יצחק עמית, אתה יכול למחות כמה שאתה רוצה, אבל תעשה זאת כאדם פרטי, לא כשופט – ואל תסתום פיות!
|
יצחק עמית, אתה יכול למחות כמה שאתה רוצה, אבל תעשה זאת כאדם פרטי, לא כשופט – ואל תסתום פיות!
לשופט הנכבד מפריע שאנשים עושים השוואות שאולי אינן פוליטיקלי-קורקט, אבל חופש-הביטוי חל גם על הלא פוליטיקלי-קורקט *** מנצל לרעה את מעמדו ואת הבמה שאנחנו מעמידים לו לצרכי העבודה
שמחה ניר, עו”ד
השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה
“יש ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”
אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי
“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!
“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?
בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
רפאל מוריס ויאיר קהתי מ”חוזרים להר” עתרו כנגד הצווים המנהליים שמרחיקים אותם מירושלים עד לסוף חג הסוכות (בג”ץ 8026/16).
כיוון שאני לא מכיר את התיק אני לא יודע אם החלטתם נכונה, אם לאו, ואם היא עומדת באמות המידה שלי – לשופטים מותר לטעות, בתנאי שיפעלו ביושר אינטלקטואלי.
עורך-דינם, יצחק בם אומר, בעקבות פסק הדין, כי “למרבה הצער, בית המשפט העליון לא התמודד עם הטענות העקרוניות שהועלו בעתירה ולא נתן מענה לשאלה הכיצד אמצעי הגבלה מנהליים, ללא אישום וללא משפט, ננקטים נגד פעילים פוליטיים בלתי אלימים”, ואני מאמין לו, כי נגד התופעה הזאת אני נלחם כבר למעלה מחמישים שנה, אבל הוא לא מפרט, כי הוא כבר רץ לנהל את התיק הבא, ואם הוא יכתוב מאמר על היושר האינטלקטואלי של השופטים, הוא יגיע לאן שאני הגעתי.
אז אני לא אומר מילה על פסה”ד, אבל אם עו”ד בם ימסור לי פרטים נוספים, אני בהחלט אשמח לעשות את מה שאני יודע.
מה שצד את עיני בסיפור הזה הוא דבריו של עו”ד בם על מה שהתרחש במהלך הדיון:
“במהלך הדיון, השופט עמית מחה בתוקף על רמז להשוואה בין בית המשפט העליון לבין בתי המשפט ברוסיה הסובייטית, שגם שם הרחיקו מתנגדי שלטון מעיר הבירה. לצערי, הפסיקה של השופט עמית, מצדיקה לחלוטין את ההשוואה”.
חבל שעורך-הדין לא מגלה לנו אם הוא השפיל מבטו לנוכח ה”מחאה בתוקף”, או שהוא, בקומה זקופה, אמר לשופטים: זו דעתי, היא לא מקודשת ואפשר גם לחלוק עליה, ואם כבודכם סבור שההשוואה אינה ממין העניין – המילה האחרונה היא שלכם, כמובן.
כיוון שאני לא מכיר את ה”קייס”, אני לא יכול לדעת אם ההשוואה הזאת מוצדקת, לטעמי, אם לאו, אבל דבר אחד אומר, ללא היסוס: אם השופט יצחק עמית סבור שההשוואה אינה מוצדקת, ואם הוא סבור שהיא רלוואנטית למקרה – שיאמר זאת בפסק-הדין, ויחשוף את עצמו לביקורת הציבור (אבל במקרה הזה הוא לא אמר כך, ומשמע שגם הוא לא סבר שהדבר רלוואנטי), אבל, כפי שהסתבר, אם הוא רק התכוון לומר ש”זה לא יפה” – משהו מסוגת “באיזה סגנון אדוני מדבר” – זה לא מקובל עלי.
זה לא מקובל עלי, משום שתפקידו של השופט הוא לשפוט ולהכריע במחלוקות, ולא לחנך.
זה לא מקובל עלי, משום שחופש-הביטוי, כידוע, כולל את הזכות לומר דברים “מקוממים ומרגיזים”.
זה לא מקובל עלי, משום שהאנלוגיות כאלה ואחרות הן, לפעמים, כורח-המציאות, וגם אני עצמי לא מתנזר מהן כאשר הדבר נראה לי מתאים. כך, למשל, טבעתי את המונח נאציזם כחול-לבן, וגם המשלתי את הדין המשמעתי בלשכת עורכי-הדין לרצח על רקע “כבוד המשפחה”, ואם מישהו יאמר שאני “מגזים” – חופש-הביטוי כולל גם את הזכות להגזים, בעיקר כאשר על הביטויים המינוריים הכל משתינין מני-מקפצת.
וזה לא מקובל עלי, כי אם שופט רוצה “למחות” – שינהג כאחד-האדם המבקש למחות: שישלח מכתב-למערכת, שיפתח דף פייסבוק, או טוויטר וכו’, שיקים לעצמו אתר – או שייצא לרחוב, להפגנת-מחאה – הכל כאחד-האדם.
שיעשה מה שהוא רוצה – אנחנו הרי מדינה חופשית – אבל לא על חשבון המשכורת שאני משלם לו, ושלא ינצל-לרעה את הבמה הציבורית המועמדת לרשותו כדי לעשות משפט, ולא כדי להביע “מחאות”.
__________
ראו גם:
נאציזם כחול-לבן אנחנו כבר מכירים, ועכשיו גם ליל-בדולח ושריפת ספרים – הכל כחול-לבן!
עורכי דין יהודיים בגרמניה הנאצית – ומה אצלנו?
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס