שטף המאורעות אשר עברו על עם ישראל משך העשור שחלף דומה והשכיח מעי מנו כי אנו שטופים בסיסמאות היוצאות מפי פוליטיקאים-משרתי עצמם, אשר נועדו לערפל דעתנו וחושינו.

די כי יפריח פוליטקאי פלוני זב חוטם סיסמא ריקה לחלל האויר כדי שהתקשורת תיפול עליה כמוצאת שלל רב ותמחזר אותה עד זרא, אך משום שהפוליטיקאי והאג’נדה בו הוא מחזיק ניראים כתואמים להשקפת עולמו של העיתונאי ובעלי ביתו, משלמי שלמוניו מהמדיה והמערכת הפוליטית.  במקומותינו קיבלה התנהלות זו את הכינוי “אתרוגנות”, הנובעת מבסיס אידאולוגי חד צדדי כמו גם שלמוני.   אובייקטיביות, שמירת הדמוקרטיה, התמונה הכוללת, טובתה של המדינה, כל אלו תופסים ספסל אחורי בשיקולי המדיה ממש בדומה לשיקולי הפוליטיקאי המגהק והמשהק סיסמאותיו הריקות והסחריריות.

“הגירוש טוב לביטחון ישראל”, האומנם?

הרי מן המפורסמות היא סיסמתו הנכלולית של אריאל שרון “הפינוי טוב לביטחון ישראל” אשר הופרכה לחלל האויר בטרם ‘גירוש גוש קטיף’ ונתקבלה החל מהסכמה שבשתיקה ועד לתשואות רועמות על ידי ציבורים שבויי אג’נדה שמאלנית ועיתונות מתמוגגת מאתרגת.  מדוע “הפינוי טוב לביטחון” לא שאל איש, נו טוב, למעט מספר זניח של אי אלו מאות אלפי שפויים, רואי נכוחה (אשר כותב המאמר גאה להימנות עליהם) אשר איש לא ספר אותם באותם ימי גירוש גוש קטיף “העליזים” והבזויים.  עם ישראל אשר נוהלי שילטון תקין לא היו הצד החזק שלו משך כ-2000 השנים האחרונות התעלם מהעובדה כי “על מנת שתאבד החרות כל שצריכים אנשים טובים לעשות הוא לא לעשות דבר”.

לא קם ולו עיתון מרכזי אחד, לא קם ולו כתבלב אחד אשר תמה מדוע והכיצד “הגירוש טוב לביטחון”, הכל קיבלו סיסמה זו כ”כזה ראה וקדש”.  העם היהודי-בציון האמון על פילפולי גמרא וקשיית קושיות נאלם לפתע דום, לפתע לא שאלות, לא תשובות ולא נעלים.  שקט תעשייתי ירד על עם ישראל.  המשטמה למתישבים, אותם 10,000 הניפלאים והמוצלחים, הנאמנים בעמנו, מתישבי גוש קטיף, העבירה את עם ישראל על דעתו.  רבותי, באם נאלץ (ולוואי ואלוהי העיברים יעזור ולא נחזה אי פעם בכך) לבצע פוסט מורטום על מדינת ישראל הגוועת הרי שבר ‘הסכם אוסלו’,’ פינוי לבנון’ הנחוץ אך הכאוטי וגירוש גוש קטיף וצפון רצועת עזה, יציינו ללא כל ספק את המדדים אשר לאורם ואותם ניבחר בצורה מושכלת ולוגית כמאפייני תחילת הסוף.

הדעת נותנת כי השכלנו, חכמנו, בגרנו, איבדנו את תמימותנו לבסוף ונחל להציב לפני אלו המתימרים להנהיגנו שאלות קשות ונוקבות, לא מיניא ולא מקצתא, עם ישראל כעם ישראל.

“הכיבוש משחית”, האומנם?

אין ספור עיתונאים מושחתים, מהרסי דמוקרטיה מובהקים, חלקם אף בעלי דיפלומה אנרכיסטית חוברים יחדיו לפוליטיקאים אשר אינם טובים מהם בהפרחת הסיסמא: ” הכיבוש משחית”.  זוהי סיסמת מפתח, סיסמא סותמת פיות, לכאורה עושה הגיון.  למעשה זוהי סיסמא פופוליסטית, מטעה, מאחזת עינים.  סיסמא המיועדת לעדר חסר מחשבה ודעה המוכן לבלוע כל גרה אשר נילעסה עבורו על ידי עדרי מפריסי הפרסה על שתים האורבים בשולי החברה הישראלית המנצלים יפה את אדישותם, עייפותם, שיטחיותם, ריקנותם של ציבורים רבים בעם על מנת לסובב דעתם על נקלה.

כאשר נישאת הסיסמא “הכיבוש משחית” כעומדת וכמנותקת מההקשרים סביבה הרי ניתן למצוא בה הגיון אך משניקשור את מצבה הביטחוני של ישראל להקשרי סיסמא אוילית זו אזי תיתברר מידת הציניות, שטיפת המוח המסיבית, השינאה למתישבים ורוע הלב אשר מאחוריה.  הרי אמורים אנו בימים אלו, לאחר עשרות בשנים של טרור פלשתיני אשר החל מתחילת המאה העשרים, עבור דרך הצהרות רבות מספור של מנהיגים פלסתינים בדבר הצורך בהשמדת ישראל וגמור בתאוריה הערפתית וביצועה הלכה ולמעשה להשמדת ישראל בשלבים כי נבין שאין כלל קשר בין ההתישבות בגדה וברצועה למלחמתו של העולם הערבי בישראל כאשר הפלסתינים מהווים אך חוד החנית בתוכנית הגדולה.  הפלסתינים אינם רוצים בשיטחי הגדה ובהתישבויותינו בה, את שיטחי ישראל כולה ממטולה ועד אילת מהים ועד הנהר רוצים הם.  את השמדתנו, את נפשנו, את בתינו, את שדותינו, את ארצנו מבקשים הם. רבותי הבה וניתעורר למציאות, די נימנמנו 2000 שנים ארוכות.

“הכיבוש משחית”?  הכיצד, באיזה צורה, באיזה אופן, מדוע כך?  אדרבה יקום אותו ‘חכם בלילה’ ויסביר הכיצד האנשתו של “הכיבוש” משחיתה את נפשותינו הרכות.  האם “ההשחתה” והסרתה תביא לשלום ושלוה ביננו לבין שכנינו?  האם אזי יגור זאב עם כבש? האם יזנח העולם הערבי את כוונות ופעולות ההשמד שלו כלפינו?  האם העכבר הקטן והשעיר אחמדינג’ד או כל ליצן “מיין קמפפי” אחר שיצוץ במקומו יהפוך פתאום, כבאחת, לציוני אוהב יהודים ללא תקנה?  האם החמאס וגרורותיו הסרטניות הממאירות ‘בגדה’ יהפוך באחת לארגון למען האמא תרזה? מה והכיצד ימנע מהפלסתינים להפר כל הסכם עם ישראל עוד בטרם יבשה עליו הדיו, ממש כפי שעשה ערפאת?  כמה עוד פעמים יכו על ראשנו על מנת שנבין כי הפלסתינים על כלל האיסלמיסטים שבינותם אינם בשלים להסכם לפני יישוב הסיכסוף העולמי האיסלמיסטי-מערבי?  באם התשובה הינה חיובית על שאלות אלו הרי שחייבים אנו לשקול שנית את דרכנו מחדש.  אך באם אפשר והתשובה שלילית היא, מי הוא זה שמוכן לקחת על עצמו את האחריות לשואה נוספת לעם היהודי בציון היושב זה מכבר “בגבולות כעין אושוויץ”?  אין האמור כאן בא לשלול לקיחת סיכונים מחושבים, לעיתים אין מנוס מאלו.  אך כאן אנו דנים בסיכון נטו, ללא מוצא אחר בעתיד הקרוב.

ובכן כן, ישנם ביננו המוכנים לראות ולהמר על שאלת שרידותו של העם היושב בציון ובלבד שיצאו נקיים עבור עצמם בלבד.  ניתן לסמן בבירור את האולמרט ושותפו אהוד ברק כצמד אשר אפשר ויביא ביחד וכל אחד לחוד לחורבנה של מדינת ישראל, חד וחלק.  הראשון עושה זאת במעשה והשני מחרה ומחזיק אחריו במחדל.  באם קיים אותו פתי המאמין כי השניים הללו אינם מודעים למעשיהם או למחדליהם הרי שהינו בן אנוש בעל מספר מוגבל של צימתי גנגליונים שם למעלה.

“רגיעה עם החמאס” האומנם?

ומה באשר ל”רגיעה עם החמאס”?  מהי סיבת התנגדותו העיקשת של הברק, שזוהרו הועם לרמתו של חור שחור, בענין תקיפתה של הרצועה?  התרוצים היוצאים מפיו בקשר לרפיסותו הברורה לעין כל מתאימים לילדים מפגרים במוסד לחוסים מוגבלים.  האם לאחר שבע שנות פצמ”רים וקסאמים הנאמדים באלפים רבים שהוטלו ומוטלים על ראשי אזרחינו והניסיונות הרבים מספור אם בדרכי שלום ואם בדרכים אחרות למנוע את שיגורם אינם אמת מידה מספקת? לאמור, כי מיצינו כל האפשרויות והדבר לא היסתיע בידנו?  האם כל הניסיון שניצבר אינו אמור ללמד כי דבר לא יתקון אלא במבצע מקיף בן שלשה עד ששה חודשים ברצועה אשר יוציא את החמאס משיווי משקל וינזקו לתקופה ממושכת ואף יקל מהבחינה הגיאופוליטית על ישראל במרחב המזרח תיכוני כמו גם העולמי?  האם ישראל אינה מבינה כי משחקת היא לידי החמאס ובעקיפין לידי החזבאללה ואיראן, מבצרת את שילטונם ומעבירה מסר כי רשע וטוב לו?  ובאם שיקול דם בנינו הוא שיקול כבד מישקל אצל הממונה לכאורה על ביטחוננו, הרי ככל שנישתהה עם מבצע מעין זה נחזיר עוד ועוד גופות יקירינו הביתה וכך מה תיקנו חכמים בתקנתם?

ועדיין לא נידרשנו כאן לנושאי ערבויות (שאינן אפשריות כלל וכלל) כנגד הברחות נשק והתעצמות החמאס.  נושא שחרור גלעד שליט גם הוא נימצא על קרח נמס.  נושא סנקציות על מפירי ההסכם (כולל ישראל) ועוד ועוד.  מעטים, אם בכלל ביננו ששים לצאת למבצע צבאי בעזה מסיבות מובנות, אך מנהיגות פירושה לקיחת אחריות (שלא בסיגנון המביש האולמרטי) והחלטות קשות אם גם שאינן פופולריות לעיתים.  מדיניות ה”שב ואל תעשה” הנקוטה בידי ישראל תביא לחורבנה הזוחל.  הכוחות האורבים ליסודות קיומה אינם נחים על משמרתם ונידרשת יצירתיות ויוזמה אם למלחמה ואם לשלום על מנת לסכל כוונותיהם ומעשיהם. הבה וניזכר…”אלוהים נוטה חיבה לנועז” וגו’.

בעולם מושלם היה עלינו לחכות לסילוקו של האולמרט הבילתי לגיטימי ואז לפתור בעייתנו עם החמאס כאשר ההגה מאויש במתאים יותר (שאינו ברק).  הך האם ביטחון ישראל ואזרחיה יכול לחכות עד אז?

תמיד ימצאו סיבות מדוע לא לפעול, מדוע לחכות, מדוע להמתין, אין רבותא בכך.  רוצים היינו את אותו מנהיג, אותו מוביל אשר יעמוד באומץ בפני האומה ויסביר מדוע קיים הצורך לפעול עכשיו, מיד.  למצער, שיפעל לכשצריך, נחוץ ומתחייב ויסביר זאת אחר כך ובלבד שלא יפזר רגליו בדישדוש אין סופי.

או שמא קיים מאחורי ‘מלל האוילים’ הברקי (האוילים הם אנו כמובן) נושא אחר לחלוטין?  שמא עסקות הגאז של הרשות הפלסתינית עם חברת ‘בריטיש גאז’ וההסכם בו מעורב ברק עד צוואר לאספקת גאז לישראל מחברה זו יחד עם אותו שלאף הוינאי איש הקזינו, והתמלוגים השמנים (אדירים) עקב ביצוע העסקה האמורים להשתלשל בנחת לכיסי האיש ממגדלי אקירוב.  העובדה כי מרבצי הגאז אינם יכולים להיות מנוצלים ללא הסכמת החמאס, שהרי הוא בעל הבית ברצועה, אפשר והם-הם המדריכים (בסדר, לכאורה) את העגלגל ממשרד הביטחון להסכם רגיעה עם אותו החמאס השולט די-פקטו בזיכיון הגאז.  למפקפקים אמוני תאוריות הקונספירציה, כתרו נא זעיר, הדי פעמיו של המפץ הגדול בנושא זה קרבים והולכים.

ברי הוא כי האיש אשר מתנגד למבצע צבאי “מרגיז חמאס” הוא אשר בכוחו למנוע מבצע זה בעזה כנגד אותו החמאס ובכך להבטיח את קיום העיסקה. 

בל ניטעה, האולמרט מתואם באופן מוחלט עם ברק בנושא זה כאשר כל “חילוקי הדעות” המופרכים ביניהם, משהו בדוגמת “השוטר הטוב והשוטר הרע” מופצים על מנת להטעות ולפזר מסך עשן בקרב התמימונים ביננו.  יחד עם זאת שני השותפים לשלטון ולעסקה (לכאורה) אינם מחמיצים כל הזדמנות לדקור האחד את השני בגבו למען צבירת רווחים פוליטים עתידים.  ברק נאחז בחוסר הלגיטימיות האולמרטית ליציאה למבצע בעזה על מנת לתרץ את נושא הרגיעה עם החמאס כאשר אפשר כי מניעיו לאמיתו של דבר, כאמור לעיל, מדיפים צחנה עזה של גאז עזתי. 

“שלום עם סוריה”, האומנם?

והנה אנו באים אל “השלום עם סוריה”.  האם שלום זה רצוי לנו?  אכן כן, רצוי גם רצוי.  האם קיום ישראל תלוי בהסכם היום, עכשיו, כעת, עם סוריה?  לא מניה ולא מקצתה.

מהו בשלום זה אשר יאדיר את ביטחונה של ישראל יותר מהקיים היום?  קשה לאמר, אם בכלל.   יתרה מזו קל לציין את חסרונותיו לישראל בעת הזאת ואלו רבים ועצומים אשר פורטו בהרחבה בכתבות רבות בנושא ולא נשנה ונחזור אודותם כולם כאן.  האם האינטרס של ישראל הוא לפנות 35 אלף מתישבים חזרה לתחומי ישראל?  הרי לא הסתדרנו עם כ-10,000 מגורשי גוש קטיף מזה כבר שלש שנים אז הכיצד ננהל גירוש הגדול שלש מונים? האם ירי, צליפות והפגזות על ישובי עמק החולה והירדן הצפוי להתבצע על ידי גורמים סוריים, חיזבאללאלונים, חמאסיים או איראניים הינם אינטרס ישראלי?  האם קיימות אי אלו ערובות בעולם אשר ימנעו צבא איראני מלהשתכשך במי הכינרת ואולי, רחמנא ליצלן להטיל מימיהם בה? 

אכן רשימת התמיהות והשאלות יכולה להתארך עד בלי די.  החשוב הוא כאן כי יכולים אנו להפסיד את זוג מכנסינו האחרון בהתערבות כי הצמד-לא-חמד האולמרט את ברק אינם מודעים לכל השאלות והתשובות המובאות לעיל.  הם יודעים גם מודעים ומשחקים משחק ציני ומכוער בקיומנו למען שרידותם.  אנו, עם ישראל נחשבים בעינהם כקליפת השום.

באם אכן ביטחון ישראל היה כה חשוב לצמד-לא-חמד הלזה האם לא היו דורשים ניתוק סוריה מציר הרשע כתנאי מוקדם להסכם?  האם לא היו מתנגדים לכל תנאי מוקדם לעיסקה, כגון מסירת רמת הגולן, כתנאי מוקדם סורי לפתיחת השיחות?  ומדוע זה איננו שומעים על תנאים מוקדמים ישראלים לסוריה משהוא קבל עם ועדה בסיגנון “תישכחו מרמת הגולן, שטח “הרמה” הינו שטח ישראלי, נקודה”?  סוריה נימצאת במצב גאופוליטי מאד לא נוח, כמעט נואש, כלפי העולם הערבי כמו גם העולם המערבי.  והנה זה “הזוג המוזר” כמעט מפיל את אסד בדיצתו לעבר וויתורים מלמפרע על נכס אסטרטגי אדיר למדינת ישראל.  האם חוזים אנו כאן במכירת חיסול של מדינת ישראל על ידי שני רודפי טובת עצמם בלבד?

“אוביקטיביות”, האומנם?

משרד החוץ האמריקאי ידוע בחוסר אהדתו לישראל, יש הטוענים כי הינו נגוע באנטישמיות קשה ובוטה בנוסח מורשתם האנטי ישראלית של ג’והן פוסטר דאלאס, ג’יימס בייקר וג’ורג’ שולץ.  ככל שג’ורג’ בוש מתקרב לסיום כהונתו והחלפתו ניראית כבר בהשג יד דמוקרטית גובר במדיניות החוץ האמריקאית משקלו של משרד החוץ ועמו שרתו ‘קונדי’ אשר אינה בוחלת בניצול המצב למיצוב עצמה בעמדה עדיפה בממשל רפובליקני או לחילופין ממשל “שחור” אובמי דמוקרטי.  על רקע זה ניתן להבין את הכרזותיה התכופות משך השנה האחרונה כי “ההתנחלויות נוגדות את השלום”.  זכותה כמובן של הגברת לחשוב כך אך הינה זוכה היא לשיתוף פעולה דווקא בישראל אצל אתרוגנים שמאלנים קיצונים וותיקים כגון צמד הגריאטרים “לונדון את קירשנבאום”.   הכיצד לא קם גורם מדיה ישראלי אחד וביקש את הגברת ‘קונדי’ לדעת הכיצד “ההתנחלויות מהוות מכשול לשלום” כאשר ברור לכל מאן דבעי ובר דעת כי הסכסוך הישראלי פלשתיני הינו אודות כל דבר חוץ כמובן  מנושא ההתנחלויות.

בתאריך 15 יוני 2008 אירח הצמד-הלא-חמד, פאט ופטשון, גריאטרי-לונדון וגריאטרי-קירשנבאום שני פרופסורים אמריקאים יוצאי האקדמיה האמריקאית, זו הידועה משכבר במשטמתה לישראל ולקיומה, המטיפים בספר חדש מפרי עטם לצימצום כוחה של השדולה היהודית האמריקאית ‘איפא”ק’ משום שמזיקה היא לאינטרסים האמריקאים כמו גם לאינטרסים הישראלים, לטענתם המאד משוחדת וחד צדדית של צמד האקדמאים הבספק ניכבדים, עקב תמיכתו של איפא”ק במדיניות ההתישבות הישראלית בגדה.   לסתותיהם של הגריאטרים צנחו מכובד הריר הנוטף ממלתעותיהם בהזותם אותו לכל עבר, הלא לכך בדיוק ייחלו, הנה תאוותם הבהמית הגיע סוף-סוף לידם.  אמנם אוזנים קשובות למשנתם השמאלנית קיצונית הרי מתמעטות והולכות בישראל אך הנה זה נימצאו אותם תואמי דעותיהם דווקא בארה”ב ואכן עטו אלו עליהם כמוצאי שלל רב.

ניתן גם לנחש במידה רבה של הצלחה כי צמד הגריאטרים תאמו את הראיון עם צמד האקדמאים האמריקאי כך שיחפוף את ביקורה והצהרותיה של ‘קונדי’ בישראל וכך יעצימו אלו את “המומנטום” המבוקש על ידם כנגד המתישבים בגדה. אכן שיתוף פעולה ראוי לציון, משהו בנוסך “פועלי (שמאלני) כל העולם התאחדו (כנגד ישראל)”.  אילן פפה, הישמר, לונדון וקירשנבאום מאחוריך.

בולט היה הטיעון של האקדמאים האמריקאים כי יש ממש בטיעון של אל קאידה כי ההתנגדות לישראל ויחסה לפלסתינים הביאה (בחלקו) לפיגוע התאומים של ה-11 ספטמבר 2001.  הטיעון הנגדי של ‘איפא”ק’ כי ההתנגדות לישראל מדריכה את אל קאידה אך ורק מהשנים הספורות האחרונות הביאה את אחד האקדמאים האמריקאים לטעון כי בן לאדן היביע את הגיגיו בדבר שינאתו לישראל ויחסה לפלסתינים עוד בצעירותו.  הסתירה הלוגית בלטה ברורות כאן.  הרי בצעירותו של בין לאדין עדיין לא היתה קיימת כלל התישבות אמונית בגדה אלא סכסוך בין עמים שאינם שווי כוחות דהיינו, ישראל לבדה כנגד הפלסתינים המגובים על ידי כלל מדינות ערב וציבאותיהם.

זוטות כגון דא והפירכה הלוגית הנלווית להן כמובן לא היטרידו את הצמד המראיין.  אכן, אפשר כי הגיע זמנם של אלו לפרוש לכתיבת זיכרונותיהם.

יצויין כי אפשר שחשו אלו כי היגדישו את הסאה וזימנו “משקל נגד” לאקדמאים שונאי ומשטיני ישראל מהיום החולף לתוכניתם יום לאחר מכן ב-16 יוני 2008 , אך זאת אך ורק יציאת ידי חובה.  הזמן שהוקצב לאורח ניקטע מידית בגסות אופינית קירשנבאומית הרואה עצמו משום מה כשומר גונג התוכנית כל אימת שהמרואיין משמיע זמירות שאינן ערבות לאוזני זה הצמד הצייקן. צורם לעין הצופה הוא כי מיד לאחר מכן ניתן זמן רב בתוכניתם לנושא (החזיקו חזק רבותי)  “פוביית כפתורים”…ולכך הוקדש כמובן זמן רב, כפול לערך.

“סוף דבר”. האומנם?

הסיפא למאמר אפשר שנהיר הוא לקוראים אך ראוי היה כי המסר חשוב שיחלחל.  אל לנו להמעיט בערכנו אנו, הציבור, העם היושב בציון.  ההנחה כי הללו בשילטון יודעים את אשר לפניהם ובוודאי שגוברת על הציבור הישראלי הוכחה כמופרכת.  האמרה “מה שלא רואים מכאן, רואים משם” הינה פופוליסטית ונכלולית ובאה לאטום את ראשינו ומחשבותינו ולהגן על חוסר כישרון מובנה של מנהיגינו כמו גם שחיתותם השלטונית.  סיוטי הלילה של אלו האמורים להנהיגנו מתמצים באפשרות כי אנו, ההמון הניבער (לכאורה ולדעתם) נחל לשאול שאלות מושכלות אשר ברי הוא כי לא תהיה “להם” תשובות נאותות ומושכלות.  אנו אחוזים בציפורני תאבי שררה ושילטון, רודפי טובת עצמם בלבד אשר הינם מודרכי יועצי תדמית חסרי עכבות המשתמשים בנו ומנצלים רפיסותנו ככלי בלבד לקידום מטרותיהם האישיות.  באם נחל לשאול שאלות ולדרוש תשובות הגיוניות, הנוגעות לשרידותנו הלאומית, בכל אמצעי העומד לרשותינו, אפשר ולא נגיע למצבנו היום בו אוחזי קרנות המזבח השלטוני המוצצים את לשדנו ובבירור מסכנים את קיומנו, סמוכים ובטוחים כי יש להם עסק עם ציבור אוויל, ניבער וכנוע.

המחבר הינו יועץ אירגוני בכיר ודירקטור ניהול פרויקטים לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/