השופטת המחוזית מנצרת
השופטת המחוזית מנצרת
|
לינץ’ למוניץ
מוניץ כשופטת בעצם קילקלה אותי. לפני 15 שנה, קיבלתי ממנה מושגים אחרים על מזג שיפוטי ותרבות דיונית. בימים אלה היא מותקפת על פסק-דין שעליו היא חתומה, אך מרבית מתקיפיה אף לא קראו אותו ולא ביקשו את תגובת המותקפים. חיסולים ממוקדים וחריצת גורלות על סמך ידיעה עיתונאית כבר הפכו אצלנו לספורט לאומי.
לפני חמש עשרה שנה, הלכתי למשפט תנועה על עבירה פעוטה (במקום לשלם קנס). באולם המתינו מספר אנשים לתורם ועל המתרחש ניצחה שופטת שהקרינה גישה אימהית, נינוחה ורגועה. אחד הנאשמים שעלה למסור את עדותו נראה לה נרגש מדי. מוניץ עצרה את הדיון, ביקשה ממנו לשבת ולהירגע, ועברה לתיק אחר. לאחר שסיימה, שאלה את האיש אם לדעתו הוא רגוע דיו כדי להעיד, וכשהגיב בחיוב, עלה שוב לדוכן.
במשפט יצאתי חייב, אך היתה לי תחושה שמקשיבים לי, בוחנים היטב את דברי, ומגוננים עלי מפני התובעת התוקפנית שניסתה לנצל את חוסר הבנתי המוחלט בהליכי משפט. לשופטת קראו נחמה מוניץ.
מאז אותו דיון שעשה עלי רושם אדיר, שחיתי כאזרח עמוקות במים המשפטיים והם הגיעו לי עד נפש. בעל כורחי למדתי להכיר את צדדיה המכוערים ביותר של מערכת המשפט ודיעותי על ראשיה ידועות ומוכרות.
ונשוב אל מוניץ, שבינתיים הפכה לשופטת מחוזית בנצרת בשם צימרינג-מוניץ. בימים אלה, החלה מתקפה רבתי נגדה ונגד חבריה להרכב אהרון אמינוף וגבריאלה לוי – בגין אותו פסק דין שבו נכתב שייתכן, שילדה, שאביה המאמץ קיים אתה יחסים מיניים במשך שנים, החלה במהלך השנים ליהנות ממעשי האב.
שתי תופעות הפריעו לי במיוחד בכל המתקפה הזו. האחת, שלא שמעתי את תגובת המותקפים ומרבית המתקיפים אף לא קראו כלל את פסק הדין, אלא ביצעו חיסול ממוקד על סמך ידיעה עיתונאית. אציין שכמה מהמתקיפים שהם בעלי כושר הסתה גבוה ביותר, מוכרים לי כבעלי מוסר כפול ואף משולש וכצבועי צמרת.
התופעה השנייה שהפריעה לי היתה חוסר המיתאם בין תבניות התנהגותה של מוניץ אז ועתה. בהחלט יתכן שהתרשמותי ממנה לפני חמש עשרה שנה היתה מוטעית. בסך-הכל, היה זה דיון משפטי בודד, בטריטוריה זרה לי לחלוטין. כמו כן, יתכן שדברים משתנים במשך השנים, אך בכל זאת, הרושם היה שמשהו כאן לא נכון ויש כאן עניין שצריך לבדוק.
החלטתי להתחיל בקריאת פסק הדין, אך כאן ציפתה לי אכזבה והפתעה. יגעתי ולא מצאתי את פסק הדין ואף לא איזכור ממנו בשום כתבה. אפילו טרחתי והתקשרתי למספר עיתונאים שטיפלו בפרסום המידע. אחד אמר לי שהוא קרא אותו, אך הוא לא ליד המחשב. אחרים, הודיעו לי בפירוש שהם לא קראו אותו והסתמכו על הפרסומים בעיתונות.
זה כבר הפך ממש למרגיז. זה מאוד אופנתי היום לצאת נגד שופטים, אך בכל זאת, קצת אחריות לפני שככה הולכים לחסל בן-אדם!! בהמשך, פניתי גם אל שרון, מדוברות בתי המשפט, וציינתי בפירוש שאני מבקש את פסק הדין כי דעתי לא נוחה מהמתרחש וברצוני לבדוק את דיוקי הדברים. שם מכירים אותי בדרך כלל כמי שמבקר את המערכת ולא אתפלא אם הופתעו. לבסוף נענתי בשלילה, אך הובהר לי כיצד להשיגו.
ובעודי טורח, הופיעה ידיעה באתר Nfc ולפיה השופטות מוניץ ולוי התנגדו לפיסקה המרעישה. לפיכך, הן פנו אל השופט אמינוף שכתב את פסק הדין וביקשו ממנו לסלקה. מאוחר יותר הן חתמו על פסק הדין בהנחה שהדבר בוצע – ורק מאוחר יותר התברר להן שהיא לא נמחקה. ממכתבן עולה שהן התלוננו על העניין עוד בטרם פורסמה הפרשה.
עכשיו זה כבר נשמע אחרת. מדובר אם כן בתקלה שנגרמה לכאורה על-ידי חבר לעבודה. כלומר, כל הטענות כנגדן אין בהן ממש וצריך עכשיו לחדול מתהליך הלינץ’ בגין רישעות והתבהמות ולהתחיל בלינץ’ חדש בגין רשלנות.
ולסיום, מוניץ אינה יחידה ויש עוד מספר שופטים במערכת המשפט שיש לי אליהם הערכה רבה. מסיבותי, אני נמנע מציון שמות וחלוקת אותות בפומבי. במקרה זה, מצאתי לנכון להתעמק בעניין לאחר שהתרשמתי שהלכו לחסל אותה וסברתי שצריך לפחות לתת לה צ’אנס.