השופט העליון (בדימ.) יצחק זמיר, עוסק בהכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת ואף מכהן כיו”ר המרכז הישראלי לאתיקה במשכנות שאננים בירושלים. אפשר לכן להניח שהוא נתפס כאדם שאפשר לסמוך עליו בענייני אתיקה. הוא לא השופט העליון היחיד שנתפס ככזה. שופטים עליונים, כולל צבי טל, מרבים לאחר פרישתם לכהן בתפקידים הדורשים פיקוח ציבורי מאחר ויש בציבור מי שמאמינים שמי שהיה שופט עליון הינו ערובה ליושרה אינסופית.

אלא שבין אמונה למציאות יש לעתים פערים מביכים. ביום 16.3.2000 נפל דבר בישראל. השופטת דליה דורנר כתבה את פסק הדין המביש ביותר שנכתב בישראל ואולי אף במדינה מערבית כלשהי בענייני אתיקה (קישור למאמר מפורט בנושא) ולפיו השופטים פטורים מחובת האתיקה, והשופטים מצא וקדמי הסכימו (בג”ץ 1622/00, יואב יצחק נ’ אהרון ברק ואח’).

פסק-הדין עורר סערת רוחות לא קטנה, עד שלבסוף ביוזמת מספר חברי כנסת, החוק תוקן והשופטים… המממ… חוייבו בחוק לציית לכללי אתיקה. ייאמר שהחקיקה לא בדיוק הועילה כי הם פשוט מתעלמים, ואם פעם הם היו סרבני אתיקה, אז היום הם עברייני חוק. המעניין הוא שבאופן תמוה למדי, סירבו גופים העוסקים באתיקה ומינהל תקין להתייחס לפסק-הדין של דורנר והמשיכו לפנות אל השופטים העליונים כדי שאלה ידריכו אותם באתיקה או יעתירו עליהם הילה של מכובדות.

מדובר אולי בתופעה שקשה לתפוס. מסתבר שמרכזי הדרכה לשמירה על כשרות, מביאים רבנים שמצהירים שהם רואים עצמם פטורים מכך. מדהים, אך מה לעשות? כוחה של הקונפורמיות היא לעתים כה מאיימת, והשפעתם של תארים היא כה מתעתעת, עד שיש המעדיפים לטעון שקיימת גלימה, אפילו כאשר הם רואים בבירור את ישבנו החשוף והשמנמן של המלך.

המרכז הישראלי לאתיקה במשכנות שאננים

ביום 16.8.06, פניתי אל המרכז הישראלי לאתיקה בשאילתא לפני פרסום מאמר עיתונאי. שאלתי, כיצד זה שהשופט (בדימ.) יצחק זמיר, המשתייך לקבוצה שפטרה עצמה מחובת האתיקה, מכהן כיו”ר המרכז לאתיקה בירושלים? האם זמיר התחייב שהוא שונה מחבריו ובניגוד אליהם הוא חש עצמו מחוייב לכללי אתיקה כלשהם? ואם זמיר לא התחייב לאתיקה, אז מה הוא בעצם עושה שם בראשות המרכז לאתיקה? או שמא… הייתכן שהמרכז לאתיקה, חש מחוייבות גדולה יותר לתארים משפטיים מאשר לענייני אתיקה?

כשלא מגיעה תגובה במיוחד מגוף הפועל בענייני אתיקה, ברור לי שדייקתי, וכן, שהאתיקה אצלם חזקה כמו אצל השופטים. כדי להיווכח מיהו האדם שבו החליט המרכז לאתיקה להשתבח, הבה ונמשיך בקריאה.

עמותת שבי”ל – אופרה אחרת

שבי”ל (שקיפות בי”ל) היא הסניף הישראלי של הארגון הבינלאומי Transparency International. שבי”ל מפרסמת מדי שנה את מדד השחיתות הבינלאומי ואת מיקומנו בדירוג, פועלת לקדם את השקיפות והאתיקה באמצעות הרצאות, חקיקה, מלגות וכיוצ”ב ומעניקה מדי שנה את “מגן השקיפות” לארגונים ויחידים. גם שבי”ל חפצה להשתבח בהילה של שופט/ת עליונ/ה וראו מה קרה לה.

ביום 14.1.07, התכנסה בלשכתה של דורנר בביה”מ העליון ועדת השופטים של “מגן השקיפות” לשנת 2006 והחליטה להעניקו לשופט זמיר ולפרוייקט ציבורי באיכות סביבה. בוועדה בראשות דורנר, ישבו גם פרופ’ יאיר אורגלר, רונית הראל, גילי דינשטיין ועודד שחר. ד”ר יורם לוריא העביר את עמדתו במייל.

בהתנהלות תקינה, לדורנר אסור היה להשתתף בהצבעה ששמו של זמיר מעורב בה. בנוהל הבחירה מצויין בפירוש: “חבר בועדת השופטים ימנע להצביע בעניין מועמדים כאשר קיים חשש כי יש לו עניין אישי במועמד.” נתחיל בכך שדורנר וזמיר, עבדו יחד במשך שנים וגם לאחר מכן הם פעילים בצוותא במסגרות שונות. אין כל ספק שיש בכך להצדיק מצב המתאר “יש לו עניין אישי במועמד” אלא שלכך נוסף פן חמור בהרבה.

בן בוחר בבת ובת בוחרת בן

בשנה הקודמת זמיר ישב בראשות ועדת שופטים שהעניקה לדורנר את “אות אביר איכות השלטון”. על פניו, הדבר נראה כבארטר נאה לכל דבר ועניין, וכאשר מדובר בשופטים עליונים ובחלוקת אותות ומגנים מטעם גופים העוסקים באתיקה, שקיפות, איכות שלטון וכיוצ”ב, הדבר נראה חמור שבעתיים.

על כל פנים, דורנר, נאמנה לאמור בפסק-הדין שלה, לא ראתה עצמה מחוייבת לכללי אתיקה כלשהם ואף לא לנהלים של שבי”ל. דורנר אף לא הציגה את הסוגייה לחברי ועדת השופטים, שלפחות שיחליטו הם אם “קיים חשש”. גם זמיר המומחה הלאומי לאתיקה, שתק. מהיכרות של כמה מצדדיו המוסריים של זמיר כשופט, הריני מאמין שהוא לא שתק מחמת חוסר הבנה. התוצאה היתה שדורנר הצביעה בעד זמיר.

תגובת שבי”ל

תגובת שבי”ל להתנהלות זו מעידה מצד אחד על מבוכה, אך לא זו הנקודה החשובה. שבי”ל – ייאמר לשבחה – הודיעה על הסקת מסקנות:

“כדי למנוע כל ספק, מגן השקיפות מוענק על ידי חברי ועדה עצמאית חיצונית העושים את עבודתם בהתנדבות, ולהנהלת שבי”ל אין כל השפעה והחלטה על הבחירה. עובדת כהונתו של השופט בדימוס זמיר בביהמ”ש העליון, הינה עובדה הידועה לכל והיא בבחינת נחלת הכלל וכל חברי הוועדה היו מודעים לכך. לוועדה מונו שישה אנשי ציבור הידועים ביושרם ובעצמאות עמדותיהם. ליו”ר הוועדה אין קול עודף, משהחליטו חברי הוועדה על הענקת המגן לשופט זמיר, הצטרפה השופטת דורנר להחלטה, המנעותה לא היתה מעלה או מורידה דבר”. ובסיום, מגיעה התוספת החשובה לאמור “לאור הערתך, תקפיד שבי”ל ותתן על כך יתר תשומת לב בעתיד”.

התנועה לאיכות השלטון… שופט עליון אתה? אביר תהיה לנו!!

מזה 13 שנים ברציפות, (מאז 1995) מעניקה התנועה את “אות אביר איכות השלטון”. מדובר באות הוקרה בעיקר לאנשי מימסד שפעלו תוך הקפדה על איכות השלטון והוא מוענק לנציגים מכמה קטיגוריות: לנציג הרשות השופטת, המבקרת, המחוקקת, המבצעת, התקשורת, הצבא ועוד, ולאחרונה גם למפעל חיים. עיון מדוקדק ברשימת הזוכים, מעלה מספר עובדות מעניינות ביותר.

במשך השנים, נבחרו בקטיגוריית הרשות השופטת 13 שופטים, ומהם רק שני שופטים מחוזיים. כל שאר 11 האבירים, היו 10 שופטים עליונים + נשיא ביה”ד הארצי לעבודה (ונניח שמעמדו כשל שופט עליון). מי שמאמין שהתנועה הסתפקה בכך, טועה, כי יש עוד שופטים עליונים הראויים לכבוד, ויש עוד קטיגוריות חוץ מ”רשות שופטת”. בשנת 1995 הוענק האות גם למרים בן-פורת (בקטיגוריית רשות מבקרת) ובשנת 2005 לגבריאל בך (מפעל חיים).

בכך מגיע מספר האבירים העליונים ל- 13 כדלקמן: מרים בן-פורת, חיים כהן, מנחם אלון, מאיר שמגר, מנחם גולדברג, משה בייסקי, שושנה נתניהו, יצחק זמיר, משה לנדוי, גבריאל בך, דליה דורנר, אליעזר גולדברג והאמינו או לא, האחרון לשנת 2007 הוא… מישאל חשין.

מגמתיות מובהקת

המגמתיות היא מובהקת, חד-משמעית וברורה לעין כל, וכאן מתעוררת סוגייה נוספת!! הואיל והתנועה מרבה בפניות לבג”ץ, הענקת פרסי כבוד שיטתית ומגמתית לשופטי ביה”מ העליון, נראית על פניה כלוקה בפגם מוסרי ואתי חמור, הן מצד התנועה המעניקה והן מצד קבוצת היעד לזכייה באות האביר.

למעשה, אפשר לקבוע בוודאות גבוהה, שכדי לדעת מי יהיו האבירים בשנים הבאות, די אם נעיין ברשימת השופטים העליונים בהווה ובעבר. ואשר לשופטים בערכאות נמוכות יותר… אין לדעת אם אינם זוכים מכיוון שאינם נאורים דיים, או שאינם מתאמצים מספיק, אך אפשר להירגע. בהמשך, מצוייה תגובת התנועה.

יו”ר נשיאות התנועה קיבל את אות האביר מטעם התנועה

בתקנון נכתב כי ועדת האות תהיה עצמאית ובלתי תלויה. מצד שני, בוועדה יושבים חברי נשיאות התנועה, יו”ר הנהלת התנועה ואחרים שנבחרים על ידי הנהלת התנועה. כלומר, לא מדובר בוועדה ציבורית “כלשהי” ובלתי תלוייה הפועלת על טהרת השיקולים הציבוריים, אלא בוועדה המשקפת את רוח התנועה ומייצגת אותה.

לא פשוט לדעת, מי היו בחבר השופטים בכל שנה, כי המידע אינו זמין, גם לא אצל דובר התנועה. נסיונות חיפוש עקשניים העלו מידע – לעתים חלקי – לגבי שבע השנים האחרונות. בדיקת השמות מעלה שבחמש מתוך שבע השנים כיהן שופט עליון כיו”ר ועדת הבחירה (חיים כהן, חיים כהן, זמיר, דורנר, בך). על פניו זה נראה כתעשייה שבה שופטים עליונים מעניקים הדדית אותות כבוד זה לזה.

בתקנון ועדת האות אין סעיף “ניגוד עניינים” ועל פי התגובה שבהמשך, התנועה דווקא בעד מצב שבו שופט עליון בוחר שופט עליון. על כל פנים, כמה מעניין…!! בשנת 1995, הוכיחה התנועה נייטראליות יתירה, כשהוכיחה שאנשיה מסוגלים להעריך ללא משוא פנים כל מועמד, ואפילו להעניק את אות האביר ליו”ר נשיאות התנועה. מדובר בחיים כהן (ז”ל), מי שהיה פרקליט מדינה, יועץ משפטי לממשלה, שר משפטים ושופט עליון.

תגובת התנועה לאיכות השלטון

שוקי לבנון דובר התנועה, מסכים שראוי להוקיר גם שופטים בערכאות נמוכות, ומסביר את מספרם הגבוה של האבירים העליונים במלים הבאות:

“ניתן להסביר זאת בכך שלשופטי הערכאה העליונה, אשר בסמכותה לקבוע תקדימים המחייבים אף את הערכאות הנמוכות יותר, ישנה בשל כך, מטבע הדברים, יכולת מוגברת להשפיע על עיצוב נורמות ראויות בתחום המנהל התקין. לפיכך, אין זה מפתיע כי שיעורם בקרב מי שהשפיעו, בכס השיפוט, על עיצוב נורמות ראויות של מנהל תקין, הינו רב.

“יחד עם זאת, אין בכך כדי להפחית בחשיבות עבודתן של שופטי ערכאות השיפוט האחרות, ויש טעם בדבריך באשר לצורך לאפשר גם לשופטי ערכאות נמוכות יותר לזכות בהוקרה לפועלם.

“בהקשר זה נבקש להפנות תשומת ליבך, ששופטי הערכאות הנמוכות יותר הינם פעמים רבות אף צעירים יותר, ומכיוון שהאות מוענק רק לשופטים שפרשו ולא לשופטים המכהנים, וועדת האות מנועה מלדון במועמדות של שופטים מכהנים. עם זאת, בהחלט יתכן כי בעתיד יזכו לאות גם שופטי ערכאות אחרות שפרשו, וכבר היו דברים מעולם.”

לגבי שופט עליון בוחר שופט עליון, התגובה היא:

“אנו סבורים כי אין כל בעיה מהותית עם כך שבראש ועדת האות עומד בד”כ שופט בדימוס. ברוח ימים אלה, של חודש אדר, אף נוסיף – נהפוך הוא, שכן לשופט בדימוס אשר עומד בראש הוועדה, יש את הכלים המקצועיים הטובים ביותר כדי להעריך את טיב העבודה והתרומה השיפוטית של עמיתו לשעבר למקצוע.

“אנו מודים לכך על כך שבחרת להקדיש תשומת לב לאות זה, אשר יחולק השנה זו הפעם הארבע עשרה.”

לגבי הרכב הוועדות, טוען לבנון: ” בראש ועדת האות  עומד בד”כ שופט בית המשפט העליון בדימוס, וחברים בה אף אנשי ציבור ואקדמיה. להנהלת התנועה לאיכות השלטון  אכן יש חבר אחד בוועדת האות.” ראוי לציין שהתגובה אינה מתייחסת לכך שמרבית “אנשי הציבור” בוועדה הם בעצם חברי נשיאות התנועה, כמו למשל פרופ’ גבריאלה שלו שהשתתפה בדיוני הבחירה לפחות בשש השנים האחרונות.

על הענקת אות האביר ליו”ר נשיאות התנועה לא ניתנה תגובה.

ולסיום

איך אומרות מלות השיר? בשביל כבוד צריך לעבוד!! לא פעם תהיתי, מהיכן יש לשופטינו העליונים כבוד כה גדול? מה לא ברור רבותי? הם פשוט עובדים על זה!!

למאמר המקורי, באתר של הכותב

http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=578

לאתר של הכותב: http://azriel.co.il  כתובת מייל azriel@zahav.net.il

—————————————————-

הכותב הוא מהנדס תעשיה וניהול, לוביסט ויועץ לאסטרטגית הסברה ומאבקים ציבוריים, יו”ר נפגעי מס רכוש (נמ”ר(

עוד באותו העניין:

פרס איכות השלטון, או: דליה והמלאכים

דליה דורנר: לא רק מושחתת – גם טיפשה!

פרס הזנונים של לשכת עורכי-הדין התשס”ז

שבתאי עזריאל: הזמיר ברח