ב”ה

ציפי וה”בליט” מעזה

כמה שנים אני מתאמצת להבהיר לכם, שהמלחמות הן אינטרס של הממשל ה”ישראלי”, ואתם אינכם מקשיבים, וממשיכים לשלוח את בניכם למות למען טינופות כמו ביבי, אודי וציפי!!

בעלי צופה בהם כבתכנית בידור – אותו   זה   מצחיק!! אותי זה לגמרי לא מצחיק!!!  כי ה”בדרנים” האלה לוקחים את עצמם בשיא הרצינות. ורק את עצמם, שאר כל העולם אינו מעניין אותם כלל, הם ואפסם עוד. למשל, שולחים, בשיא הרצינות, את בנינו למות למענם, למען קידומם, למען יוכלו להמשיך ולקבל את כל הבמות לתכניות ה”בידור” האלה.

וציפי כבר מבטיחה ש”אם יהיה צורך, תהיה עוד מלחמה“. תחביב בשלט רחוק, כמו משחקי הילדים במחשב. אלא, במחשב – הדמויות הנופלות מדממות על כל צעד ושעל, הן וירטואליות, אך, במשחק האמתי, האנשים שבחייהם משחקים ציפי וחברים, ממרחק בטוח, הם אנשים חיים, או היו חיים, בשעה שהגיע אליהם הקלף הראשון של המשחק – צו 8. כמה קל לגייס בשר תותחים יהודי. קלי קלות – שולחים פיסת נייר, וזו מכשירה את השחיטה, את הטריפה ואת הנבלות.

“אם יהיה צורך, תהיה עוד מלחמה”. משחק ילדים. עוד מלחמה ביניכם וביני, מהי? עוד משפחות יהודיות תקבורנה את בניהן, למי אכפת? זה רק ספורט, רק ספורט, רק ספורט… כמה שנים אני מתאמצת להבהיר לכם, שהמלחמות הן אינטרס של הממשל ה”ישראלי”, ואתם אינכם מקשיבים, וממשיכים לשלוח את בניכם למות למען טינופות כמו ביבי, אודי וציפי!!

מנגנון התעמולה להשמדתנו מקיים מעין עימות בין ראשי-הכנופיות… סליחה, בין ראשי הסיעות הגדולות המתכוונות, בשיא הרצינות, להעמיד את עצמן לדין הבוחר, כשהברירה היא בין הרע במירבו לרע במיעוטו. כך מאמין הבוחר. האמת היא, שכל המתייצבים למשפטו, הם אשפת האדם – משמאל ועד “ימין”.

יושבים להם ביבי ואודי וציפי, סחבקינו, מדושני עונג, כל אחד בתורו, מול עדשות המצלמות והמיקרופונים, מדקלמים את ה”אני מאמין” שלהם, שהוא – אני מאמין בעצמי, ועונים לשאלות ציבור הבוחרים הפוטנציאליים.

מנגנון התעמולה מעלה לשידור את הדברים הבאים – “אני ממחנה בליטים על יד עזה…”. לא שמעתי את שאלתו, אני בחדר אחר ומשתדלת לא להאזין לתכנית ה”בידור” הזו. הציפי עונה לו משהו על חמאס, שאותו צריכים להקיא אלה הרוצים שיהיה להם טוב… או, משהו ברוח זו.

טראח! “מחנה בליטים”. מזכרת “עוון” לעם ישראל, שעליה מנגנון התעמולה השמאל-נאלח לא יוותר.

ראשית, הציפי היתה צריכה להצהיר, שהיא כאן כדי לענות על שאלות ציבור הבוחרים, האמורים להחליט על פי תשובותיה, האם ראויה היא לאמונם, ואנשי עזה אינם בכלל ציבור זה. אבל, אז, היו מאשימים את ציפי ב“גזענות”. מה הקשר? למה, מה, צריך להיות קשר? כשג’יהאדיסט נאלח ב”כנסת” קורא למאמיני הג’יהאד להשתמש בנשק נגד היהודים, ואיזה יהודי חושב שמשהו כאן לא כל כך תקין, ואיך יושב בכנסת “נבחר” המסית להשמדת המדינה שבבית הנבחרים שלה הוא יושב, מיד יואשם אותו יהודי, בגזענות! מה הקשר? כבר השבנו בשאלה, כדרכם של יהודים טובים – מי אמר שצריך להיות קשר? העיקר שהצגנו את היהודים כנאצים.

אבל, ציפי השיבה ל”בליט”. ציפי לא תסתכן באיבוד המקרופון, שכן, הלכה בידוע – אני מופיע בתיקשורת, סימן שאני קיים, אין לי מקרופון, הריני חשוב כמת. אולי זו הסיבה שבנים יקרים נפלו מתים במפגן האור-קולי בעזה. לא היו להם מקרופונים ואפילו לא הסלולאריים שלהם. המיקרופונים היו תקועים בפיהם של הפושעים, שולחיהם למות.

ואם כבר נזדמן לה, לציפי, הנושא, שאולי היה אפילו מוזמן על ידה, היתה הציפי צריכה להבליט את העובדה ש-ששים שנה לאחר מלחמת תש”ח, בה עשו מדינות ערב את המרב להשמיד את המדינה שדם חבל הטבור שלה טרם יבש, וכשלו, עדיין יושבים “פליטי” אותה מלחמה במחנות פליטים.

ציפי היתה צריכה להזכיר לכולם שמדינות ערב הן מליארדריות הרובצות על מליארדים של פטרו-דולרים, ואדמות להן, כחול אשר על שפת הים לרוב, אך הם מתעקשים כבר 60 שנה להחזיק במחנות פליטים את אותו ערב רב, שבו בחרו לתפקיד פליטי נצח. “פליטים” שיכלו להשתקם לפני ששים שנה במדינות מוצאם. בסך הכל, צריך היה להניח להם לחזור למדינות מולדתם, מהן היגרו שנים מעטות לפני מלחמת תש”ח, לאותם איזורים בארץ ישראל, שהוקצו ליהודים על ידי האנטישמיות הבינלאומית.

ציפי יכולה היתה ליידע את העם היושב בציון, שבשנות מלחמת העולם השניה, נוצרו בעולם מאה מליוני פליטים, וכולם שוקמו בארצות מקלטם, להוציא קומץ הפליטים המקצועיים בארץ ישראל, כדי שיהיו לעולם-ועד גורם מתסיס ומקדם את תכנית השלבים להשמדת ישראל, ב”צדק”.

ציפי היתה צריכה לתקוף את אותו “פליט”, שהודרך לשאלתו על ידי גורמי שמאל, שהוא ואבותיו הם בטלנים, פראזיטים, החיים עד עצם היום הזה על נדבות ועליבות.

ציפי יכולה היתה להזכיר בהזדמנות זו, שבזמן שנוצרו 450-600 אלף “פליטים ערבים” עקב תוקפנות הג’יהאד, נוצרו כמספר הזה פליטים יהודים ממדינות ערב, עקב אותה תוקפנות ג’יהאדונאצית. שכל היהודים השתקמו ושוקמו על ידי פליטים כמותם, שרק הקדימו להגיע לארץ ישראל לפניהם. בכלל, חברי ההנהגה הישראלית חייבים היו מזמן לזעוק את האמת מעל כל במה. להוקיע את הג’יהאדונאציזם ואת התומכים בו, ולהבהיר קבל עולם, שעם רוצחי-עם איננו רוצים שלום. לא רוצים שלום, רוצים בהשמדת האויב-חינם!

אך “ישראל” שומרת על הווליום הכי נמוך כאשר היא נרצחת, וצורחת בקולי קולות שהיא רוצה שלום. “ישראל” רוצה ללחוץ ידים מגואלות בדם תינוקות יהודים, לשלום, במקום לכרות את אותן ידים וגם את הראש. אז מה צריך העולם לחשוב? אחרי האפס הזה, צ’מברליין, יצאו בנות הברית להשמיד להרוג ולאבד את הגרמנים, איש לא דבר על שלום. עם נאצים אין עושים שלום, אלא, אם אתה נאצי כמותם…. וזהו כל הענין!