ב”ה                                                      ירושלים, י”ז באב, התשנ”ח

שלום ג’ודי לוץ,

רדיפתכם האובססיבית אחרי המוסר מעוררת התפעלות; בפחות ממוסר כפול אינכם מסתפקים. שיתפת פעולה עם האנטישמי, צביקה הורביץ ממטולה, בלעגך למאזין שהציע לשלח את הערבים בשלום למולדתם – ערב. אמרת “הם רוצים שנשלח אותם למדבריות ערב”. מה שלא הפריע לך לשלוח אל הנגב מאזין קודם, שטען כי מסירת השומרון לערבים תביא לחנק מוחלט של מטרופולין דן.

הידעת כי שטחה של ערב הסעודית, לבדה, גדול פי מאה משיטחה של ישראל, ומספר האוכלוסין בה אינו מגיע למחצית מספר תושבי ישראל? הידעת כי יש בערב שפלות ירוקות ונאות מדבר? הידעת כי בפטרודולרים של השייכים הסעודיים אפשר להפוך שטחי מדבר לגן פורח?

האם את חושבת שרחל וייס ושלושת התינוקות שלה, איטה ואפרים צור, מרדכי ושלום לפיד וכל שאר הילדים והילדות, הנערים והנערות, אבות ואמהות, הם קרבן מוצדק ליישום עודף המוסריות שלכם, המונע טראנספר של ערבים, אך אין לו שום עכבות בנושא טראנספר של יהודים? האם את חושבת שזה צודק ומוסרי להמשיך במסורת הקרבת קרבן התמיד, היהודי, ובלבד שלא להחזיר למדבר את בניו? והמדקדקים גורסים – אבות המדבר. ומי כמונו, מפריחי מדבריות ארצנו ושממות הרי טרשיה יודעים, כי המדקדקים צודקים! האם תוכלי להסביר לי, למה טראנספר של יהודים מארצם הקטנטונת מוסרי יותר מטראנספר ערבים למולדתם עצומת הממדים? איזה מוסר סדום מצדיק הימור של פליטי שואה על עתידם? האם עשיית חסד עם רוצחי עמנו, עד כדי התאבדות, היא מוסרית? האם עלינו לוותר, כי הדשא שלנו, בעמלנו, ירוק יותר? במה עדיפה ישיבת ערבים במדבר יהודה על ישיבתם במדבר ערב?

את יודעת כי לא היתה עוד רישעות כזו שאתם מוביליה? על שטחי הקרקע העומדים לרשות המוסלמים, בכלל, ולרשות הערבים, בפרט, אפשר לומר שהשמש אינה שוקעת שם לעולם. אבל הם יושבים דווקא כאן, כקוץ ממאיר בבשרנו, להמשיך במסורת עולמית, בת אלף ותשע מאות שנה, של רדיפות יהודים. ואנו עוזרים להם לנשל אותנו מנחלת אבותינו, ולמרות כניעותנו הטוטאלית, חסרת המוסר, הם אינם מפסיקים לטבוח בנו. ישיבתם כאן היא ענין של חיים או מוות עבורנו, ואנחנו בחרנו במוות. אז, מאזין, חפץ חיים, מציע לא לחסל אותם, אלא, רק להעבירם בשלום לארצם, ונשמתך היפה נפצעת.

היום הביע מאזין את דאגתו לנוכח המצב הכלכלי והחמרת האבטלה. הוא גם הציע פתרון “כלכלי” – לבצע, סוף סוף, את ה”פעימה”. כלומר, למסור את מולדת ילדינו ולמשכן את עתידם, למען, כאילו, פתרון-עכשו של בעיית האבטלה. האם את תופסת לאילו מעמקים של אבסורד וחוסר מוסריות שיקעה שטיפת המח שלכם את העם החולה הזה?

אני אומרת לך בבטחון מלא, כי כל מי שיש להם יד ורגל ומיקרופון ומקלדת בקידום ה”שלום” עם הערבים, לא יוכל לרחוץ בנקיון כפיו מרצח העם היהודי. אינני עושה את חשבונותיו של הקב”ה, אך אני מאמינה כי יבוא היום בו הדם היהודי יידרש מידיכם.