שערוריות נוספות:

כב’ רשם ההוצל”פ רט עמיעד:

איפה הכסף? לאן נעלמו חצי מיליון (!) שקלים?!

שופטי העליון אשר גרוניס, ניל הנדל, עוזי פוגלמן:

האם הם אידיוטים, או שהם רק עושים את עצמם ככאלה?

 

את מכתבי לחברי הכנסת, לשרים ולאנשי התקשורת, על השקרנים אליקים רובינשטיין, סלים ג’ובראן ויורם דנציגר, שלחתי גם לכל מוקירי זכרי, וכמובן גם למוקירי זכרם של השופטים, ובהם חבריהם לעבודה בביהמ”ש העליון.

עונה לי שרה ליפשיץ, כנראה המצמצונה על פניות הציבור לבית המשפט העליון:

—– Original Message —–

From: שרה ליפשיץ

To: Simha

Sent: יום שני 22 נובמבר 2010 08:51

Subject: RE: תרבות-השקר בבית המשפט העליון עולה מדרגה

תיבת פניות הציבור של בית המשפט העליון מטפלת בברור נושאי נוהל בבית המשפט העליון ואינה במה למשמיצי שופטים חסרי כל רסן.

בברכה, שרה

ואני, כמה מפתיע, לא נשאר חייב:

—– Original Message —–

From: Simha

To: שרה ליפשיץ

Sent: Tuesday, November 23, 2010 5:16 AM

Subject: Re: תרבות-השקר בבית המשפט העליון עולה מדרגה

שלום שרה,

אני לא יודע מה זאת “השמצה”.

נניח שאדם נתפס גונב, ואת מפרסמת את הדבר ברבים – האם זאת “השמצה”?

אם כן – זאת השמצה לגיטימית.

והוא הדין גם באשר ל”השמצה” הנוכחית של אותם “שופטים חסרי כל רסן”, כהגדרתך (הנכונה!).

ומקל-וחומר אמורים הדברים בפרסום כתבי בי-דין אשר הוגשו לבית המשפט.

מכל מקום, חופש-הביטוי מאפשר לך להפיץ את דיעותיך בכל דרך שהוא, כולל תיבת פניות הציבור של בית המשפט העליון.

לדעתי רצוי מאוד – דווקא מבחינת האינטרסים של “המערכת” – שבית המשפט העליון יידע מה הציבור חושב עליו, כדי שיוכל לעצור את הנפילה באמון הציבור בו.

מי שאין את נפשו לדעת – שיטמון את ראשו (ואת נפשו) בחול. אפשר לארגן משאית מלאה חול שתספיק לבית המשפט העליון ל-2000 שנה קדימה (ועוד יישאר עודף!).

על מנת להסיר ספקות, המייל ששלחתי אינו נכנס לגדר איסורי הספאם.

כיוון שאת מה שיש לי לומר על השופטים האלה (וגם על אחרים) פרסמתי ברבים, כל הנפגע מפרסומי יכול לתבוע אותי, כאוות נפשו.

אני חוזר ואומר: השופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג’ובראן ויורם דנציגר שקרו במצח נחושה באמרם כי ההחלטה שעמדה במרכז ערעורי, אחרי שצמצמתי את מסגרתו, “אינה לפנינו”, כאשר היא נמצאת בעמ’ 18 לפרוטוקול של ביה”ד קמא.

אם יש להם הגנה מפני ה”השמצות” שלי, שיצאו עם זה לציבור, בין בעצמם, בין באמצעות הדוברת של מערכת המשפט.

הם יכולים גם לתבוע אותי בעצמם, אבל בינתיים, לידיעתך, במשך כל ימי שני חיי – לפחות כמה שבועות יותר משלך – אף אחד עוד לא תבע אותי על “השמצות”, למרות כל הכפפות אשר השלכתי לרגליהם של רבים.

האשימו אותי על ה”סגנון” שלי, אבל האידיוטים האלה הוציאו אותי מהלשכה, ובכך ירו לעצמם ברגל, כי עכשיו גם על ה”סגנון” הם כבר לא יכולים לעשות לי דבר.

אשרי, יתום אנוכי.

בברכה,

שמחה

___________

מכתבי לחברי הכנסת, לשרים ולאנשי התקשורת, על השקרנים אליקים רובינשטיין, סלים ג’ובראן ויורם דנציגר;

הדרישה שהגשתי לשקרנים לפסול את עצמם, בה הדברים מנומקים בפירוט רב;

למי שלא מספיקה ההפנייה לתיק בית המשפט העליון, והוא עדיין סבור כי השופטים סתם “טעו”, ולא שיקרו במצח נחושה – הרי הרקע לדברים;

על ההזדמנות שנתתי להם לתקן את הטעות (אם אכן “טעות” הייתה בידם);

איך השתן עלה להם לראש;

עוד בקשר לאותה הפרשה:

עו”ד עמוס ויצמן – שודד הקופה הציבורית בשירות המימסד המשפטי המושחת;

עו”ד עמוס וייצמן – מדוע אתה לא תובע אותי על הפרסום הנ”ל?