השופט אדמונד לוי כבר לא מפתיע
השופט אדמונד לוי כבר לא מפתיע
|
על קשייו של השופט אדמונד (“ביקורת על מערכת המשפט … הינה מעשה לגיטימי אותו יש לקבל באהבה, גם אם הוא כרוך לעתים בשיברון-לב ועוגמת נפש”) לוי בהבנת הנקרא, על הגבלת חופש-הביטוי בדרך הנלוזה של שימוש מניפולטיבי בעובדות-אמת ועקרונות נכונים, ועל צעד נוסף לקראת משטרת המחשבות.
השופט אדמונד לוי כבר לא מפתיע
מי שהשווה את בית הדין הרבני לצורר הנאצי לא היה עו”ד יוסף פנדריך, אלא אדמונד לוי עצמו.
עו”ד יוסף פנדריך עתר לבג”ץ נגד בית הדין הרבני, על שחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה. אומר מיודענו השופט אדמונד לוי:
העותר הוא עורך-דין. בתאריך 29.6.05 הוא הופיע, בייצגו אחד מלקוחותיו, בפני הרכב בראשות כבוד הדין, הרב ח’ הרצברג, בבית-הדין הרבני האזורי בחיפה. בין השניים – העותר ואב-בית-הדין – שררה מערכת יחסים עכורה, ועל רקע זה פרסם העותר, ערב הדיון האמור, הודעה חריפה מאד במספר אתרים ברשת האינטרנט. בהודעתו האשים העותר את הרב בזיופו של פרוטוקול מדיון שנערך בעבר, טען כי הרב זומם לפגוע בפרנסתו בשל שנאתו אל העותר, והביע חשש כי “מחר צפוי דיון לפני ההרכב שלו ואני חושש שהוא וחבריו יעשו הכל כדי שלא יתקיים דיון עניני”. שיאה של ההודעה היה בהשוואתו של בית-הדין הרבני לצורר הנאצי:
“ביה”ד מזכיר לי את הקלגסים הנאצים שעמדו בפתח חנויות של יהודים בתקופת הרייך השלישי, ומנעו מלקוחות להיכנס אליהם. הדמיון הוא גם פיזי. לפני כמה שנים היה לי דיון אצל הרב חשאי, והמזכיר שלו נעמד בפתח כמו אותם קלגסים ומנע ממני את הכניסה”.
ומוסיף אדמונד (“ביקורת על מערכת המשפט … הינה מעשה לגיטימי אותו יש לקבל באהבה, גם אם הוא כרוך לעתים בשיברון-לב ועוגמת נפש“) לוי, בין השאר:
או-אז הוגשה העתירה שבפנינו, בה קובל העותר על כי בית-הדין הרבני פגע בחופש הביטוי שלו …
דין העתירה להידחות על הסף. חופש הביטוי הוא, כידוע, זכות מן המעלה הראשונה, אך אין זו זכות מוחלטת ונעדרת גבולות….
נוסיף ונעיר עוד זאת, כי מן הראוי הוא שלשכת עורכי-הדין תתן דעתה, ככל שטרם עשתה כן, על עובדותיה של פרשה זו.
צר לי מאוד:
ראשית – יש לו, לאדמונד, בעייה בהבנת הנקרא: הכתוב לא משווה את בית הדין לצורר הנאצי (ועל כך אמרינן: אתה אמרת!!!) אלא התנהגות מסויימת של בית הדין (או המזכיר) להתנהגות מסויימת של הקלגסים.
שנית – מותר לו לאדם (גם אם הוא עו”ד) להביע את הגיגיו, שאם לא כן נגיע מהגבלת חופש-הביטוי למשטרת-המחשבות, ואם לעו”ד פנדריך זה מזכיר את התנהגותם של הקלגסים, יכול להיות שהוא טועה, יכול להיות שההשוואה הזאת היא פרי הדמיון החולני שלו, ויכול להיות שהוא סתם אידיוט, אבל חופש-הביטוי בא להגן לא רק על החכמים והצודקים, אלא גם על הטפשים והטועים.
שלישית – גם לי ההתנהגות הזאת מזכירה את הקלגסים הנאצים, וגם אני מפרסם את זה באינטרנט: נראה מה תעשו לי!
רביעית – הקלישאה “חופש הביטוי הוא, כידוע, זכות מן המעלה הראשונה, אך אין זו זכות מוחלטת ונעדרת גבולות” היא חלק מהמגוגיה העושה שימוש מניפולטיבי בעובדות-אמת ובעקרונות נכונים, משום שאיש לא טוען כי “חופש הביטוי הוא זכות מוחלטת ונעדרת גבולות”, והשאלה היא אם במקרה מסויים זה או אחר אכן נחצה הגבול בין המותר ואסור – אבל במקרה הזה, בחסות הקלישאה, מציג לנו השופט את השנוי-במחלוקת כמובן-מאליו.
וחמישית – בנסיבות אלו שוב אין מנוס מהמסקנה כי לא משפט וצדק עמדו בראש מעייניו של השופט, אלא השתלחות והכפשה לשמן, וזו התנהגות אותה חובה להוקיע, ולתת לה ביטוי בכל דרך.
.
.
המלצות היום:
יום כיפור, התשס”ו: השופט אדמונד לוי, חובש כיפה, לא מתנצל, לא מצטדק, לא מתגונן, לא יהודי!
אדמונד לוי, אליקים רובינשטיין: האם אתם יודעים מה זה “בוטה”? מתי יהיה סוף לקשקשנות?!
אדמונד לוי – “מומחה למשפט פלילי”?