יום של שפיות (א)
יום של שפיות (א)
|
ביום שלישי האחרון היינו בסיור מאחזים (מכוניות פרטיות) בהר חברון. נעים היה לחיות יום של שפיות בתוך יהודים שפויים, שאינם סובלים מתסביכי גלות וממשבר זהות. יהודים שגם ההתעללות הסופר-אנטישמית בהם של המוטאציה שהשמאל המעוות בנה, בדמנו, בזעת אפנו ובדריסת זכויותינו, אינה מוציאה אותם משיווי משקלם הנפשי ואחר.
יצאנו לבקר אצל החלוצים הנושאים על שכמם, מרצונם, כחובה וכזכות, את כל עול שיבת ציון, על כל הייסורים ועל כל השמחות הכרוכים בה. התעודדנו אצל הגבורים, שכל עול בטחון ישראל מוטל על שכמם. המכבים הצועדים קדימה למרות כל המכשולים, ש”ממלכתיות” השקר, הזדון והשוד מעמידה באלימות על דרכם. אנשים המתיישבים בלב ישימון, כדי לקיים את מצוות יישוב הארץ, כש”המדינה” אורבת להם, רודפת אותם ומשיגה אותם בכל חור נידח. כי בנין הארץ תועבה היא בעיני השמאל, והשמאל, בכלל, והשמאל היהודי, בפרט, זו חלאת המין האנושי. ומכיוון שהשמאל, חסר העכבות, עיצב את תבנית “המדינה”, בדמותו כצלמו, הרי היא מוסרת ורודפת את העם היהודי, כי לשם כך נוצרה מלכתחילה. זוהי הגשמת חלומו של בן-גוריון, שר”י, לראות עם אחר מחליף את העם היהודי בטריטוריה, שנבחרה כברירת מחדל על ידי מעוּותי ה”סוציאליזם”, כי לא היה שום מקום אחר בעולם, בו יכלו להשיג זכויות ריבוניות לבצע את הניסוי ה”סוציאליסטי” שלהם. מאז “המדינה שבדרך” הם דורסים את היהודים. 
אחת הגבעות של נגוהות.
ערוגת רקפות טבעית בסלע
ההרים סביב, כמו בכל שאר אזורי יהודה, שומרון ובנימין, כמו חולות חוף עזה, מעלים בי, בבתוליהם, את סיסמת תעמולת התיקשורת ה”שטירמרית” בעברית: “אוכלוסיה ערבית צפופה”. כן, זו שהתישבות יהודית בה היא פרובוקציה, שגם הבג”צ יקפוץ נגדה, שכן, היא עלולה לעורר אי שקט ומהומות…. זה אותו בג”צ, שיפסוק שישוב יהודי חייב לקבל לתוכו כל ערבי המעוניין בכך, ואילו, יהודי המסרב להשכיר דירה לערבי, יואשם ב”גזענות”. כי אין דבר טבעי יותר מן הג’יהאד, ואין דבר פורע חוק יותר, מזכויות היהודים בארצם. וכך הגענו למצב, ששמונים אחוז מארץ ישראל שדודים בידי האימפריאליזם הג’יהאדי, ועדיין הוא בעל “זכויות לגיטימיות” בארץ ישראל, גם בשארית האפסית שנשארה בידי היהודים, ליהודים אין הזכות להיות בעל הבית הבלעדי, וזה, כמובן, בגלל הטינופת המוזכרת לעיל, השמאל היהודי.
נוטעים לרגלי נגוהות
החורבן בגבעה ממול. כידוע, המנוולים שבנו את המדינה נימנו על כנופיות הפושעים שנשבעו “עולם ישן עד היסוד נחריבה”, וכך הם מחריבים כל מעשה הקושר את העם היהודי לישן – לעברו, למורשתו, למסורתו, למצוותיו ולחוקותיו, לזכויותיו ולחובותיו, ובקיצור לכל מה שטוב ליהודים. כי, כאמור לעיל, המדינה שהשמאל בנה היא מוטאציה, שכן בוניה הם מוטאציה, לא רק של העם היהודי, אלא, של האנושות כולה. מאז בריאת העולם, לא נוצרה בו זוועה כשמאל היהודי. אין עוד מפלצת כזו בעולם כולו!
לאחר החורבן באה קבוצה להזדהות ולעשות את השבת באחד הצריפים. כאשר יצאו לסיור, נפרץ הצריף על ידי הבוזזים, חלאת האדם הערבית, שוכני מערות, בשביל בקבוק מיץ… לעיני הבוזזים האלה מחריבה מדינת הדמים והזדון את בתי היהודים, ובטרם יספיקו האחרונים לפנות את רכושם, שודדים אותו אלה ששוד ורצח אומנותם. 
עיי חרבות. זה היה בית שבעליו השקיעו בו את כל חסכונותיהם, את כספי ההלוואות שלקחו וירושה קטנה. היו חיבורים לחשמל, טלפון, אינטרנט, מים…. הכל עלה בכסף, ועל כל זה עלו כלי המשחית של מדינת השחת הזו. הכל חרב. והם ממשיכים לשלם את החובות על ההלוואות… בבית זה נחוגה שמחת הכנסתו של הבן הקטן בבריתו של אברהם אבינו. ההורים תכננו לקיים כאן, על הדשא, את חגיגת בר-המצווה של הבן הגדול. אך, כאמור, הברגים הקטנים בשירות הסטאליניזם ובעזרת שכירי חרב ערבים, עלו על בנין ארץ ישראל והחריבו. והיו מי שהשקיעו אף יותר, ונשארו בעירום ובחוסר כל!
“אוכלוסיה ערבית צפופה”
נגוהות – מבט מחרבות הגבעה
כאן, בדשא היתה אמורה להיערך חגיגת הבר-מצווה. אך, אין דשא ונעלמה הגינה. כל מה שנותר הן חרבות וערבה בוכיה.
הצריף הפרוץ – נדרשות משמרות לאיוש הצריף. ביום ביקורנו היו שם בחורים מאחת מישיבות ההסדר באיזור.
במלונה זו היה כלב שמירה שנגנב באחד הלילות. הכלב חזר בלי השרשרת, הגנבים מפרקים וגונבים כל מתכת שאפשר להניח עליה יד. הם מפרקים את הגדרות ואת מוטות המתכת הסומכים את הגפנים. ובין השאר, פירקו את המקרר שהושלך מן הבית ובעליו לא הספיקו לפנותו.
זה היה ביתו…..
“אוכלוסיה ערבית צפופה”
