ב”ה

איכה היתה לזונה

 

והשמיים לא נפלו 

 

“אז אמר השטן: הנצור הזה

איך אוכל לו.

אתו האומץ וכשרון המעשה

וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.

ויאמר:לא אטל כוחו

ולא רסן אשים ומתג

ולא מרך לב אביא בתוכו

ולא ידיו ארפה כמקדם,

רק זאת אעשה:אכהה מחו

ושכח שאיתו הצדק.

 

כך דבר השטן וכמו

חורו השמים מאימה

בראותם אותו בקומו

לבצע את המזימה.”

 

נתן אלתרמן, מן העזבון, שירים אחרונים.

 

 

 

 

“התבצרות מבוהלת…”

 

 

“רצינו גם לומר לא לסירוב, לא להתבצרות המבוהלת ולדחייה האוטומטית של כל פיתרון מדיני….” (צפורה).

 

אז, זה מה יש! זו המדינה האבודה שהשמאל בנה! חבורת זומבים נטולי זהות, נטולי מחשבה עצמית, ומעל לכל – נטולי יצר הקיום. ולמה שיהיה להם יצר-הקיום, כשאין בשביל מה להתקיים? אכל ושתה כי מחר נמות, איננו אידיאל, זהו מפלט המיואשים!

 

מה אומרת ציפורה נחמדת, בדיקלומה הריק וארוך מאד – איסטרא בלגינא קיש קיש קריא:

 

“רצינו גם לומר לא לסירוב, לא להתבצרות המבוהלת ולדחייה האוטומטית של כל פיתרון מדיני….”.

 

לשם השוואה – שמואל כץ בספרו – לא עוז ולא הדר: –

 

חמישה חדשים אחרי מלחמת יום-הכיפורים, המלחמה הרביעית שנכפתה על עם ישראל ושנוהלה בידי ממשלה בראשות מפלגת ‘העבודה’, רואיין אבא אבן, אחד ממנהיגיה הבולטים של מפלגת “העבודה”, לצורכי כתבה בכתב-עת אמריקני. המראיינת, ג’ואן פיטרס קפלן, שאלה אותו, בין השאר: “אם תערוך ישראל בחירות חדשות, הסבור אתה שבגין מסוגל לנצח”? תשובתו היתה זו: “העם בישראל לעולם לא יבחר בממשלה מסוג זה. לעולם לא, כיוון שביסודו של דבר, העם איננו רוצה מדיניות של שפיכות-דמים בלתי פוסקת…. אחת מבעיותיו של בגין היא כנותו – הוא מאמין במדיניות זו של קשיחות ללא תנאי“ (ניו-ריפבליק, וושינגטון, 23 במרס, 1974).

 

זה היה אותו אבא אבן שהגדיר את “ישראל” שבתוך ה“קו הירוק” – “גבולות אושוויץ”(!)

 

עכשו יודע כל העולם מי הוא סרבן-השלום ואחראי למלחמות בארץ ישראל – ה“סירובניקים” ה“ישראלים” – סרבני השלום!

 

וזה, דווקא נכון!

 

 

הסירובניקים

 

 

מאז הניצחון במלחמת ששת הימים עושים ה”סירובניקים” ככל יכלתם להבהיר קבל עולם, שהם מסרבים בכל תוקף להחזיק בשארית נחלת היהודים, ועושים הכל, כדי להיפטר מארץ ישראל;

 

ה“סירובניקים” סירבו להחזיק בארץ ישראל כבר ב-1922 כאשר אישרו בחתימת ידו של חיים ויצמן, שר”י, את קריעתם של 77% מאדמות ארץ ישראל לטובת האימפריאליזם הג’יהאדי – הקמת ה“אמירות ההאשמית”, לטובת משפחת בידואים מן הח’גאז. ב-1946, העניקו הבריטים עצמאות לאותה “ממלכה”, הנקראת היום “ירדן”.

 

פעם נוספת סירבו ה”סירובניקים” לשמור על נצחונם ב“במבצע קדש” ונסוגו!

 

מאז הניצחון במלחמת ששת הימים עושים ה“סירובניקים” ככל יכלתם להבהיר קבל עולם, שהם מסרבים בכל תוקף להחזיק בשארית נחלת היהודים, ועושים הכל, כדי להיפטר מארץ ישראל; קודם החריבו את חבל ימית, ומסרו אותו, בצירוף בונוס נוסף – חצי האי סיני, על בארות הנפט שבו, לידי מעריצי הנאצים במצרים, אח”כ החריבו את חבל עזה ומסרו אותו לרוצחי-ישראל-בהגדרה – ה“פלשתינאים”, שנולדו במיוחד לשם כך, לשחרר את ה”סירובניקים” ממשא ארץ ישראל, בין לבין, החריבו מאחזים יהודיים ובתים, כהוכחה ניצחת להיותם סרבני ארץ ישראל. ואכן, הם ורק הם אחראים לכל המלחמות כאן!

 

השלב הבא יהיה – הפגנת הסירוב של הפושעים להחזיק ביהודה, בבנימין ובשומרון. הם כבר הציפו חבלים אלה בסייעניהם, בהם הם מסתייעים להורדת משא ארץ ישראל מכתפיהם. אלה הם אותם סייענים, ששחררו אותם ממשא עזה והפכו אותה לארסנל נשק ענק ובלתי נדלה ולמבצר לסייעני ה”סירובניקים”!

 

 

הסברה

 

 

הם ימשיכו לאותת לג’יהאדונאצים, שאימרתם – החיפזון מן השטן –  יש לה על מה שתסמוך, ככל שמדובר בהתאבדות “ישראל”.

 

ואז נרעשים האחראים ל“הסברה” הזו, בעיקר פושעי ה“תיקשורת ישראלית”, על האנטישמיות הגואה והולכת בעולם. לעולם, באמת, נמאס ממלחמות!! אבל ה”סירובניקים” – סרבני השלום, המתהדרים בתואר “שוחרי שלום”, לא יניחו אף לרמז של שלום להציץ בארץ ישראל. הם ימשיכו לאותת לג’יהאדונאצים, שאימרתם – החיפזון מן השטן –  יש לה על מה שתסמוך, ככל שמדובר בהתאבדות “ישראל”. הם, הסייענים,  אינם צריכים, למעשה, לעשות דבר, אבל יכולים, ללא כל הפרעה, להמשיך בתחביבם – טבח יהודים. אם מישהו ינסה להפריע להם קמעא, יעלו ה”סירובניקים” על בריקאדות – “הפרת זכויות האדם בעזה”. וגם את השאר יעשו ה”סירובניקים”, הם יגישו להם את הישוב היהודי על מגש-הסירוב-לכל-ערך-אנושי. מצא מין את מינו – מצא עורב את זרזירו.

 

אולי עם ישראל לא שמע, כאשר, לפני ימים אחדים, אמרה אותה פושעת נגד העם היהודי ונגד האנושות:

 

“נצטרך לוותר על חלקים מהארץ על מנת להקים שתי מדינות לאום – מדינה יהודית לצד מדינה שתיתן פתרון לאומי לעם הפלשתיני”…. “לפני שנוכל ליישם מטרה זו, על הפלשתינים להתנער מהטרור ולהכיר במדינת ישראל”.

 

ואם כן שמע, והוא מחבק ידים, הרי הוא נותן יד לפושעים המתועבים ביותר בעולם, והוא יאכל, בצדק מוחלט, את דייסת הציאניד שבישל!!!

 

מה נותר עוד מן הארץ שניתן לוותר עליו? למה לוותר? גם תמורת שלום אסור לוותר על הארץ, ועד כה היו כל הויתורים למען עוד ועוד הרג!! איך מרשה לעצמה ציפי, המתיימרת לייצג יהודים, להכיר קבל עולם, ב”לאום פלשתינאי”, הכלי המפלצתי ביותר שנוצר עלינו לכלותנו, לא היה כמוהו בכל הדורות בהם עמדו עלינו לכלותנו. אפילו משרפות אושוויץ לא היו מזוויעות כל כך – הן לא הציגו את הטבח כתיקון עוול ל”מדוכאים” כלשהם!!

 

ואז מתבכיינים על ההסברה? על האנטישמיות? לעולם נמאס מן העליבות היהודונית. מן הבוגדנות היהודונית. מן הסחבת היהודונית. במשך הדורות הם הכירו בעיקר את אשפת-האדם היהודונית, את אלה שהתאמצו כל כך להתחכך בהם – אשפת אדם כמו ציפי וכמו כל ההנהגה ה”ישראלית”, כי רק הנהגה כזו יכולה לצמוח במדינה שהשמאל, ימח שמו, בנה להרס העם היהודי! וה“ציונות הדתית” ענתה אמן, כמלאך הרע!!

 

עם ישראל, עתיק היומין, צריך להכרתם של ארגוני רצח? אכן, זו “ישראל”! היא הצריכה להכרה כזו, כי ההסטוריה שלה היא כהסטוריה של ה”עם הפלשתינאי”, שתחילתה עם הקמת ה”ציונות הסוציאליסטית”!  תנועת השחרור ה”ציונית” ותנועת השחרור ה”פלשתינאית” הן תאומות זהות – שונאות ישראל ודורשות רעתו.

 

בכל שטחי האימפריאליזם הג’יהאדי, שיצר את ה”עם” הזה, לא ניתן למצוא את ה“פתרון הלאומי לעם הפלשתינאי”? דווקא בחלקת האלוקים הקטנה, שהצליח עם ישראל להציל מידי השודדים הג’יהאדים – מולידי ה”עם הפלשתינאי” להשמדת עם ישראל – צריך לפתור את ה”בעיה” הזו? כל הפתרונות המוצעים, כוווולם, זה מכלול אחד של “הפתרון הסופי לבעיית היהודים”! ו”מחנה השלום” מוביל!!!

 

חובה מוסרית עליונה וקיומית על העם היהודי – להתנער לחלוטין משתי הבריות המתועבות האלה! הן, ל”מדינת ישראל”, והן ל”מדינת פלסטין” אין זכות קיום בארצנו, בארץ ישראל!

 

 

 

 “ארץ ערבית”

נוצצים כוכבי ליל במצמוץ
וזורעים את אורם הרעוד
על העיר השוקטת אל-קודס
שחנה בה המלך דאוד.

ומשם הם צופים ורואים
את העיר אל-חליל ממרחק,
עיר קברו של האב אברהים,
אברהים שהוליד את איסחק.

ומשם קו אורם השנון
אץ לצבוע בזוהב אורו
את מימי הנהר אל-אורדון
שיעקוב במקלו עברו.

לילה צח. ברמיזה אוורירית
נוצצים כוכבי ליל כחוק
על הריה של ארץ ערבית
אשר מוסה ראה מרחוק.

 

נתן אלתרמן