לא לבלוע את הרוע, להילחם! (א)
לא לבלוע את הרוע, להילחם! (א)
דווקא השלום מפחיד את “אנשי הרוח”, כי בעת שלום, על מה יישענו בשנאת ישראל שלהם? הם שונאים את האלוקים, הם שונאים את היהודים, הם שונאים את השבת, הם שונאים את המילה, הם שונאים את חגי ישראל, הם שונאים את כל מצוות היהדות, הם שונאים את ארץ ישראל והם שונאים את השלום! שאילולא כן, היו דוחפים את עם ישראל להתחזק ולהתעצם ולהבטיח כי – לעולם לא עוד!
ב”ה
לא לבלוע את הרוע, להילחם!
כל וועידות ה”שלום” הן, למעשה, חזרות על וועידת ואנזה וועידת אוויאן
“תהליך השלום” היא התכנית לביצוע “הפתרון הסופי” ל”בעיית היהודים”. כל וועידות-ה”שלום” למזרח-התיכון-החדש של פרס, הן, למעשה, חזרות על וועידת ואנזה וועידת אוויאן, ההבדל הוא רק במקום ההתוועדות. גם היטלר התחזה בתחילה לשוחר שלום-העולם, ואפילו הצליח לשכנע את קולונל מיינרצהאגן בכוונותיו הכנות ולהבהיר שלמען שלום-העולם יש להטיל מגבלות על היהודים, המתפשטים ומשתלטים כמו סרטן על כלכלת העולם.
אלא, התחזותו של היטלר לא החזיקה מעמד זמן רב, להבדיל מהתחזותו של פרס, המוביל את העם היושב בציון לאבדון, כבר למעלה משנות דור, ועדיין משחק את תפקיד משכין ה”שלום”.
אין בארץ ובעולם מי שאינו יודע כי “תהליך-השלום” נועד להשלים את מה שהתחילו הבריטים וה”ציונים”, המשיכו הנאצים וה”ציונים” ומשלימים ה”ציונים הגאים”, באמצעות הג’יהאד האיסלאמי. ובכלל ה”ציונים” הגאים נמצאים “ציוני” ה”שותפות ההסטורית” עם גדולי שונאי-ישראל בכל הזמנים. להגדיר את פרס, סובול, גרוסמן, גזית, יבין ודומיהם, כתמצית חלאת המין האנושי, זו לשון המעטה. אין בשפת אנוש מלים להגדיר את המפלצות האלה. דווקא השלום מפחיד את הטינופת הזו, כי בעת שלום, על מה יישענו בשנאת ישראל שלהם? הם שונאים את האלוקים, הם שונאים את היהודים, הם שונאים את השבת, הם שונאים את המילה, הם שונאים את חגי ישראל, הם שונאים את כל מצוות היהדות, הם שונאים את ארץ ישראל והם שונאים את השלום! שאילולא כן, היו דוחפים את עם ישראל להתחזק ולהתעצם ולהבטיח כי – לעולם לא עוד! ובקיצור – אלה הם רוצחי העם היהודי במסווה של שוחרי שלום.
לאחר וועידת אוויאן יצא עתונו של היטלר בכותרת: יהודים למכירה – אין קונים. העולם כולו, ללא יוצא מן הכלל, גזר השמדה על העם היהודי, בדיוק כמו היום, אבל היום, המוביל הוא “מחנה השלום”, ה“ישראלי”, בראשות שמעון פרס, שלא ישקוט ולא ינוח עד אשר “תהליך השלום” ישיג את מטרתו ….. כאשר צווח ערפאת: נהרוג וניהרג, נהרוג וניהרג, נהרוג וניהרג, תרגם הפארטנר שלו, הפרס: ערפאת מתכוון לג’יהאד על השלום… הוא לא שיקר, מטרתם המשותפת של שמעון פרס ויאסר ערפאת היתה, ואצל פרס עדיין – להביא “שלום על ישראל”, כנאמר: וינוח בשלום על משכבו ונאמר אמן. עוד, קבע פרס: ערפאת קבל את פרס השלום בצדק... מי אנחנו שנשבור לו את המלה?
על אותו ערפאת, שכל מנהיגי המדינה הציונאצית לחצו את ידיו, אמרו גויים ישרים (יושר שלא יימצא לעולם אצל שוחרי השלום עם רוצחי תינוקות יהודים):
“לאחר שלחצתי את ידו של ערפאת מיהרתי לרחוץ ידיים שוב ושוב”.
דברים אלה ציין יון מיחאי פאצ’פה, ראש השירות החשאי של מדינת צ’אושסקו, שסיפק לאורח החשוב, ערפאת, נערים צעירים למשכב, בעת ביקוריה של המפלצת ברומניה. האיש שהיה ראש שירותי הבטחון במדינת המשטרה, נגעל, אף הוא, מן המפלצת, ערפאת.
“אחת הדמויות הבזויות במאה שלנו. המשתבחת בהצבר מפלצות בדמות אדם רב יותר מכל ההסטוריה האנושית גם יחד. רב טבחים שפל, שהגיח מביב השופכין האנושי, מי שתכלית קיומו היא להכרית את עם ישראל בארצו“.
אלה דבריו של הכומר הפרוטסטנטי, אוהב ישראל, פרופסור באוניברסיטת אופסאלה, גוסטב הנדריקסן, שלדבריו “התפלץ” לראות את שני ראשי מדינת-היהודים עומדים על במה אחת עם רוצח העם היהודי, לקבל את פרס נובל לשלום…
“האיש הלא קיים הזה, שהודות לכסף של משפחת המלוכה הסעודית, מגלם את דמותו של מוסוליני ובמגלומניות שלו, מאמין שייכנס לספרי ההיסטוריה כג’ורג’ וושינגטון של פלסטין.
“בעבר סיכמתי את הראיון איתו, בכך שכתבתי – בהשוואה אליו, קדאפי נשמע כמו לאונרדו דה וינצ’י”.
“הלוחם לכאורה הזה, מסתובב תדיר במדים כמו פינושה ומעולם לא לבש בגדים אזרחיים ולמרות זאת מעולם לא השתתף בקרב. מלחמה היא דבר אליה הוא שולח, תמיד שלח, אנשים אחרים לבצע עבורו. את אותן נשמות מסכנות שמאמינות בו.
“טרוריסט נצחי שכל מה שהוא יודע זה להיות טרוריסט”
“שקרן כרוני שכל חמש דקות סותר את עצמו וישקר גם כשיישאל מה השעה”.
אלה דברים של אוריאנה פלאצ’י שראיינה כמה פעמים את המפלצת.
בזמן הראיון הראשון שערכה פלאצ’י עם ערפאת בשנות השבעים היא מספרת שמנהיג אש”ף דאז היה אחראי על אימונם של הטרוריסטים של קבוצת באדר-מיינהוף וביניהם ילדים בגיל 10.
“ילדים מסכנים, כיום הוא מאמן אותם להיות מחבלים מתאבדים. האדם ההפכפך הזה שמשאיר את אשתו בפאריז, מוערצת ומטופלת כמו מלכה, ומותיר את עמו בחרא. הוא מוציא אותם מהחרא רק על-מנת לשלוח אותם למות, להרוג ולמות. כמו הנערות בנות ה-18 שעל-מנת לזכות לשיויון מול הגברים לובשות על עצמן מטעני נפץ. אך עם זאת איטלקים רבים אוהבים אותו. כן. ממש כפי שהם אהבו את מוסוליני. והרבה אירופאים אחרים עושים בדיוק אותו הדבר…”.
“והיה אם יגיע היום המר והנמהר וישראל תשב לשולחן הדיונים עם אש”ף, יקיץ הקץ לייחודה המוסרי של אומה זו. ויתרה מכך, תהיה זו בגידה שאין לה כפרה בזכר ששת מליוני הקרבנות שנרצחו בידי הנאצים, שאש”ף הוא יורשם וממשיכם הנאמן” (ין וילן ון דר-הובן, דובר השגרירות הנוצרית בישראל).
והארכינאצים היהודים, תומכי הג’יהאד, הטובח בנו זה דורות, מתהדרים במוסר גבוה. כל חלאת המין האנושי, האוהבת כל כך לשנוא, עד מאמצים לחסל, את המתנחלים, רואים בעצמם “אנשי רוח”, “אנשי מוסר”.
“תמיד עורר בי גיחוך הטיעון היהודי השכיח בדבר מוסריותם כביכול של “ישראל ערבים זה לזה”. הלוא כמה מתלייניו הגרועים של סטאלין היו יהודים, הם היו האכזריים מבין ה”קאפוס” בטרזיינשטאדט, ולתופעת המוסר והמלשין היהודי אין אח ורע בקרב העמים” (ארתור קסטלר).
וסטאלין מאשר:
“סמוך על הרבינוביצ’ים. לא תמצא חלאת-אדם גרועה מהם מפה עד ולדיווסטוק. תראה את רשימת מפקדי הגולאגים, תראה, תראה…. כל שני זה סגל, כהן, רבינוביץ’, זיסקינד….”
זה השמאל, אין אחר!
הג’יהאד טבח בנו לפני הקמת המדינה, הג’יהאד טבח בנו לפני מלחמת-ששת-הימים וה”כיבוש”, הג’יהאד טבח בנו במשך דורות בארצות כיבושיו, כי כיבוש הוא שם המשחק הרצחני של הג’יהאד, הג’יהאד שיתף פעולה עם הנאצים, והג’יהאד ממשיך לטבוח בשארית פליטת ישראל בשארית פליטת ארץ ישראל, והסובולים והפרסים, ימח שמם וזכרם, תומכים ב”שלום”, כאילו זה ממין הענין. כאילו הנאצים, דאז, היו מפסיקים את ההשמדה, אילו הציעה להם ה”ציונות” שלום. מה ענין שלום לכאן?
60 מדינות איסלאם מתאמצות לתחוב לגרוננו כמה חלכאים ונדכאים משלהם, כי להם, לסעודים, אין מקום ואין בליארדי פטרודולרים, כדי להושיב את פליטיהם בוילות, חמישים מפלסים, בנסיכויות הנפט.
פלאצ’י אומרת על האיטלקים:
“אני מוצאת את זה מביש שבאיטליה ישנן צעדות תמיכה בהן צועדים אנשים לבושים בתחפושות של מתאבדים, שמקיאים גידופים מרושעים על ישראל, מנפנפים בתמונות של מנהיגים ישראליים שעל מצחם טבוע צלב קרס ומעוררים באנשים רגשות שנאה כלפי יהודים, אנשים אלה היו מוכנים למכור את אמותיהם בשביל הזכות לראות יהודים שוב במחנות ההשמדה, בחדרי הגאז, בתנורים של דכאו, מטהאוזן, בוכנוואלד וברגן בלזן”.
האין זה תיאור מדוייק לגמרי של האורי אבנרים והגדעון ספירו’ים?