הפסקת-אש או לא, כניסה קרקעית או
לא

שתי הערות לא-פוליטיות, לנוכח הוויכוח
הציבורי על הפסקת-האש בתיווך המצרים, האמריקאים, הטורקים, הכתארים – ומי לא

שמחה ניר, עו”ד

בן
75 שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

בעת כתיבתם של הדברים האלה יושבת הממשלה לדון בהצעות-התיווך
להפסקת האש בין ישראל לחמאס בעזה, ומדיווח שהודלף לכתבנו מישיבת הממשלה נראה שיש בה
שרים המוכנים להתגמש על דרישתו של החמאס לשחרור אסירים אשר שוחררו במסגרת עיסקת
שליט, יש בה שרים אשר לא מוכנים לשמוע על הפסקת-אש כלשהי, ודורשים “כניסה
קרקעית” לתוך עזה, כדי להשלים את “עקירת שיני הנחש”, וישנם שרים
שאינם להוטים לא להפסקת-האש ולא לכניסה הקרקעית.

אז ברשותכם אביא את תרומתי הצנועה למחלוקות-מבית.

שחרור
אסירים

החמאס לא מפגיז את ישראל כדי ללחוץ עליה לשחרר אסירים, ולכן
הנושא הזה כלל אינו רלוואנטי, ואם עכשיו הוא רוצה שנשחרר לו אסירים, הייתי אומר לו
שק בתחת.

ואל תבינו אותי לא נכון: בוויכוח על שחרור
אסירים-תמורת-שבויים כבר הבעתי את דעתי הא-פוליטית בכמה וכמה מאמרים, ביניהם המאמר
עיסקת
הקלטת – מידע על גלעד שליט כנגד שחרור אסירות: מבט בזמן-אמת ומבט-בדיעבד,
שם אמרתי:

דעתי
בעניין המחיר שיש לשלם על פדיון שבויינו כבר גיליתי מזמן: בעניין שחרור
אסירים תמורת אנשינו החיים אני נדיב מהממוצע, ואילו בעניין שחרור אסירים תמורת
גופות אני נדיב בהרבה פחות מהממוצע.

ומה
בדבר מידע על גורל שבויינו?

כעיקרון
אני מוכן לתת חיים תמורת חיים, גופות תמורת גופות ומידע תמורת מידע, ואילו על
הכמויות אני מוכן להתמקח, כאשר ברור שעמידה עקשנית על יחס 1:1 לא תניב שום פרי.

כמובן
שכל העקרונות המנחים האלה כפופים לגמישות המתחייבת מעקרונות סחר-הסוסים המקובלים:
כל אחד עושה את חישובי הכדאיות שלו, ומשתדל לתת כמה שפחות, ולקבל כמה שיותר.

כך,
למשל, אם היינו נדרשים, תמורת מידע על גורל 1,000 (למשל) מחיילינו השבויים בידי
האויב תמורת שחרורו של מחבל אחד, לא הייתי קופץ על רגלי האחוריות, למרות העיקרון
האמור, ואילו לגבי כל האפשרויות אשר בין-לבין – עיין ערך “סחר סוסים”.

ובאמירה “חיים תמורת חיים, גופות תמורת גופות ומידע
תמורת מידע”, יחד עם ההסתייגויות לגבי מקרים חריגים, כמותית, הבהרתי את הקו
המנחה אותי.

המאמר שקדם לעסקת רגב-גולדווסר: שבויים תמורת שבויים, שבויים תמורת גופות – למה ועד כמה,
או: חסן נסראללה, שק בתחת!
נכתב כאשר החיזבאללה דרש שחרור מאסיבי של אסירים וגופות תמורת חיילינו אלדד רגב
ואודי גולדווסר,  אבל לא היה מוכן
לגלות לנו אם הם חיים או מתים, ועל כך הצעתי לומר לו שק בתחת, אבל ממשלת
ישראל לא שעתה לעצתי, והשאר היסטוריה.

אז זה מה שאני מציע להשיב היום גם לדרישות של החמאס לשחרור
אסירים תמורת הפסקת-האש: הפסקת-אש תמורת הפסקת-אש – או קיי, קנינו, ואם אתם
מציעים לנו הפסקת-אש תמורת שחרור אסירים – לא בבציפרנו.

כמובן שאם החמאס יציע משהו יוצא דופן (למשל: הפסקת-אש חד-צדדית
מצדם, תמורת אסיר עם מעט דם על הידיים), לא הייתי פוסל את ההצעה בלי לבדוק אותה
לגופה.

ודוק: משוחררי עסקת שליט נאסרו מחדש בחשד למעורבות ברצח
שלושת הנערים אשר נאלצו לנסוע בטרפמים בגלל מחדליה של הממשלה, אבל אם היה מתברר
שמי מאלה נקי מכל חשד, הייתי משחרר אותו חד-צדדית, וללא תנאי, וזאת כהפגנת-כוח,
ולא כהפגנת-חולשה בלהיטות להפסקת-האש.

כניסה
קרקעית

אחד הלקחים ממלחמת לבנון השנייה היה שלא היה מנוס מכניסה קרקעית
לשטחי החיזבאללה, כניסה אשר בלעדיה לא ניתן לבצע פעולות מסויימות, ושהכניסה
הקרקעית באותה המלחמה הייתה באיחור.

אבל לכניסה קרקעית יש מחיר, במיוחד כאשר מדובר בעיר כמו
עזה, אשר לצורך טיהורה מאמצעי לחימה יש צורך בכניסה מאסיבית, אולי בסדר-כוח של כמה
אוגדות.

על השאלה אם אני בעד או נגד כניסה קרקעית, אני אענה בתכלית
הקיצור: אם יציעו לי 2,000 שנות שקט באזור במחיר של חייל עברי פצוע קל, הייתי
אומר “תנו לי שניים”, אבל אם יציעו לי פחות שקט ומספר נפעים גדול יותר –
זה יהיה בסיס למיקוח.

ועל כך אמרינן: בסחר-סוסים כמו בסחר-סוסים.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה
מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס