פרשת ורדה אלשיך: מדוע אליהו מצא ויעקב טירקל שותקים?

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים –
איך נפטרנו מאשר גרוניס

ורדה אלשיך (זו שמינויה כשופטת פורסם ברשומות) פיברקה פרוטוקול כדי שיהיה לה בסיס לתלונה כנגד עו”ד רפאל ארגז, והדברים ידועים.

אשר יגורתי (אשר גרוניס, למי שעו”ד לא מכיר את הסדרה) גילה סלחנות מפליגה כלפיה, והסתפק בנזיפה שתירשם בתיקה, מבלי שהיא תועף אחר-כבוד מהשפיטה, וגם זה ידוע. ישנה סברה עקשנית שאלשיך מחזיקה את יגורתי באשכים, עם מידע שהוא לא ישמח לראותו במופץ בשער-בת-רבים, אבל מעבר לחשד מוצק (ומוצדק) לא ידוע על שום פרטים ספציפיים.

מה שעוד ידוע הוא ששר המשפטים, יעקב נאמן, גרר רגליים, ובסוף כופף לעסקני הלשכה את הידיים, באיימו עליהם שהוא יפעל לפירוק הלשכה אם הם לא יתקפלו, ואכן הם התקפלו באופן מביש, ואחר-כך הם סידרו לעצם “סקר” שיתמוך בהתנהלותם בפרשה הזאת.

עד כאן הפרשה בתמצית, למי ש”נפל מהירח”, ולא יודע כמה המדובר, ומכאן למי שבאופן לא-מפתיע קולם לא נשמע בפרשה הזאת, והם סומכים על זכרונו הקצר של הציבור, וכנראה שגם לא שמעו על גוגל.

שופטת ביהמ”ש לעניינים מקומיים בחיפה, הילה כהן, הורשעה בדין משמעתי, על כך שהיא פיברקה פרוטוקולים. נמה זה “פיברקה”? עורכי-דין השאירו לקלדנית שלה פתקים בהם הם מבקשים דחיית הדיון, והיא, במקום לרשום על כל פתק את המילה “כמבוקש”, “תירגמה” את הפתקים לפרוטוקולים לפיהם עורכי-הדין אכן התייצבו לפניה וביקשו מה שביקשו, נתנה את ה”כמבוקש” כאילללו בפני המבקשים – והשליכה את הפתקים לסל.

הילה כהן הורשעה על כך בדין המשמעתי, ובדין הורשעה, אבל באשר לעונש נחלקו הדיעות: שופטת המיעוט מוסיה ארד סברה שכהן זייפה במכוון פרוטוקולים כדי למנוע תיעוד של איחוריה לבית המשפט, ואילו שופטי הרוב, מישאל חשין ואליעזר ריבלין, סברו שלא הוכח מעבר לספק סביר שזה היה המניע שלה.

מן הראוי לציין כי גם לשיטתה של שופטת המיעוט הייתה זו “עבירה ללא קורבן”, ומכל מקום – כוונת זדון להרע לחפים-מפשע לא הייתה אצל השופטת סימה כהן, להבדיל מאשר אצל ורדה אלשיך.

דעתם המקלה של שופטי הרוב הביאה אותם להסתפק בעונש של נזיפה והעברה למקום כהונה אחר, ועל כך היה לא מעט רעש ציבורי.

אמר על כך המשנה-בדימוס אליהו מצא (כל המפורט להלן הוא עפ”י נועם שרביט, גלובס 29/08/2005) כי “גזר הדין גורם להרבה מאוד אי-נחת ומעורר חשש לפגיעה של הציבור באמון במערכת השפיטה”, וכי “הקביעות העובדתיות הצדיקו את ההדחה“, הוא גם הוסיף וחיזק בשאלה רטורית: “איזה מעשה חמור יותר יכול לעשות שופט מאשר ייצור פרוטוקול כוזב?”

“עונש הנזיפה”, אומר מצא, “הוא תיאורטי בלבד בנסיבות העניין ואין לו כל משמעות … בעצם, נסלח ונמחל לה העניין של הסטייה מהנורמה המחייבת”.

הבדימוס מצא תומך בהעמדת המשך כהונתה השיפוטית של הילה כהן לבחינתה של הוועדה לבחירת שופטים, אשר מוסמכת להדיח שופטים, עם או בלי קשר להליך משמעתי, או לתוצאותיו. על הבעייתיות של הפנייה על הוולב”ש אחרי שההליך המשמעתי לא “סיפק את הסחורה” כבר עמדתי בעבר.

מצא תומך בהליכי הדחה בוולב”ש, משום ש”אם לא תהיה סנקציה אחרת מצד הוועדה, הרי ששופט אחר שיעמוד לדין משמעתי, ינסה להסתמך על גזר הדין כיישום העיקרון של אחדות הענישה. גם אם אין זה תקדים מחייב, ואני מפקפק אם קיימים תקדימים כאלה בענייני ענישה, בהחלט ייתכן שמישהו ינסה להסתמך עליו”.

מחרה-מחזיק אחריו (שם) הבדימוס יעקב טירקל, אשר, בניגוד לבדימוס מצא, לא אוהב את הרעיון של פנייה לוולב”ש אחרי שביה”ד המשמעתי לא סבר שיש להדיחה, ולכן הוא סבור כי היה ראוי שהשופטת כהן תתפטר מיוזמתה, וגם מסביר: “אני שואף למערכת שתהיה למעלה מכל ביקורת … שתהיה לנו מערכת שיפוטית מפוארת, והיא פחות או יותר כזאת. אנו יכולים להיות גאים במערכת. הייתי שמח יותר אם לא היינו מגיעים למצבים כאלה …).

אבל איפה הם עכשיו?

פיות גדולים היו להם, לגיבורים-על-חלשים האלה, והשאלה מדוע הם שתקו – ועדיין שותקים – בכל הנוגע לורדה אלשיך, אשר, כאמור, פיברוק הפרוטוקול שלה היה חמור שבעתיים, משום שהוא נעשה בזדון, מתוך כוונה לפגוע באדם חף-מפשע, לפגוע בעיסוקו של עורך-דין אשר לא עשה לה שום רע.

אני אציע תשובה אחת, ואתם, הקוראים, מוזמנים לפתח את הנושא.

הילה כהן הייתה שופטת קטנה, בתחתית הסולם של בית המשפט שבתחתית הסולם של מערכת המשפט: בית המשפט לעניינים מקומיים.

ורדה אלשיך, לעומתה, הינה אחד האנשים החזקים ביותר במשק הישראלי: היא לא רק סגן-נשיא בבית משפט מחוזי, אלא גם מי שתחת ידיה השיפוטיות עוברים מיליארדים-על-גבי-מיליארדים.

נו, ואיפה חם יותר ונעים יותר להסתופף – בחברת הקטנים והחלשים, או בחברת הגדולים והחזקים?

חומר למחשבה

ורדה אלשיך נמצאת בעמדת-כוח בה היא יכולה להפיל את ענקי המשק, והיא יכולה גם – בין השאר ע”י מינוי כ”מפרקים” ושאר מינויים – להרים מעפר דל, ומאשפות אביון, היא יכולה, כמובן, להעשיר גם את העשירים – לרבות אלה אשר היו לעשירים בזכותה-היא.

כאשר עמדה על הפרק שאלת ההליכים כנגד אלשיך, חתמו כמאה עורכי-דין המופיעים בפניה על עצומה למענה. כאשר עמדו על הפרק הליכים כנגד שופטים אחרים, אף עורך-דין לא חתם על עצומות למענם, וזה אומר כי חלק מהחותמים מאמינים שתצא להם טובת-הנאה מהתגייסותם למען השופטת הזאת, וחלק אחר חושש מפגיעתה הרעה – אם הם לא יחתמו.

אחרת הם לא היו מסתכנים בפעולה אשר יש בה משום שוחד, או, לפחות, חשש לשוחד, אבק שוחד.

עד כאן מה שהמופיעים בפניה חושבים עליה.

ואם לא אמרתי שהמופיעים בפניה חושבים אותה למושחתת – אז אני אומר את זה עכשיו, משום שמי שמוכן לפברק פרוטוקולים כדי לפגוע באחרים, אם הוא לא מושחת – לא ידעתי מושחתות מהי.

מה שנשאר עכשיו לעשות הוא לחכות עד שתפרוץ החוצה פרשת שחיתות בה יתברר שכספים רבים נדבקו לידיים של ורדה אלשיך.

לא, אין לי שום מידע בנושא, אני רק יודע את מה שלימדוני מורי, אשר לימים חבקו את הכורסאות בביהמ”ש העליון: הכוח משחית, הכח המוחלט משחית באופן מוחלט.

בשנת 1985, בעתירה לבג”ץ נגד רשות הרישוי במשרד התחבורה, אמרתי בהקשר לנשוא העתירה כי “מכאן ועד לתעשייה של שוחד – הדרך קצרה”, ואכן, תוך זמן קצר התפוצצה במשרדי הרישוי פרשת שוחד המונית אשר גימדה את כל פרשות השוחד במשרדי הרישוי מאז פרוץ המדינה ועד אז – כולן גם יחד.

לא, לא היה לי שום מידע באותו העניין – רק חיברתי שניים+שניים, והתברר שצדקתי.

כעת חברו שניים ועוד שניים, וחכו לנפילתה של ורדה אלשיך, הפעם על רקע שחיתות “קשה”.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”  לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין  לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר   לדף הפייסבוק של האתר של קימקא 

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס