למותר לציין שנתן מעולם לא יצא את גבולות ארץ ישראל, ומעולם לא שבע את מראות ארץ ישראל, בעיקר את מראות ירושלים.

אחד נוסע בשליחות האומה ואחר בשם התנועה. אחד נוסע להשתלם ואחד נוסע להתרשם. אחד נוסע לחפש שורשים ואחד נוסע להכות שורשים. אחד נוסע לבדוק את השטח ואחר להשתטח.

אחד נוסע אל אבא והשני אל אמא. אחד נוסע לבקר אצל סבא ואחד לבקר אצל סבתא. אחד נוסע אל הבן, האחר אל הבת, אחד נוסע אל אח ואחר לטפל באחות. האחד נוסף לראות את הנכד ואחר לראות את הנכדה, אחד רוצה לראות ת’נין ואחר את הנינה. נוסעים אל הדוד או אל הדודה, נוסעים צפונה ודרומה, וגם מזרחה ומערבה. אחד נוסע בתום השירות והאחר ללא שהות.

אחד נוסע לרבי ואחד לגורו. אחד נוסע ישיר ואחד נוסע לשיר, אחד נוסע עם חניות ואחד נוסע למחנות. אחד נוסע בשליחות האומה ואחר בשם התנועה. אחד נוסע להשתלם ואחד נוסע להתרשם. אחד נוסע לחפש שורשים ואחד נוסע להכות שורשים. אחד נוסע לבדוק את השטח ואחד להשתטח. אחד נוסע עם קבוצה ואחר על חשבון הקבוצה. אחד נוסע לשנת שבתון ואחר נוסע להשלים שנתון. אחד נוסע ללמוד ואחר לעבוד. אחד נוסע להדריך ואחד להיות חניך. אחד נוסע לפגוש ת’חברה ואחד בורח מן החברה. אחד נוסע להשתחרר ואחד נוסע סתם להתאוורר. אחד נוסע רק לשבוע ואחד לזמן בלתי ידוע. אחד נוסע רחוק ואחד רק פה, אוטוטוט. אחד נוסע על חשבון הצבא ואחד בכל שעה כשרה.

ירושלים הרים סביב לה  

קיצורו של דבר – עם ישראל נוסע לחו”ל… האם חשב פעם מישהו, מכל אותם נוסעם, איזה נזק לאומי נגרם לנו בעטיין של נסיעות אלה? הלוא המשקיף מן הצד רואה מדינה שלמה נוסעת לחו”ל. ואין זה משנה מה סיבת הנסיעה… אין סיבה מוצדקת לנסיעה, אלא לעיתים רחוקות מאד, כשנסיבות מסוימות כופות.

הרי, כל הנסיעות האלה לחו”ל הן שידור ישיר לאויבינו, שיש כאן איזה ציבור תלוש, בלתי יציב, ללא שורשים, עם נטיה לגלות. הנסיעות האלה תרמו תרומה נכבדה ביותר להתהוות הארגון לשחרור פלשתין.

עם ישראל עבר, זה לא כבר, שואה איומה, משום שהנציח את הגלות. עמנו לא השכיל לנצל את המשאבים, האמצעים והאפשרויות, שנפתחו לפניו בעידן החדש של המאה העשרים, ונשאר, רובו ככולו, בחו”ל.

היה עלינו ללמוד מן השואה שני דברים עיקריים:

אחד – מטרתה היתה להרוג לנו את חו”ל. חו”ל מת בשבילנו. אין יותר חו”ל לעם היהודי. הרי, לא ייתכן שתכלית עם ישראל מבוססת על גלות אינסופית. הגויים יכולים לעשות בחו”ל, ככל העולה על רוחם, להקים מנזרים וכנסיות כרצונם, אותנו מעניין רק מה שקורה בארץ ישראל.

שנים – הלקח איננו – עד כמה הגרמנים אכזרים. למעשה, השואה מוכיחה שאפילו הגרמנים, שנחשבו לעם ההומאני והנאור ביותר, היו מסוגלים, מבלי להניד עפעף, להשמיד ששה מליוני יהודים.

אלה טענות סרק, מפני שהשואה עלולה או לא לחזור על עצמה, לא בגלל מה יחשבו או יעשו הגויים, אלא, אך ורק בנו, היהודים, תלוי הדבר. אם נשכיל להפיק את הלקחים הנכונים, ונבין את המסר הברור, שנכתב ככתובת על הקיר, בדמם של ששה מליוני יהודים, שעברו 2000 שנות גלות וסבל נורא, אזי לא תבוא עלינו עוד שואה, לעולם.

אז, סעו לשלום, אך ורק בדרכי ארצנו הבלעדית. 

                                                                                                  בפינת החי בקבוץ שלוחות