כתום המאבק
כתום המאבק
|
“בערב ההשקה של הספר ‘כתום המאבק’ שכתב העיתונאי אליישיב רייכנר דנו האורחים בשאלה עד כמה צריכים להיות רבנים מעורבים בהחלטות והכרעות ציבוריות”. לי אין שום כוונה לקרוא ספר של צבוע, נהנתן, ובקיצור – דתי מחמד. ולהלן תזכורת על טיבו של העתונאי הנ”ל.
ב”ה
“קחי אחריות, דניאלה”
“… אח שלי, קראת לי לבוא להפגנות שלך, אז אני מצפה שגם אתה תבוא להפגנות שלי. מדי פעם אני מפגין על הצרות שלי, ואני אשמח מאד אם תבוא להזדהות…”
אמר הפשפש לדניאלה בגוב הצבועים. דניאלה לקחה אחריות שנים לפני שהוריו של הפשפש, בחוסר אחריות משווע, הביאוהו לעולם. מה תועלת ש לו לעולם מפשפש? נאדא!
אין ימים טובים לדתיי-המחמד כימים בהם מדמנת שנאת ישראל עולה על גדותיה ומציפה את פני הארץ כשאדי צחנתה מכסים את עין השמש. זו השעה בה דתיי-המחמד מקפצים להם בשובבות, בצעדי מה-יפית, לתוך המדמנה ומתיזים את הטיפות הסרוחות על כל סביבותיהם… מחיאות כפיים סוערות.
שנים לפני שבקע הפשפש מביצתו, כבר התרוצצה דניאלה על הרי הטרשים בארץ ישראל, לעבדה ולשמרה. שום תועלת אישית-בלבדית לא הביאה לה ההתרוצצות הזו, רק קיתונות של משטמה.
ומה מעניין את הפשפש המטפס למעלה? הנה עדות בעל הדבר עצמו (“אפילו בלי עגבניות שרי”, מכת-פתיחה, מקור ראשון, כ”ג באייר, התשס”ד, 14.5.2004):
“… אבל אותי בחיים מטרידים עוד הרבה דברים חוץ מגוש קטיף (ואני מקווה שתסלח לי על כך).
“מטריד אותי, למשל, שכבר יותר מחצי שנה לא קבלתי משכורת מהמועצה שבה אני עובד, מטריד אותי שהמנהל של אשתי מקבל משכורת של שלושים אלף שקל בחודש, ואשתי מקבלת בקושי שכר מינימום. מטרידה אותי הריבית הגבוהה שלוקח ממני הבנק שלי, מטרידים אותי אחוזי האבטלה בשכונה שלי, מטריד אותי עתיד הילדים שלי…
“… אח שלי, קראת לי לבוא להפגנות שלך, אז אני מצפה שגם אתה תבוא להפגנות שלי. מדי פעם אני מפגין על הצרות שלי, ואני אשמח מאד אם תבוא להזדהות…”
פישנר מצפה מחקלאי גוש קטיף לעזוב את השדות והחממות באמצע העבודה, ולבוא להפגין אתו, הג’ובניק, על שאינו מקבל את שכר הבטלנות שלו. פישנר מצפה מאשתו של “אח שלו” בגוש קטיף, שהמנהל שלה מקבל משכורת של שלושים אלף שקל בחודש, בעוד היא מקבלת בקושי שכר מינימום, לצאת מן העבודה ולהפגין למען אשתו של פישנר. הוא מוטרד מן הריבית הגבוהה, שמעשר לו הבנק, משכר ה”רעב” שלו. ומטריד אותו גם עתיד הילדים שלו… בעיני פישנר, עתיד הוא כסף, והרבה. ארץ? זה בשביל סהרוריים שאינם מתקדמים עם הזמן, כאלה, שהם, ממש, לא ריאליסטים, אלא, בטלנים אידיאליסטים, שבמקום לדאוג לעתיד הילדים שלהם, הם דואגים לעתיד ילדי כל עם ישראל, לדורותיהם.
והילדים שלהם, שלא כמו ילדי השמנת של פישנר, אינם מחכים להורים לדאוג לעתידם, אלא, הם, עצמם, יוצאים לדאוג לעתידם, כי התברר להם, מעל לכל ספק, שאם יסמכו על הפישנרים, לא יהיה להם עתיד.
נגד אלה יוצא פישנר בשצף קצף (nrg
קחי אחריות, דניאלה
תג המחיר היחידי שאני רואה בסיפור של בית השלום הוא המחיר הכבד שכולנו משלמים על ההתנהגות שלך ושל חברייך. עכשיו כשהמאבק על בית המריבה נכשל כישלון חרוץ, האם יש סיכוי שתודי בכישלון? האם גם את הולכת הביתה מדי פעם?
אז, זהו, פישנר – דניאלה הולכת כל הזמן הביתה, לארץ ישראל, אתה הולך לבנק!
שעה. זה כל מה שנדרש כדי לפנות אותך ואת הילדים שמסביבך מבית השלום. במשך ימים הבטחת לכולם ‘מאבק עז’. דיברת על ‘עוצמה רבה שתפתיע את כוחות הביטחון’. התחייבת שהפינוי יהיה “עמונה פלוס, פלוס” אבל במציאות סיפקת רק מינוסים. כל הרעש והצלצולים הסתיימו ברעש הגרירה של כמה עשרות נערים, ועוד קצת צלצולים באוזניים. אם זה מה שאת ונדיה מטר מסוגלות להציג, אז השמאל הישראלי יכול לישון בשקט.
איזה יופי! שעה נדרשה מקלגסי ישראל לגרש קומץ ילדים ושתי לוחמות מחברון. ואיפה היה פישנר באותו הזמן? באקווריום, פושק שפתיים. מי שנמצא בבית זכוכית, אסור לו לזרוק אבנים, כמו נערי-גבעות. ודתיי המחמד חשים את עצמם כל הזמן בבית זכוכית, כוווולם, כלומר, כל השמאל רואה אותם, והם צריכים להעלות מס שפתיים. ואיפה היו ילדי העתיד של פישנר? הם היו רגועים, ישבו בכיתה בידים שלובות, אבא דואג לעתידם, אין מה לדאוג.
אחרי הפינוי מגוש קטיף היית בין אלו שדרשו ממועצת יש”ע לקחת אחריות וללכת הביתה. “נכשלתם במאבק”, התרסת בפניהם. האשמת אותם בשיתוף פעולה עם הממשלה, וקראת תיגר על מנהיגותם. עכשיו כשהמאבק על בית המריבה נכשל כישלון חרוץ, ואת היית בין המנהיגים שניהלת אותו. האם יש סיכוי שתודי בכישלון? האם גם את הולכת הביתה מדי פעם?
מועצת יש”ע לא נכשלה, כי לא ניסתה להצליח. מועצת יש”ע, המורכבת מדתיי מחמד, שיתפה פעולה עם ה”ממלכתיות”. מועצת יש”ע לא היתה כלל צריכה לקום. אין שום הבדל בין חבלי יהודה, שומרון, בנימין ועזה לבין חבלי ארץ אחרים. הקמת המועצה הזו קיבעה את האבחנה בין חבל עזה לחבל אילות, ויצרה אנומליה של “מועצת יש”ע”, שכמוה כ”מועצת גליל-עליון-חבל אילות….”
דניאלה לא שיתפה פעולה עם האויב, והמאבק נכשל, כי הפישנרים ישבו על הגדר – אני את יפיי הצלתי!
הצעירים שסביבך שאת מכנה בכל הזדמנות ‘נוער נהדר’, מדברים על ‘תג מחיר’ שהם יגבו על כל פינוי, ומאז יום חמישי הם מנסים ללא הצלחה להצית את השטח. תג המחיר היחידי שאני רואה בסיפור של בית השלום הוא המחיר הכבד שכולנו משלמים על ההתנהגות שלך ושל חברייך. כל הופעה שלך בכלי התקשורת זורקת לפח עוד עשרות אלפי שקלים שמשקיעים מועצת יש”ע בשיווק יהודה ושומרון. כל התבטאות הזויה שלך גובה מחיר כבד ממפעל ההתנחלויות ביו”ש שחשוב לי לא פחות מאשר לך.
“שיווק יהודה ושומרון”. במדינת הפישנרים צריך לשווק את המולדת…
ושוב… כסף! איך לא! בגלל דניאלה נזרקו לפח כספי השיווק…
וכמובן, איך לא – “מפעל ההתנחלויות ביו”ש חשוב לי לא פחות מאשר לך” – כמובן! ומה עם חבל עזה, פישנר? אותו כבר מחקת, כמו שתמחק, בלי שום בעיה את יו”ש! איך אתה מעז, פשפש? מפעל ההתנחלויות חשוב לך לא פחות מאשר לדניאלה? מה עשית למען המפעל הזה?
אה, כן, הנה:
“עכשו אחי, אחרי שלא התנתקתי ממך, אחרי שהצבעתי נגד תכנית ההתנתקות, אני מבקש ממך שגם אתה לא תתנתק ממני. נכון, שהמשאל מאחורינו, וברוך ה’ ניצחנו, אבל אותי מטרידים עוד הרבה דברים חוץ מגוש קטיף…..”, זוכרים?
מופע האימים שלך רק זירז את שר הביטחון לפנות את הבית. ההתגרות שלך הסיטה את הדיון מהעוול שנעשה בפינוי בית שנרכש כדת וכדין, לעיסוק בשלטון החוק ובסכנת אנרכיה. האיומים שלך אילצו את הממשלה להפגין שרירים ולהזכיר לכולם מי בעל הבית. הסגנון המיליטנטי שאימצתם, את וחברייך, גם הרחיק מהבית אלפי ימניים שהתנגדו לפינוי, אבל לא רצו להיות חלק ממאבק אלים ונטול קווים אדומים. מי ישלם את המחיר הזה, דניאלה? האם גם את נותנת מדי פעם דין וחשבון או שאת רק דורשת אותו מאחרים? האם בלקסיקון שלך קיים בכלל המושג חשבון נפש?
וכמובן, דניאלה היא שאילצה את שר הבטחון לפנות את הבית… יש לשער שדניאלה היא שאילצה את מדינת הדמים והזדון הזו לבצע את מדיניות היודנריין בגוש קטיף, ועוד לפני כן, את טיהור חבל ימית. לממשלה לא היתה ברירה, אלא, להראות מי הבוס, ואת הקווים האדומים חצו הקרבנות, כמובן, איך לא?
הפשפש שואל את דניאלה אם קיים אצלה המושג חשבון נפש… איפה חשבון הנפש של הפשפש המלווה את פשעי מדינת ישראל במשך שנים, ומצדיק את ה”ממלכתיות” על כל פשעיה. לא די שאינו עושה חשבון נפש, דבר שהוא צריך היה לעשות מזמן, אלא, הוא דורש חשבון נפש מאלה שמהם הוא צריך לבקש סליחה ומחילה.
רק ההתנהגות של דניאלה מנעה את בואו של הפישנר לבית-השלום… הוא לא רצה “להיות חלק ממאבק אלים ונטול קוים אדומים…”. ובינתיים חצתה כבר מדינת הדמים והזדון הזו את כל הקווים האדומים!!!
ועוד דבר אחד. אחרי הפינוי המהיר שלכם מבית המריבה, הגיע הזמן שתלכו, את וחברייך לאסכולה, לבקש סליחה ממפוני גוש קטיף. במשך שלוש שנים אתם מבזים ומשפילים את האנשים היקרים האלה על כך שהתפנו מבתיהם בשקט ובלי אלימות. “נמחק את חרפת גוש קטיף”, הכרזתם בקולי קולות בעמונה ובבית המריבה. תסלחי לי דניאלה, אבל מי שמבחינתו מחק חרפה ביום חמישי האחרון היה אך ורק הצבא שהוכיח לכם שעם כל הכבוד להתרברבות שלכם, במאבק כוחני פשוט אין לכם סיכוי. התבוסה המהירה שלכם רק חיזקה את כוח ההרתעה של הצבא והמשטרה. הכישלון שלכם מחייב שתיסעו לקראוילות המתפוררות בניצן ותבקשו סליחה מהמגורשים על העלבונות שאתם מטיחים בהם מאז העקירה.
וכמובן, דניאלה צריכה לבקש סליחה ממגורשי גוש קטיף, שהרי, הם לא היו אלימים, כדניאלה, הם לא היו מיליטנטים, הם לא הציגו מופעי-אימים בטלויזיה, להיפך, הם נישקו את הברגים הקטנים, וכפי שכולנו יודעים, גוש קטיף לא חרב… אופס! הוא דווקא כן חרב, עם כל ההתייפיפות ואהבת חינם לצה”ל ה”קדוש” ול”ממלכתיות” ה”קדושה”, שהחריבו את הגוש באכזריות, בשנאת ישראל ובבגידה בעם ובמולדת.
ועכשו דניאלה צריכה לנסוע לקראווילות המתפוררות בניצן, וגם מופגזות, באדיבות “מדינת ישראל”, ולבקש סליחה על שהפישנרים לא נתנו יד להגנה על ארץ ישראל, ועל כן דניאלה ונדיה “נכשלו”.
כשיש לו פישנרים כאלה, יכל השמאל הישראלי לישון בשקט, ובעיקר, להמשיך את פשעיו נגד העם היהודי ונגד האנושות.