לטעמי, כל מי שאינו מסוגל להוציא מוץ מן התבן – הנו טיפש, ומי שאינו רוצה (ויש רבים כאלו) הנו רשע מרושע.

ומן המשל אל הנמשל: כל בר–דעת חייב להסיק כי יגאל עמיר לא רצח את רבין, ולא התכוון להרגו (והנימוקים לכך יוצגו בהמשך המאמר); וכי ליצחק רבין אין ולא הייתה מורשת, אלא כל מי שרצה ורוצה להסתיר את האמת סביב הרצח, ו/או לטפול את הרצח על מחנה הימין, מעצים את דמותו של רבין ומאידך מציג את יגאל עמיר כמפלצת.

יצחק רבין היה אדם מיוחד, מורכב, נבון, אך מנהיג הוא לא היה; דרך חייו מלאה מהמורות צבאיות, ובכל צבא נורמלי הוא לא היה מגיע לפסגה; אך היותר חמור – הנן שגיאותיו הפוליטיות, והיותר גרועה – עשיית הסכם אוסלו א‘, שעליו אהוד ברק אמר (בהיותו רמטכ“ל), כי יש בו יותר חורים מאשר גבינה!

הערבים קיבלו את הגבינה, אנחנו את החורים!

יגאל עמיר לא רצח

כל אדם בר דעת, שהיה קורא בין השורות את שנכתב בעיתונים אחרי יום הרצח, מביט היטב בצילומים שהוצגו לציבור על מסכי הטלוויזיה, היה חייב להסיק כי יצחק רבין לא נרצח בככר מלכי ישראל, ויגאל עמיר לא הרגו; ומדוע?:

האזור ה“סטרילי” סביב מכוניות השרד של רבין ופרס ומעלה המדרגות היה מאובטח באופן מוחלט, ולא הייתה אפשרות כי אדם זר ימתין באמצע מתחם זה ולו דקה, מבלי שאיש בטחון היה “קופץ” עליו.

משמע – מאן דהו בכיר, התיר לעמיר לשהות בשטח, והורה לאנשי האבטחה שלא לגשת אליו.

ישנן עדויות חד משמעיות של אנשים ששהו ליד האזור הסטרילי, וראו כי לאחר הירי של עמיר, רבין נכנס לרכבו בריא ושלם מבלי שמישהו עוזר לו להיכנס (מרים אורן בערוץ הראשון ועוד).

לאה רבין אמרה במפורש, כי לאחר “אירוע הירי” של עמיר, היא הוסעה ע“י אנשי השב“כ – למטה שלהם, ובדרך נאמר לה כי בעלה חיי ובריא, והוא בדרכו אליה (קרי – למטה השב“כ).

אילו רבין היה פצוע עקב הירי של עמיר, הוא היה מובל מיד לבי“ח ולא הייתה שום סיבה למנוע מאשתו להימצא בקרבתו!

אילו רבין היה נפצע מהירי של עמיר, רכבו או אמבולנס שהוצב במתחם, היה “טס” לבי“ח איכילוב, הנמצא מרחק “יריקה” מככר מלכי ישראל, אולם רבין הובא לביה“ח 22 דקות לאחר רגע הירי!!

רופאי חדר המיון והטראומה בבי“ח איכילוב, העידו כי לא נאמר להם, כי רהמ“ש בדרכו לביה“ח, וגם כאשר הובא לשם (יותר נכון – גופתו, שכן אז לא היה בין החיים), לא נאמר להם כי זהו רבין!!

שר הבריאות דאז, חה“כ דהיום, אפרים סנה, יצא אל כלי התקשורת שהתגודדו מחוץ לביה“ח איכילוב, סמוך לשעה 23:00, ואמר כי רבין נורה בחזהו.

עפ“י הצילומים – יגאל עמיר עמד מאחורי רבין וירה רק בגבו התחתון, לכן מישהו אחר ירה לכיוון החזה של רבין.

משמע רבין נכנס חיי ושלם לרכבו, ולא הירי של עמיר הרגו!

אין טעם להתייחס לקלטת שנמסרה שלשום לדליה רבין והוצגה על מסכי הטלוויזיה; שכן אין לדעת אם היא תיעוד רציף ומלא של חקירה כל שהיא? או ש“בושלה” מקטעים שונים של מספר חקירות?!

איני מטיל ספק בכך שיגאל עמיר אמר כי ירה ברבין וכי התכוון להרגו; אולם – הדברים נאמרו עקב שינוי נסיבות קיצוני שחל, כאשר התברר לעמיר כי עליו לומר כך, ולא – קיים איום חמור על חייו.

כיצד ניתן להסיק טיעון זה:

בחקירה ראשונה של עמיר במשטרה, אמר כי יש לשחררו, כיוון שרבין לא נפגע; וכי הירי היה תרגול לבדיקת איכות האבטחה, ולכן תוך זמן קצר, המשטרה תתבקש לשחררו (איך עמיר ידע כי רבין לא נפגע?).

זמן קצר אח“כ, כאשר הודע לעמיר כי רבין מת, הבין כי הוא בצרה צרורה ואם ימשיך לטעון את גרסתו הנ“ל – ירצח לאלתר (כמו שלי אוסוולד נרצח יום לאחר רצח קנדי, ע“י ג‘קי רובי בדרכו מהמעצר לאולם ביהמ“ש, כאשר הוא מובל במסדרון “בטוח” במרתף ביהמ“ש בדאלאס).

מי רצח את יצחק רבין והיכן?

רבין נכנס חיי ובריא לרכב השרד לאחר הירי (כדורי סרק) של עמיר; ומאחר והובא (גופתו) לבי“ח איכילוב רק 22 דקות לאחר ירי זה, אזי יש להסיק כי נורה למוות ברכבו או במקום כל שהוא לא הרחק מלב ת“א!

איני יודע מי רצח את רבין, אך ידוע כי:

מספר מאבטחים של השב“כ (חלקם צולמו בעת שהייתם ליד רבין ביורדו מגרם המדרגות) לא נראו יותר בציבור, לאחר המוות.

בליל הרצח, סמוך לשעה 03:00, נקברה גופה של אלמוני בבית קברות “הירקון“.

כמובן שאשאל: למי היה אינטרס לרצוח את רבין? תשובה: איני יודע! אולם בחודש ספטמבר 1995, רבין נפגש עם שר החוץ דאז של ארה“ב (וורן כריסטופר) במהלך עצרת האו“ם, וכאן רבין אמר לבן–שיחו, כי בדעתו לסגת מהסכם אוסלו א‘! ובמעמד זה היו חילופי דברים קשים בין השניים לרבות צעקות ואיומים.

עד היום – 43 שנה לאחר רצח נשיא ארה“ב ג‘ון קנדי, אין יודעים מי רצח ומדוע; אך רוב הציבור אינו מאמין למסקנות דו“ח ועדת ארל וורן (אז נשיא ביהמ“ש העליון בארה“ב), כי לי אוסוולד היה הרוצח, וכי פעל לבדו.

לפני כשנה צפיתי בתכנית שהוקרנה בערוץ “היסטוריה” ברשת “יס“, וכאן רואיין רופא שטען כי ניתח בזמנו את גופת ג‘ון קנדי, ופצעי הירי שהתגלו, היו מכיוון הפוך למקום שממנו ירה לי אוסוולד. המרואיין אמר כך: אני כעת בן 80 ואיני חושש לחיי, חשוב לי לספר לציבור את האמת!

העולם הפוליטי – כמו הכלכלי, מלא באינטריגות לאומיות ובינלאומיות, שרובן לא מתגלה – גם לא לכלי התקשורת; ולעתים כאשר קצה של קרחון מבצבץ, חושפיו מושתקים באיומים ו/או בכסף או שווה כסף. לכן, יחלפו שנים בטרם נדע את כל האמת.

רצח רבין מעולם לא נחקר

מוזר, תמוה ולא ייאמן, אך המנדט אשר נקבע ע“י ממשלת שמעון פרס, בכתב המינוי להקמת ועדת שמגר היה: “חקירת האבטחה שהייתה בעצרת בליל הרצח“! דהיינו – הוועדה לא נתבקשה לחקור את נסיבות הרצח, ולא את הרצח עצמו, ולכן יגאל עמיר, לא זומן להעיד בפני ועדה זו!

בעת שעמיר הובא לביהמ“ש המחוזי, כדי להאריך מעצרו לאחר הירי, הוא צעק לכלי התקשורת: עוד תראו מהי האמת!

אח“כ – כאשר בא–כוחו הראשון של עמיר ביקש לטעון כי עמיר לא הרג את רבין, הוא הוחלף באחר.

בדיון בכתב האישום, לא הובאו ראיות כדי להזים את טיעוני התביעה. לדוגמא:

לא נתגלה פיח מיוחד על ידיו של עמיר, כפי שצריך היה להתגלות כאשר מישהו יורה כדורים אמתיים.

לא הוצגו כל צילומי הרנטגן שנעשו בבי“ח איכילוב, בעת ניסיונות “ההחייאה” ברבין, למרות ששר הבריאות דאז, אמר בפומבי כי רבין נורה בחזהו.

לא ניתן הסבר מדוע רבין הובא לבי“ח איכילוב 22 דקות לאחר הירי.

היו מספר דו“חות של הרופאים שטיפלו ברבין בעת שהובא לביה“ח, ואלו סתרו האחד את השני.

הסרט שצולם ע“י רוני קמפלר, לא הוצג במלואו בכלי התקשורת האלקטרונית, וכנראה שגם לא בפני ביהמ“ש שדן בכתב האישום נ‘ עמיר.

איך שמעון פרס הציג אז, את דף “שיר השלום“, שכאילו היה בכיס המקטורן של רבין, ובו מוטבע חור של כדור ירי, אם עמיר ירה רק בגבו של רבין?

א. מדוע כיום, בג“צ דחה שתי עתירות של נתן גפן, שבהן העותר ביקש להורות למשרד הבריאות, ליתן לו ולציבור את כל צילומי הרנטגן שנעשו בגופת רבין, בעת הגעתו לבי“ח איכילוב ועד לרגע קביעת מותו?

ומהם הנימוקים של בג“צ:

א. “צינעת הפרט“, קרי – הפרט מת, בני משפחתו רוצים לדעת נסיבות מותו, כמו יתר הציבור – אך לדעת בג“צ יש לשמור “צינעת המנוח“! למרות שעסקינן ברמ“ש שמת בעת כהונתו.

ב. ועדת שמגר חקרה את הרצח ולא מצאה סימוכין לטענת העותר כי רבין נורה גם מכיוון החזה.

איך יתכן כי שופטי בג“צ לא יודעים כי המנדט שניתן לוועדת שמגר, לא היה לחקור את הרצח?

איך יתכן כי בג“צ מונע מהציבור לדעת את כל העובדות – מכלי ראשון, ללא כל קשר לדו“ח של ועדת שמגר?!

סיכום

לאור כל האמור דלעיל, האם יש בר–דעת שיטען כי אין צורך לחזור ולחקור את רצח רבין? האם התהיות שהוצגו אינן מלמדות כי רב הנסתר על הגלוי?

איני ידיד של יגאל עמיר, ולפני שנתיים סירבתי לייצגו בעתירה שביקש להגיש לבג“צ, כדי לבטל את הכרעת דינו ולערוך משפט חוזר; סירבתי – לא עקב החשש כי יגאל עמיר אינו צודק, אלא כי לטעמי לא אמר לי ולציבור את כל האמת, ולכן אין טעם לעתור לבג“צ!

דהיינו – הכיצד עמיר,ממשיך לאמר בפומבי כי התכוון להרוג את יצחק רבין וירה בגבו, בשעה שהעובדות מורות ההפך מכך?! (קרי – הכיצד שהה בשטח הסטרילי, לפני הירי וכלל לא נתבקש לעזוב; ירה כדורי סרק).