאמרים ענייניים, מלאי הגיון, בנויים לתלפיות, שנונים ותקיפים.

לא תמיד הסכמתי איתו.

הרבה פעמים אפילו…

לרוב אמרתי לו את זה. לעתים הייתי “מעביר” את הדברים ונותן לחבר אחר להגיד את הדברים במקומי.

אבל גם כשלא הסכמתי איתו – אהבתי את האיש בכל מאודי. אדם נאמן ומסור בעל ערכים ו’אכפתניק’. כזה שמוכן להילחם על אידיאולוגיה עד הסוף. אדם בן 53 שמדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות עם בני העשרה.

 

במוצאי שבת לא הייתי מעודכן אפילו בנוגע ל”מבצע הבחירות” שמתנהל בעזה.

במקרה שוחחתי עם הבוס שלי וכך הגעתי למידע הזה. אבל רק בבוקר יום א’ פתחתי את המייל.

עניין אותי לדעת מה צפריר חושב על הדברים. הרי מן הסתם ממתינות לי עתה סדרת כתבות בנושא מאת צפריר רונן.

ניסיתי לנחש שהוא בטח יראה דרך המבצע (המטומטם והנבזי לדעתי) הזה שצדקנו.

……………….

לא הרבה יוצא לי לאחרונה להתבטא בנושאים אלו.

למדתי על בשרי שעדיף לשתוק.

ממילא איש לא מקשיב לדעתי, אז למה לי לאכול את הקש של ההשמצות והפגיעות האישיות בלי אפילו להועיל לאיש?

אמנם תמיד היצר הזה קיים. היצר לומר את הדברים “למרות הכל”. להשאיר את ה”נבואה” באויר או בכתובים כדי שאחר כך אוכל לומר לאנשים – אתה רואה? אמרתי את זה כבר אז…

אבל בדרך כלל אני מתגבר. 

 

ובכל זאת – אני מוכרח לומר כמה מילים בנוגע ל”מבצע בחירות” שיצא לדרך בעזה…

 

כמה שנים סובלים תושבי שדרות ו”עוטף עזה” מקסאמים?

כמה?

לא שמעתי. כמה אמרתם?

ובכן – שמונה שנים! שמונה!

 

אז אני מבין…

לקח זמן – שנה… שנתיים… שלש… שש… שמונה שנים?

מה פתאום נזכרתם?

מה קרה עכשיו שלא קרה אתמול?

והכי גרוע – שלא יקרה מחר?

הרי זה ברור שה”מבצע” הזה ייגמר ב…

“רגיעה” והבנות משני הצדדים.

ההבנות תהיינה כדלהלן (נבואה!!! טה טה טאאאאם!):

* אסירים בטחוניים נוספים יוחזרו כ”מחווה הומניטרית”.

* נושא גלעד שליט יועמד למשא ומתן (ללא תוצאות, כמובן).

* מותר לירות רק מספר קסאמים מסויים ביום (עם חריגה “סבירה”).

* ציפי לבני אמורה להיבחר בתור ראה”מ.

 

עכשיו יאמרו לי שאני ציני. שחייבים לעשות משהו ושיש קסאמים ואין ברירה.

אז אני מוכן להודות בהכל חוץ מזה ש”אין ברירה”.

אני ציני. זה נכון.

גם “חייבים לעשות משהו”. אני מסכים.

אפילו יש קסאמים – זו עובדה.

אבל “אין ברירה”?

אין ברירה אתם אומרים?

ברירה למה? לתקיפה בריונית ולא יעילה? בדיוק כמו שהיה לפני כשנתיים וחצי בלבנון (ובעזה)?

 

תגידו לי, איך זה שממשיכים לירות קסאמים תוך כדי תקיפות של חיל האויר “החזק בעולם (או במזה”ת. אני כבר לא זוכר למה בדיוק מייחסים אותו)”?

יכול להיות? באמת?

מי שטוען שזה אפשרי הוא או שקרן או אידיוט מושלם.

אבל למען האמת כבר מזמן טענתי שהצרה שלנו היא שחצי מהעם שקרן והחצי השני אידיוט.

אמר לי על כך חבר “פסיכים!”.

 

חברים – אין דבר כזה “יכולת שיגור” כשמפציצים מהאויר. אלא אם כן מפציצים את המטרות הלא נכונות…

מי שרוצה לבדוק בעצמו איך משגרים קסאמים – מוזמן לעשות זאת דרך תמונות לוויין מהאינטרנט…

אז אם אני יכול מהמחשב בבית לראות את זה ו”חיל האויר החזק בעולם או במזה”ת” לא מסוגל לעשות זאת – מה אני עוד יכול להגיד לכם?

 

אבל האמת שמטרת המבצע האמיתית כל כך ברורה – יש בחירות בפתח!

וצריך איכשהו לתקן את הרושם הרע מאד שנוצר במשחקי המלחמה בלבנון בתחילת הקדנציה הנוכחית.

אז שולחים את ה”גנרל” הגיבור והגדול והנורא שינהל את המלחמה. הוא לוחם. לא כמו עמיר פרץ. הוא ידע לעשות את העבודה…

 

העצוב מכל הוא שהדבר היחיד שיצליח להם מכל הפאשלות שתהיינה במערכה הנוכחית הוא המשימה שהם הציבו לעצמם בתחילתה – העם השיכור מסבל וטמטום באמת יקנה את זה.

אז הנה – קיבלתם את הנבואה שלי. עכשיו חכו בסבלנות.

……………….

ובכן, פתחתי את המייל שלי לראות מה צפריר יכתוב לי.

פתחתי את המייל וחשכו עיני…

“צפריר רונן הלך לעולמו” נאמר לי במכתבים שנשלחו אלי מכל מיני חברים.

צפריר?

אתם בטוחים?

צפריר רונן?

ממה?

איך?

מה הקשר בכלל?

 

צפריר רונן, איש ארץ ישראל, בן קיבוץ עין חרוד, ממייסדי גלגל שבבקעה, חבר מושב מולדת שבעמק יזרעאל – נפטר בשבת מדום לב. בן 53 היה במותו. הלויה תהיה ביום ראשון בשעה…

לי זה לא נשמע. איכשהו קשה לי לקבל את זה שאדם צעיר כמוהו במצב בריאותי כמו שלו ילך פתאום מדום לב.

אבל… עובדה.

הבן אדם קיבל צו קריאה וזהו.

בצו כזה שום דחיה לא מתקבלת ושום ועדה רפואית או תשלום קנסות לא עוזרים.

צפריר רונן, חבר יקר, בעל לב זהב ואיש משפחה נפלא – הלך לעולמו.

……………….

לצד הידיעות על מותו הפתאומי של חבר יקר ראיתי מספר מכתבים חדשים שנשלחו מצפריר רונן כמה שעות לפני פטירתו.

באחד מהם הוא מציג את העובדה המוזרה שישראל שחררה כבר 1200 אסירים ביטחוניים מאז שגלעד שליט נחטף.

_________________

נכבדי וידידי,

כולנו נדהמים וכואבים את הסתלקותו של צפריר בטרם עת, צפריר שהקדיש ימים כלילות לעיניני ארץ ישראל.

במשך שנים אחדות עשה רוב ימיו למען מטרה זו, במקום לעשות לפרנסת ביתו.

הדאגות לא”י בנוסף לדאגות הפרנסה והשעות הרבות בהן עבד ללא ליאות יחד עם הצער על מה שקורה כאן, הכריעו אותו.

אנו  כציבור שהוא היה חלק מאיתנו, חייבים לו ולמשפחתו חוב מוסרי: לסייע להם  כלכלית.

גם אם הסכום שייאסף לא יהיה גדול, הדבר  בודאי ישמח את המשפחה, ויעיד כי חבריו-לדרך של צפריר לא נעלמים… הוא אכן חרות בלב כולנו.

משפחתו זקוקה כיום לסיוע [צפריר ז”ל שקל לאחרונה למכור את ביתם בגלל נטל החובות].

עבורנו, זה יהא חלק קטן מהכרת הטובה והתודה שלנו לצפריר ולפעלו.

אנא הפקידו את הכסף לחשבון משפחת רונן, מס’ חשבון 165496, סניף 474 בנק מזרחי [20].

אנא ודאו שזה חשבון של משפחת רונן. כל סכום יתקבל בברכה.

באיחולים שנהיה כולנו תמיד בצד הנותן ושתהא ברכה במעשינו בהמשך דרכו של צפריר במאבק למען ארצנו.

קטי כהן

03-5323472

נ.ב. פניה זו היא בהסכמת המשפחה. אנא העבירו גם לחבריכם, מוקירי זכרו.