ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (י”ב) גם אצל מרים נאור השקרנות בדם

מאמר שנים-עשר בסדרה, בעקבות פסה”ד בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’: גם יו”ר מערכת המשפט – נאיבית או טיפשה? – כבר לא משתינה על האמת בתוך המים, אלא ממרומי המקפצה, ואומרת כי לטענות על “חבר מביא חבר” אין כל שחר *** רשימה של שופטים אשר לא הביאו את חבריהם, ושל הלא-חברים אשר הגיעו לעליון בלי פרוטקציה

שמחה ניר, עו”ד

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

פרעונו של שטר

את המאמר הרביעי בסדרה, הנושא את הכותרת  ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (ד): השקרנות אצלם בדם, ללא תקנה וללא בושה, פתחתי בדברים האלה:

זוכרים על בסיס מה התנגדתי לבחירתם של מרים נאור ואליקים רובינשטיין לכהונת הנשיאה והמשנה-לנשיא הבאים? על בסיס השקרנות שלהם.

הפעם – וזה המאמר הרביעי בסדרה – אני אתייחס רק לשקריהם של אליקים רובינשטיין (המשיב מס’ 3 בבג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’, הוא תיק העתירה בה אנחנו עוסקים, והשופט מס’ 1 בעל”ע 1898+1341/08, הוא התיק בו הוא שיקר), ושל יורם דנציגר (השופט מס’ 3 בתיק הראשון, והשופט מס’ 1 בתיק השני).

ובהמשך אמרתי כי “לצורך המאמר הנוכחי אני משאיר את מרים נאור בצד (עוד נחזור אליה)”, וכעת נפרע גם את השטר הזה.

בסע’ 14 לעתירה בה אנו עוסקים בסדרה הזאת, בג”ץ 8743/14, המתייחס לבחירתה של מרים נאור, אמרתי:

14.  ההתנגדות לבחירתה של המשיבה מס’ 2 בוססה על התנגדות קודמת לבחירתו של מועמד אחר כשופט ביהמ”ש העליון (יהונתן עדיאל, שבסופו של דבר לא נבחר, וכיום כבר אינו מועמד, ככל הידוע, לשום כהונה שיפוטית), באשר היא הייתה שותפה לניהול התיק בו מדובר (על”ע 4743/02), וגם נתנה את חתימת ההסכמה לפסד-הדין אותו כתב עדיאל.

·         הודעת ההתנגדות לקידומה של המשיבה מס’ 2 (יחד עם המשיב מס’ 3) מצורפת לעתירה זו כנספח א’.

·         תדפיס של הודעת ההתנגדות לקידומו של עדיאל מצורף לעתירה זו כנספח א(1).

בעתירה נשוא סדרה זו, בג”ץ 8743/14, בהתייחסותי לשקריהם של נאור ורובינשטיין, אמרתי:

ג. המשיבים 2 ו-3: דגימות-אקראי

19.    האמור בפרק זה מטרתו למנוע “עליית מדרגה” בתרבות-השקר שבמערכת המשפט, ולהבליט את הנטען לגבי שני המשיבים האלה – נקודה אחת לכל משיב.

כיוון שאל רובינשטיין השקרן כבר התייחסתי בסדרה הזאת, וכן גם אל חברו יורם דנציגר, אתייחס כאן רק אל נאור השקרנית, ואביא כאן רק את דגימת-האקראי הנוגעת לה, מתוך אותה העתירה בה אנו עוסקים בסדרה זו (בג”ץ 8743/14).

כך אמרתי בסע’ 20 לעתירה:

20.    בסע’ 21 לפסה”ד על”ע 4743/02, לו נתנה המשיבה מס’ 2 את חתימת ההסכמה שלה, נאמר על העותר כי:

במכתביו, המובאים כלשונם בגוף העתירה, כינה המערער את השופט, בין היתר, “אוטיסט”,

וזה היה שקר, שקר אשר התחיל בדבריו של פרקליט צעיר, שקרן ותאב ניצחונות ליטיגאנטיים (אשר, לימים, התקדם יפה במשרד המשפטים, אבל לא חדל משקריו), המשיך בדיווח עיתונאי שהסתמך על דבריו של הפרקליט, בתלונה של אב לילד אוטיסט (אשר במסווה של תלונה בענייני אתיקה ביקש להגן על האוטיסטים), ומשם לקובלנה משמעתית אשר הגיעה, בסופו של דבר, אל סע’ 21 הנ”ל.

קראו בבקשה את ההתנגדות לקידומו של יהונתן הקשקשן, אשר מתבססת, בין השאר, על תלונה לנתל”ש, הטובה-למי שטרסברג-כהן, המראה כי השופט יהונתן עדיאל, המועמד לקידום לביהמ”ש העליון, הוא גם מושחת, גם טיפש, גם נלעג, ועל מאמר נוסף (אחד מכמה אשר צורפו להתנגדות, המראה עד כמה הוא אידיוט: יהונתן הקשקשן (4) – מה זה “מצדיק תחושה”?!

מרים-כלענה לא כתבה את פסק-הדין, אבל היא חתמה עליו “אני מסכימה”, והיא מוחזקת, איפוא, כמי שכתבה במו-ידיה את כל הפסק – עד לפסיק האחרון.

כמובן שיכולה הנאורה הזאת לומר אני הסכמתי רק לתוצאה, וזה מקובל אצלנו שחתימת-ההסכמה היא “עיוורת”, וניתנת אוטומטית …

אני רק מחכה לזה!

ובינתיים, כך מסתבר, לשופטים ה”עליונים” לא אכפת לשבת תחת גפנם ותחת תאנתם של נשיאה שקרנית, ושל משנה-לנשיאה שקרן לא פחות ממנה.

השופטים בתיק הזה, לא לשכוח, היו יורם דנציגר, ניל הנדל, ואורי שהם, אבל הם משקפים את כל המערכת, ולא הייתה זו סתם “תאונת עבודה”.

ומהשקרנות של הימים ההם לשקרנות של הזמן הזה

בסעודת איפטאר של לשכת עורכי הדין בנצרת אמרה מרים-כלענה, בהשיבה לטענות כי ישנה העדפת מקורבים בוועדה לבחירת שופטים: “לטענה המוטחת חדשות לבקרים כלפי הוועדה בעניין ‘חבר מביא חבר’, אין שחר”, וגם הוסיפה: “אין לי מחויבות לשום אדם למנותו. אני מצפה מכל חברי הוועדה לפעול כשהשאיפה למנות את הטובים ביותר נגד עיניהם”.

שימו לב למניפולציה הרב-מפרקית, אותה אנחנו מכירים “עוד מקפריסין”: 

“לטענה המוטחת חדשות לבקרים כלפי הוועדה בעניין ‘חבר מביא חבר’, אין שחר”,

טוב, את דעתם של הבוחרים את השופטים על עצמם אנחנו כבר מכירים, אנחנו לא מצפים מיושבת-ראש מערכת המשפט להודות באשמה, וכל עוד הדברים נזרקים לחלל האוויר ככה-סתם, אפשר בהחלט לומר שחופש-הביטוי מתיר לאדם, או לציבור, לדבר על עצמו רק טובות, אבל כיוון שבלי תשתית טובה אף אחד לא ישתכנע מדברי-הרהב האלה, הביאה הנאורה הזאת את ה”תשתית” לקשקוש הזה:

“אין לי מחויבות לשום אדם למנותו”,

וגם הוסיפה שחקן-חיזוק:

“אני מצפה מכל חברי הוועדה לפעול כשהשאיפה למנות את הטובים ביותר נגד עיניהם”.

וכאן נחשפת המניפולציה במלוא “תפארתה”: איש לא אמר שיש לה “מחוייבות לשום אדם למנותו”, ובכלל הטענות כנגד “חבר מביא חבר” אינן מדברות על “מחוייבות”, אלא על יחסי-חברות, והשאלה אם בעתיד היא תדאג לתת לחבריה כיסא בביהמ”ש העליון היא עדיין רק בחיק העתיד.

ברור שאם בעתיד היא תדחף מישהו מחבריה/חברותיה לביהמ”ש העליון היא תגיד את אותם הדברים, ואיש לא מצפה ממנה שתודה בכך שהיא מביאה את  חבריה, אבל מה שבני אדם אומרים על עצמם אינו נקודה ארכימדית לשום דבר, ומה ששופטים אומרים על עצמם – עוד פחות, הרבה פחות.

כיוון שהעדר ה”מחוייבות” אינו מספיק משכנע, מוסיפה הנאורה לקונסטרוקציה הרב-מפרקים גם את הטענה כי היא “מצפה מכל חברי הוועדה לפעול כשהשאיפה למנות את הטובים ביותר נגד עיניהם”.

יופי שהיא מצפה “מכל חברי הוועדה”. גם אני מצפה, וכל אחד מצפה, אבל איך נדע שהיא באמת “מצפה”?

אבל, כידוע, דיבורים-בעלמא אינם עולים כסף.

אין ספק, היא צודקת!

מרים הנאורה, מרים-כלענה, צודקת באמרה כי “לטענה המוטחת חדשות לבקרים כלפי הוועדה בעניין ‘חבר מביא חבר’, אין שחר”.

היא צודקת במאה אחוז: אהרן ברק לא הביא את דורית ביניש, את מישאל חשין, את איילה פרוקצ’יה ואת יצחק זמיר. דורית לא הביאה את עוזי פוגלמן, את דוד חשין ואת יהונתן הקשקשן, ושלמה לוין לא הביא את אשר יגורתי-גרוניס.

ויסלחו לי כל אלה שאת שמותיהן שכחתי, כי זה בגלל האלצהיימר המתקדם והאקוטי שלי.
היא צודקת גם כשהיא אומרת שאין לה מחוייבות לאף אחד, אבל זה לא אומר שאין לה העדפות שאינן ממין העניין.

בשביל מה הטיפשה הזאת הייתה צריכה להיכנס לזה?

צריכה להיות מידה גדושה של נאיביות כדי להאמין שקשקוש כזה, בסעודת איפטאר של לשכת עורכי הדין בנצרת, יביא את הבריות להאמין לה, אחרי שטענת חבר-מביא-חבר כבר הייתה במפורסמות-שאינן-צריכות-ראייה.

אבל מרים נאור אינה נאיבית – היא סתם טיפשה.

היא יכלה להסביר, למשל, כיצד הרכב של תשעה שופטים התחבט שבע שנים בשאלה אם הוראת-חוק א’ היא לקס-ספציאליס ואילו הוראת-חוק ב’ היא לקס-גנראליס, או להיפך, כיצד, בסופו-של-דבר, שלושה שופטים קבעו כך, שלושה שופטים קבעו את ההיפך, ושלושה גרסו כי השאלה הזאת אינה רלוואנטית, אבל מתוך שלושה אלה אחד קבע כך, השני את ההיפך, והשלישי נמנע מלחוות דיעה, בהשאירו את השאלה ב”צריך עיון”.

היא יכלה לדבר על מה שהיא רוצה, אבל כאשר השופטים צריכים להגן על הביקורת הציבורית המתייחסת לתרבות השפיטה שלהם, אין להם מה להגיד – זולת למחזר את הקלישאות שאיש כבר לא מתייחס אליהן ברצינות – אם בכלל.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס