את המסגדים על הר הבית צריך היה לפוצץ מזמן. זה מתבקש לא רק מצד הצדק, המוסר, האמת והיושר, אלא גם מן התבונה המדינית. הוכחה לכך חוצפתו של הבידואי השודד מחג’אז, הנבל שבכל “ממלכתו” אין גם סנטימטר אחד שאינו שדוד עמדו.
לא די שמשפחתו הושלטה על מולדתנו, המובטחת אלוקית, וההסטורית, אלא, חבלי הארץ השדודה יועדו, ולא במקרה, על פי החלטת “חבר הלאומים” להיות הבית הלאומי של העם היהודי. ומעמדם המשפטי לא שונה, עד עצם היום הזה!

     בית כנסת “החורבה” לפני חורבנו        

ועבד כי ימלוך זה, פוצה פה ומצפצף, כשכל מגבירי הקול של מנגנון התעמולה לקידום תכנית השלבים בישראל, עומדים לשירותו.
אילו נהרסו המסגדים במהלך מלחמת ששת הימים, או מיד לאחריה, היום איש כבר לא היה מדבר בהם. בנייתם בהר הבית היתה פרובוקציה, שחובה לטאטא אותה, מבלי להשאיר שריד ופליט.
“מתפללים מוסלמים חפים מפשע”, מפנים את אחוריהם, בעת תפילתם בהר בית קדשנו, למסגד, שנבנה על מקום קדש הקדשים שלנו, ואת פניהם לאבן השחורה במכה.
תארו לעצמכם שכבשנו את מכה ובנינו בית כנסת על הכעבה, ואז הערבים משחררים את מכה. כמה זמן לדעתכם היה נשאר בית הכנסת על האבן השחורה? סתאאאאאם, שאלה רטורית…

                      
וממלכת “ירדן”, בשנות הכיבוש, החריבה 58 בתי כנסת בירושלים וחיללה את בית הקברות בהר הזיתים. אבני המצבות ריצפו את השבילים למחראות של הצבא ה”ירדני”.
חוסיין, בשעתו, ויתר על ה”מקום הקדוש” הזה למוסלמים, לטובת הבלוף ה”פלשתינאי”, מעשה שלא עלה בדעתו לעשותו, במשך כל השנים שחבלי יו”ש היו תחת כיבוש “ירדני”.
חובה מוסרית עליונה היא – החרבת המסגדים בהר הבית. כל יום שדבר זה אינו נעשה הוא פשע נגד העם היהודי!