ההכרזה על עצמאות קוסובו היא שיאו של תהליך, שאם ימשיך עד לסופו ההגיוני משמעותו – סופה של מדינת ישראל.

קוסובו הוא חבל ארץ. כמו הנגב, כמו הגליל, כמו השומרון. לפני מאה שנה חיו בו בעיקר סרבים, קבוצה אתנית ותרבותית סלבית ונוצרית. הבלקן, שהוא המשכו הצפוני של חצי-האי היווני, תמיד תסס במלחמה שבין הנוצרים האירופים, לחליפות התורכית שכבשה את יוון והמשיכה במסע הכיבוש צפונה. האיסלאם עשה את מה שתמיד עשה: ג’יהאד. הג’יהאד כובש ואוכף את האיסלאם על הנכבש. אלבניה נכבשה ואוסלמה. סרביה נלחמה, ונשארה נוצרית, חלקים מקרואטיה ובוסניה אוסלמו. בכל עת שנקרתה ההזדמנות לפניהם, דחקו האלבנים המוסלמים את דרכם צפונה אל תוך השטח הנוצרי. היהודים העדיפו ברובם לחיות עם הנוצרים, שם לא חלו עליהם חוקי הביזוי של הדהימה.

במלחמת העולם השנייה, בנה מיודענו חג’ אמין על חוסייני, המופתי הידוע לשמצה, את הכוח המוסלמי בבלקנים על בסיס הקוסוברים, לכדי חטיבות איסלמו-נאציות הידועות בשם האנג’אר (חרב). חטיבות אלו עסקו בעיקר ברצח ובנישול הסרבים ממולדתם ההיסטורית, וכמובן השמדת היהודים. טיטו, הנוצרי- קרואטי, לחם בראש הפרטיזנים באלו וגם בגרמנים ועיכב את מתקפת הקיץ הגרמנית על רוסיה. זו הייתה תחילת המפלה של הרייך השלישי. הסרבים סרבו למסור את היהודים שלהם לצורר, ובכך ניצלו עשרות אם לא מאות אלפי יהודים, חלקם ילידי חבל קוסובו. פשע זה של הצלת יהודים מעולם לא כופר, וכנראה גם לא יכופר.

הדחיקה החוצה של הסרבים נמשכה ללא לאות, עד לפרוץ מלחמות הבלקן. הסרבים, הנוצרים ידידי המערב, הופתעו לראות כיצד המערב, וארצות הברית בראשו, מתייצב לצידם של האיסלמו-נאצים, והופך את בלגראד לעיי חורבות. עוד יותר הופתעו לראות כיצד התקשורת המערבית מתייצבת כנגדם ומציגה אותם כשטן, ואת האיסלמו-נאצים כקרבן, למרות שההיפך הוא הנכון. מוכר לנו? עלילות דם, שקרים גסים, איצטלת הקרבן, מוחמד א-דורה, היפוך היוצרות. ובינתיים, קוסובו, אשר הושמה תחת “הגנת” כוחות אירופיים הפכה לבסיס קדומני של אל-קעידה, לבירת סוחרי הנשים של העולם, לעוני, לנוולות, לדיכוי המיעוט הנוצרי, ומעבר למוג’הידין מכל הסוגים. מעין עזה, מעין ג’נין, מעין נבלוס, מוכר? שנתיים לאחר הפצצת בלגראד, הפציצו המוסלמים אסירי התודה את ניו-יורק ווושינגטון, כמחווה ידידותית לפתי הטיפש. חמישים שנה לאחר שנואשו מן הנאצים הגרמנים השתמשו האיסלמו נאצים במערב, וניצחו.

לקוסובו אין זכות או יכולת קיום עצמאית. היא אלבניה צפון. היא למעשה העתקה צפונה של קו הלחימה בין האיסלאם האימפריאליסטי לנצרות הנבוכה, והכנה לכיבוש הבא. גבולות האיסלאם תמיד מדממים, וגם הגבול החדש ידמם. הקרבנות המיידיים שלו יהיו מאתיים אלף קוסוברים נוצרים. מעין הנוצרים של בית לחם, מעין הנוצרים של עזה. על יהודים אין מה לדבר. השמדת היהודים של אלבניה וקוסובו היא מוחלטת. אם יש הדגמה שארצות הברית של ממשלי בוש וקלינטון איננה אלא גרורה עלובת נפש של שליטי האיסלם, הרי ההכרה בעצמאותה של קוסובו היא הוכחה מוחלטת לכך.

אם לקוסובו הזכות להיקרא מדינה, למרות שהיא איננה אלא המחוז הצפוני של האיסלאם הרצחני, גם לגליל, לנגב, לשומרון, ליהודה, ולשפלה הפנימית שמורה הזכות הזו. כל אחד מן החבלים הללו וכולם ביחד נהנים מרוב ערבי, ואם לא היום אזי בעוד מספר שנים. בסופו של התהליך, תתקבל המדינה האהובה על ביילין ועושי דברו בממשלת ישראל: לוקסמבורג של תל אביב עם קו טלפון למחצית ירושלים, כהכנה למלחמת ההשמד האיסלמו-נאצית. קוסובו היא פעמוני האזהרה שחייבים לצלצל באוזניו של כל יהודי בארץ ישראל. זמנך עבר, עכשיו שולט פה האיסלאם, על כל המשמעויות של שלטון מוסלמי רצחני ואלים. תהליך קוסובו הוא תהליך אוסלו-אנאפוליס-אושוויץ, ומי שלא מאמין שיביט היטב בעיניהם של הנוצרים של בית לחם, המרונים הנרצחים של ביירות, והנוצרים הסרבים החיים עדיין בקוסובו. קוסובו של סרביה היא גוש קטיף של ישראל. קוסובו היא שדרות, שבה מתרוצצים יהודים מבוהלים שננטשו על ידי המדינה היהודית לגורלם. סרביה המוכה, הגזולה, המאוימת, המופצצת היא האזהרה למדינת ישראל מתהליך קוסובו-אוסלו-אנאפוליס-אושוויץ.  אירופה המערבית, הגרמנית, לא תנקוף אצבע, ואף תשתף פעולה בשמחה עם האיסלמו-נאצים בבואם לטרוף עוד חבל ארץ, עוד מדינה ריבונית, והכל מחדלון, מפחד, מחוסר אמונה ביכולת לעמוד אל מול הטורף הגדול, האיסלאם האימפריאליסטי, ולכן עדיף להשליך אליו עוד נתחים מדממים, סרביה, ישראל.

זאת הפעם אין להיכנע לאינטרס האיסלמו-אמריקני. זאת הפעם אפשר לפחות לשתוק, ולהמתין לבאות. זאת הפעם יש להביט שוב מסביב ולומר, מה נעשה כדי שגורלה של סרביה לא יהיה גורלנו. כיצד לעצור את הניצחון הזוחל של האיסלמו-נאצים דרך שיטת הסלאמי והסיפוחים הנכפים באלימות קסאמית. זאת הפעם יש לטכס עצה בין כל הגורמים הציוניים תחת מטרייה אחד שאומרת: ארץ ישראל איננה קוסובו. ארץ ישראל שייכת בלעדית לעם ישראל, ועם ישראל כולו, ללא יוצא מן הכלל, יגן עליה, כי אין ברירה כלל.