השקרים של אליקים רובינשטיין ושות’, והקת של שלום אייזנר

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

סא”ל שלום אייזנר, סמח”ט הבקעה, נתפס בצילום-אינסטנט כשהוא חובט בקת רובהו בראשו של מפגין לא-חמוש, ומיד הודיעו דרגי הפיקוד כי הקצין הושעה מתפקידו, ונפתחו חקירות בפרשה הזאת – הן במישור הפיקודי, והן במישור המשפטי-פלילי.

הרמטכ”ל, בני גנץ, הבהיר מיד כי הוא רואה בחומרה רבה את המעשה הזה, אשר “אינו תאום את רוח צה”ל”, וגם צמרת המדינה – ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה שמעון פרס, ומי לא.

בעוד המאמר הזה נכתב, ובטרם מוצו כל התחקירים והחקירות, החליט גנץ להדיח את אייזנר מתפקידי פיקוד למשך שנתיים, אך לא להדיחו מצה”ל.

ממש במקרה

בציבור נחלקו הדיעות, במקרה – ממש במקרה! – בדיוק לפי “גבולות החלוקה” של המפה הפוליטית: משמאל – גינוי למעשהו של הקצין, ושבח לשלטונות צה”ל על תגובתם המהירה והעניינית, ואילו מהימין באו רק דברי שבח והלל – בתוספת קריאות להעניק שלל צל”שים, וקידום מהיר בסולם הפיקוד, לקצין האמיץ, אשר חירף נפשו בגיבורים להגנת העם והמולדת, לשימור כושר ההרתעה של צה”ל, ולתפארת מדינת ישראל.

היחיד אשר לא היה נאמן למחנה הפוליטי שלו היה המשנה לראש הממשלה, הרמטכ”ל בדימוס משה בוגי יעלון, אשר גילה “סמולנות” לתפארת בהצטרפו למגנים את המעשה.

אני לא רוצה לבקר לא את המשבחים ולא את המגנים, כי אני לא מכיר את עובדות המקרה, ואין לי שמץ של ספק בכך שאלה גם אלה לא שלפו דבר מהשרוול, ולא הביעו את עמדותיהם אלא לאחר שקיימו תחקירים יסודיים ואחראיים. אני מכיר את כולם, כולם אנשי-כבוד, והעובדה שגורמים שונים הגיעו למסקנות שונות, אך טבעית היא בחברה פתוחה ודמוקרטית. גם העובדה שהגורמים הצה”ליים עדיין לא גיבשו את מסקנותיהם נובעת מכך שצה”ל הוא גוף כבד ומסורבל, וזה בהחלט מובן.

את הקהל העולמי אי אפשר להחליף

אני רוצה להתייחס כאן לנקודה אחרת, שאף אחד לא מדבר עליה במפורש. על הטענה ש”זורקים” את הקצין “בשביל לרצות את דעת הקהל העולמית”.

כן, זה מה שצריך לעשות.

דעת הקהל העולמית אינה רשות חוקרת, ואינה בית משפט. היא לא שומעת עדית ולא גובה ראיות. גם הנכונות שלה לשמוע הסברים היא די מוגבלת. היא די מוגבלת, משום שלדעת הקהל יש פתיל קצר, ועד שה”הסברים” שלנו יגיעו אל דעת הקהל העולמית, היא כבר תהיה עסוקה בדברים אחרים.

ראו את סרטוני היוטיוב בהם מככבים ידידי ישראל כגון אלן דרשוביץ (Alan Dershowitz), גלן בק (Glenn Beck) ואחרים, אשר מגיעים אליכם במייל באיחור של חודשים ושנים, ותבינו עם מי שיש לכם עסק, כאשר אתם מדברים על “דעת הקהל העולמית”.

הבעייה עם דעת הקהל העולמית היא שאת הקהל הזה אי אפשר להחליף.

להבדיל ממערכת המשפט, אשר מאבדת את אמון הציבור אבל מאשימה את הציבור ולא את עצמה, צה”ל מבין זאת טוב למדי, ובניגוד למערכת המשפט, אשר, אינסטינקטיבית, מצופפת שורות סביב שופטים שכשלו, צה”ל לא מהסס להדיח מפקדים שכשלו, כולל בכירים אשר “נשאו באמתחתם את שרביט הרמטכ”ל”. אני זוכר את פרשת אל”מ אורי בן-ארי (1957, חיפוי על פקוד שהואשם בגניבה מהצבא) ופרשת “ברווזי המים” (1959, בה הודחו מפקידיהם האלופים מאיר זורע ויהושפט הרכבי), אבל אני מניח שזקני צפת מכירים פרשות עתיקות עוד יותר.

קחו, לדוגמה, את השקרים של אליקים רובינשטיין, בהסכמת סלים ג’ובראן ויורם דנציגר (מינויים כשופטים פורסם ברשומות): מדוע, שנה וחצי אחרי השקרים האלה, הם עדיין לא נשלחו הבייתה, אחר-כבוד?!

צה”ל מבין את זה, ולכן הוא מחנך את חייליו ומפקדיו להילחם “בידיים קשורות מאחוריהם”. זה קשה, אבל זה חלק מדרישות התפקיד, במיוחד כיום, כאשר התקשורת הכתובה והמצולמת מלווה – וטוב שכך – את כל המלחמות שבעולם. אם התקשורת הייתה פועלת לפני כמה עשורים כפי שהיא פועלת כיום, ייתכן מאוד שמעשי טבח מפורסמים, כמו טבח כפר קאסם או טבח מאי-לאי לא היו מתרחשים, ואולי גם שואת יהודי אירופה הייתה נראית אחרת.

סא”ל שלום אייזנר, לעומת זאת, לא מבין את זה. בהקלטה ששודרה בערוץ 10 הוא אמר: “יש פה שאלה מה יותר חשוב, לעמוד במשימה או להיראות טוב ולהצטלם טוב?”, והתשובה היא גם וגם, כי “לעמוד במשימה” אפשר גם בעזרת כלבי ציד, ואפשר גם באש חיה, ובלתי מבוקרת,  וכל “הנחה” שהצבא ייתן לעצמו היא צעד קטן לעבר ימים עברו.

ולא רק אייזנר לא מבין זאת (כמי שנתון במצבו מותר לו להתגונן בכל נימוק אפשרי), אלא שגם התומכים בו – ומהם אני מצפה ליותר – לא מבינים זאת, ואם הם, בהפגנה למענו, נשאו שלטים האומרים כי במקרים כאלה “צריך להשתמש בהדק ולא בקת”, זה בדיוק אותו נאציזם כחול-לבן נגדו אני מתקומם כבר שנים רבות, ושבגללו אני לפעמים מתבייש בהיותי יהודי.

בגין, אלטלנה

כיוון שקריאות התמיכה באייזנר באו – איך לא – מכיוון הימין הפוליטי, מן הראוי להזכיר כיצד נהג אביהם הפוליטי, מנחם בגין.

בגין, כזכור, היה על האלטלנה, כאשר זו הופגזה מן החוף ע”י כוח צה”ל בפיקודו של יצחק רבין, והוא הורה שלא להשיב אש, מחשש להתפתחות מלחמת אחים.

איפה בגין, ואיפה תלמידיו.

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי“)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש