על התאבדותו של השופט מוריס בן-עטר: פנייה דחופה ליו”ר וחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת

שמחה ניר, עו”ד

 

www.quimka.net

 

www.quimka.com

 

quimka@quimka.com

 

 

14.2.2011

 

לכבוד

 

יו”ר וחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט

 

הכנסת

 

ירושלים

 

 

נכבדי,

 

לקראת ישיבת הוועדה, היום, 14.2.2011, בעניין התאבדות שופט בשל עומס העבודה

 

בשבוע שעבר, עם היוודע דבר התאבדותו של השופט מוריס בן-עטר ז”ל, שלחתי לכם העתק ממכתבי אל שר המשפטים, נשיאת בית המשפט העליון ומנהל בתי המשפט, בו דרשתי להוסיף שופטים ככל הנדרש, בהזכירי שוב כי שר המשפטים אינו זקוק לשום אישר או התייעצות כדי לקבוע את מספר השופטים בבתיהמ”ש המחוזיים ובבתימ”ש השלום.

 

את ההסבר לכך תוכלו למצוא במכתבי מיום 28.3.2010 אל שר המשפטים, הפרופ’ יעקב נאמן, בעניין מספר השופטים בבתימ”ש השלום ובבתיהמ”ש המחוזיים, בו הסברתי לו, כאמור, מדוע, לאור הוראות-החוק, הואהפוסקהבלעדי והמוחלט בעניין מספר השופטים בבתי המשפט, למעט ביהמ”ש העליון (שמספר השופטים בו הוא בסמכות הכנסת בלבד).

 

בנוסף לכך שלחתי לכם גם העתקים ממכתבי אל נשיאת ביהמ”ש העליון, דורית ביניש, ואל יו”ר נציגות השופטים, ורדה אלשיך.

 

כעת ברצוני להוסיף כמה מלים לקראת ישיבת הוועה היום, 14.2.2011, אבל תחילה מילה טובה אחת על עצמי, כמי שראה את כל העתידים להיוולד, ראה והתריע, אבל אף אחד לא אבה שמוע.

 

לפני למעלה מעשר שנים, תחת הכותרת אהרן ברק לא מלאך ולא מפלצת, ניבאתי שתוך חמש שנים מערכת המשפט תחטוף “מכה אנושה וכואבת”, אשר תתבטא, בין השאר, ברצח שופט, או בהתאבדות שופט.

 

והנה, רצח של שופט הגיע תוך פחות מארבע שנים, והתאבדות של שופט הגיעה תוך פחות מעשר וחצי שנים, ובין-לבין מערכת המשפט חטפה שוב ושוב מכות על גבי מכות, והכל שותקים: שותקים עורכי-הדין ומוסדותיהם (אשר רודפים את המתריעים-בשער, שותקים השופטים, אשר היום מתברר שהם אינם זוכים ליחס טוב יותר מאשר הם מעניקים למתדיינים בפניהם, ושותקים גם הדרגים הפוליטיים – הממשלה והכנסת.

 

אז כדאי להקשיב לעבדכם הקטן, וזה מביא אותי עם שלוש הערות, לקראת ישיבתכם היום.

 

הערה ראשונה:

 

למרות הכותרת שניתנה לישיבה (“התאבדותו של שופט בשל עומס העבודה – דיון”), אני מנחש שעיקר הדיון יהיה על הצורך בהוספת שופטים, ולכן, כך הבנתי, הוזמנו לדיון הנשיאה דורית ביניש, מנהל בתיהמ”ש משה גל וכן שר האוצר יובל שטייניץ ונערי האוצר.

 

לדעתי זו שגיאה. התחפרות במצב הקיים.

 

כמי שכוחו רב לו בחיזוי פרוטוקולים ופסקי-דין “עתידיים”, אני יכול כבר עכשיו “לכתוב” לכם את הפרוטוקול של ישיבת הוועדה: דורית ביניש ומשה גל יתבכיינו על המחסור בשופטים, וידרשו הכפלת מספר השופטים, כאמצעי-מיקוח לקבל תוספת של 50 או 100. מאידך, שר האוצר והממונה על התקציבים יתבכיינו על “מסגרות התקציב” ועל תגובת-השרשרת של כלל צרכני התקציב, וכדי להוריד את העומס הם גם יציעו להרחיב את חוג עבירות-הקנס ואת גישור-החובה, ובסוף הם “ייכנעו” וייתנו 50 שופטים, עם הבטחה “לשקול ברוח אוהדת” תוספת דומה בדיונים על התקציב הבא (קרי: 2013 – 2014), בתקווה ש”אחרי המבול”.

 

זה יהיה הישג-המקסימום, שאחריו ייצאו הכל עם חזה נפוח: מערכת המשפט על כך שהיא השיגה משהו, והאוצר – על שהוא הצליח לעמוד בפרץ…

 

הישג-המינימום יהיה אפס.

 

מדוע אמרתי כי זו תהיה שגיאה, והתחפרות במצב הקיים?

 

משום שהכתובת הנכונה היא שר המשפטים, אשר, משום-מה, לא הוזמן, למרות שהוא בעל הסמכות לקבוע את מספר השופטים (חוץ מבית המשפט העליון), ואין הוא זקוק להסכמת האוצר לשם כך, הכל כמוסבר במכתבי מיום 28.3.2010 אל שר המשפטים, אותו כבר הזכרתי לעיל.

 

מי שבאמת-ובתמים רוצה תוספת מאסיבית של שופטים, שיזמין רק את שר המשפטים, ולא אףץ אחד אחר, וישאל אותו כמה שופטים צריכה המערכת, לדעתו, ומדוע הוא לא חותם על “הודעה” מתאימה, מכוח סמכותו הבלעדית, שאינה תלוייה בשום הסכמה.

 

הערה שנייה:

 

אני מניח שבישיבה הזאת ינסו דורית ביניש, משה גל, ואולי גם שולמית דותן, נשיאת בימ”ש השלום, להגן על עצמם בנושא התאבדותו של השופט בן-עטר (“עזרנו לו”, “לא ראינו נורה אדומה”, “שופטים אחרים לא מתאבדים”, וכו’). 

 

אני לא רוצה שישללו מהם את הזכות להתגונן, אבל לו הייתה דעתי נשמעת, יש לייחד למקרה הטראגי הזה ישיבה נפרדת, ולהזמין אליה גם את בני משפחתו של השופט (אני מניח שיש להם מספיק שיעורי-בית בנושא), וכן את נציגות השופטים, כדי שהדיון יהיה מאוזן, בכל המובנים.

 

הערה שלישית:

 

כפי שתראו בסדרת המאמרים שפרסמתי עד היום בעניין הפרשה הזאת (קישורים למטה מכאן), דורית ביניש לא קורצה מחומר של נשיאים, ומשה גל לא קורץ מחומר של מנהלים, והתאבדותו של השופט הינה רק “פסגת הקריירה” שלהם.

 

צריך להראות להם את הדלת, לפני שהם ממיטים על מערכת המשפט בושות נוספות.

 

והערת-אגב אישית:

 

אני מניח שאם משהו מדברי כאן יעלה בדיון, מיד יימצאו כמה “מוקירי זכרי” ויטענו שאני בכלל לא עורך-דין, ולכן אין לדברי כל ערך… אבל זה בדיוק העניין.

 

זה בדיוק העניין, משום שהם הוציאו אותי משורות המקצוע משום שאמרתי דברים שלא נעמו לאזניהם, דברים אשר מתאמתים אחד-לאחד, כולל רצח השופט עדי אזר (19.7.2004) והתאבדות השופט מוריס בן-עטר (8.2.2011).

 

הם, כמובן, יגידו שהם לא רוצים לסתום לאיש את הפה, אבל … ה”סגנון”, אבל אנחנו יודעים מאילו משטרים אומצו הטענות האלה.

 

וכיום, בזכותם, אני כבר לא כבול ל”אישורים” שלהם ול”סגנון” שהם רצו להכתיב לי, ואני אומר את כל מה שאני רוצה, למגינת ליבם.

 

בברכה,

 

שמחה ניר, עו”ד

 

_____________