ב”ה

( קטע מתוך – תולעת יעקב ודוד ישמעאל – מ.ד. בן-עמי. פורסם בתחילה בחו”ל, ובשנת 2004, פורסם בישראל. שם הכותב הוא שם-עט, הוא עצמו אנונימי מסיבות ברורות בנובהסטאלינה)

“אפלייה “מתקנת”, או, חסות לרצח עם

בתגובה יצאו ביילין ובן-עמי ביוזמת חקיקה, שתכשיר 12,000 מבנים לא חוקיים שנבנו בשנים האחרונות במגזר הערבי בישראל, בכללם, ירושלים.

בלוד נבנו 1,000 מבנים בלתי חוקיים על ידי ערבים, והוצאו נגדם צווי הריסה שאינם מתממשים, עקב אי-סיוע המשטרה. ניצב אליק רון, מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, מזהיר מפני הקו הלאומני אותו מובילים כלי התקשורת הערבית, ח”כים ואנשי ציבור ערבים “המסיתים עד כדי עלילת דם”. הוא הזכיר את ההפגנות האלימות באוניברסיטאות חיפה וירושלים את ההתפרעויות בשפרעם ובאום אל פאחם, בפרוס יום העצמאות. הוא מכיר היטב את הרטוריקה הלאומנית הבאה לידי ביטוי בעיתונות הערבית ובפרסומים של המפלגות הערביות ושל התנועה האיסלאמית. הוא מכיר את הקשרים שבין תנועה זו לחמאס; את ראש עירית אום אל-פאחם, המעודד בניה לא חוקית בעירו. ח”כים ערבים מדברים בגלוי על רצונם בהגדרה עצמית, בזכות השיבה ובהפיכת המדינה למדינת כל אזרחיה. ח”כ עזמי בשארה אמר כי יש להכיר בערביי ישראל כמיעוט לאומי ולא כקבוצה של בני-מיעוטים. רון מאשים בגלוי את התנועה האיסלאמית באחריות עקיפה לפיגועים במגידו, בחיפה ובטבריה.

כל דאלים גבר. אין מעמידים לדין אנשי דת מוסלמים הקוראים במסגדים לרצוח יהודים, בנקיטת שפת רמזים.

בתגובה יצאו ביילין ובן-עמי ביוזמת חקיקה, שתכשיר 12,000 מבנים לא חוקיים שנבנו בשנים האחרונות במגזר הערבי בישראל, בכללם, ירושלים. הם מציעים להכשיר גם מבנים לא חוקיים במגזר היהודי ובהם מאות מחסנים שבנו חקלאים בחלקותיהם בניגוד לחוק.

הסיבה? בישיבת ועדה בין-משרדית העריכו המשתתפים ובהם ביילין ורמון, כי ממילא אין למדינת ישראל כוח הרתעה, והבניה הבלתי חוקית נמשכת, על כן יש לתת מעמד חוקי לרוב המבנים שהוקמו בלא רשיון. מדובר במאות, ואולי באלפי מבנים. “כח עליון”, קראו המשתתפים, ושמוטים ישבו בדומיה על כסאותיהם, חולקים כבוד אחרון לכח ההרתעה עם מותו הבלתי צפוי… אינם מודים בכך, שהם-עצמם גרמו את מותו, עומדים הם עתה לצוות על מעמד חוקי לאותו כח-עליון שתואר בפיהם בצורת הסביל המבחילה – “נמשכת”; נמשכת הבניה הבלתי חוקית.

פרופ’ יהודי לסוציולוגיה, סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה, שמח על שה”ארגונים” ו”העמותות” במגזר הערבי, גילו כי יש לבית המשפט העליון שיח ליברלי והם למדו לנצלו. שמח על הפוליטיזציה שהם מגלים.

הו, ועוד איך למדו… שופט בית משפט השלום בירושלים, רפי שטראוס, קבע כי:

 “הסדרי בטחון אינם נימוק תקף להפרת חוזה עם לקוח. “שיקולי בטחון אינן מלות קסם הסותמות כל פה. חברת אל-על לא הוכיחה שהיה צורך לבדוק את בני הזוג ג’ראבה עבד אל-ראזק ואשתו, רק משום שהם ערבים”.

הוא פסק לתובעים פיצוי בסך 11,600 שקלים, בגין פגיעה בכבוד והשפלה (הארץ, 13.7.2000: “דוברת ארקיע: אנחנו אוהבים ערבים”).

אין קושי באיתור הסיבה לכפיפות הגו ונמיכות הרוח שמגלים גבור ישראל, אהוד ברק, ושומר בטחוננו, בן עמי. רק תמיכת הערבים יכולה לשמר את כסאותיהם. מה חשיבות יש מול אלה לדו”חות הסודיים שהם מקבלים מגופי בטחון? את ביילין ממילא לא מעניין בטחון המדינה היהודית, יותר משמעניינת אותו מדינת כל אזרחיה. מאין יודע ח”כ אחמד טיבי כי “אליק רון הוא ימני”? משום שרון אינו טומן את ראשו בחול. כדרך אנשי “ימין”. טיבי מבחין בזאת היטב.

עד כמה רחוקים אנו מן היום שיועץ משפטי, שרים ומפכ”ל יודו כי הם איבדו את השליטה במדינת ישראל?! אזי, במקרה ה”טוב”, ישלוט בה צה”ל ובמקרה הגרוע ביותר – “המשטרה הפלסטינית”. אולי כבר אין רע אפילו בזה? הן כזאת אמר ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק: “הפסיקו לספור רובים לפלסטינים. המשטרה הפלסטינית אינה סכנה לישראל”. אחר כך, בחודש מאי, שנת 2000, יצלפו ויפגעו ה”שוטרים” בחיילי צה”ל, ובתמורה יובטח לערפאת, באותו יום עצמו, על פי החלטת ממשלה (אותם 10 קולות) שיקבל חלק משכונה בירושלים. אכן, לא ה”משטרה” הפלסטינית היא סכנה לישראל. ראש ממשלת ישראל הוא סכנה לישראל!!!

“ברק מתפקד כמו סגן מפקד חוליה בצבא האפגאני”, אמר עליו סגן מנהל לשכתו המתפטר, שמעון בטאט, כשימים ספורים אחריו, התפטרו גם מנהל לשכתו, חיים מנדל-שקד, ויועצו המדיני, צבי שטאובר.

ברק ממליץ לא לספור רובים. אותם רובים שרבין הכחיש שיינתנו?… הכחיש שישראל תצייד את המשטרה הפלסטינית ב-15,000 רובי קלצ’ניקוב, או בנשק אחר בכמויות אחרות:

“לא דובים ולא זבובים, אין לנו כל כוונה לתת למשטרה הפלסטינית, אם וכאשר תקום, שום דבר… … את הפטנט של משטרה פלסטינית חזקה, מנחם בגין המציא, אם כי אין לי ביקורת על כך. משטרה כזו דרושה כדי… למנוע טרור, ואיש לא חשב שהם יסתובבו עם מקלות בלבד“ (9.12.1993).

מכתבה של אמו של יצחק וינשטוק, שנרצח, הועבר לידי ראש הממשלה. במכתב נאמר:

דמיו זועקים מן האדמה… הייתכן שאינכם שומעים? עינים לכם ואינכם רואים את מה שקורה, את מה שאתם עושים? אני פונה אליכם בזעקה של אמא שחרב עליה עולמה, שקברה את בנה לפני שבוע ימים. התעוררו לפני שיהיה מאוחר מדי, ותישאו על מצפונכם עוד משפחות קרועות-לב. אל תתנו נשק לרוצחים
(4.12.1993).

מאות משפחות נוספות, משפחות קרועות, נוספו מאז אותה זעקה. מספקי הנשק לאויב אינם נושאים אותן על מצפונם. אם אי-פעם היה להם מצפון, הוא אבד בדרך העיוועים בה הם הולכים מאז ה-13 בספטמבר, שנת 1993.