הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין השתפנן לנוכח איומם של השופטים להחרים אירועים של הלשכה, וביטל את משוב השופטים – “סקר-צרכנות” אשר אין חשוב ממנו.

לאחר שכל הנסיונות להניע את הוועד המרכזי להחזיר על כנו את משוב השופטים עלו בתוהו החליט ועד מחוז תל-אביב ליזום משוב-שופטים משלו, בו ישתתפו חברי הלשכה מאותו המחוז.

בין-לבין התקיימו מגעים בין ועד העובדים של שופטי ישראל (המוכר בכינוי נציגות השופטים) לבין ועד מחוז ת”א, כדי למצוא הסדר אשר יניח את דעתם של שני הצדדים.

אלא מאי? למקרה שהמגעים לא ישאו פרי, החל הוועד המחוזי בהתארגנות תקציבית לקיום המשוב.

השופטת ורדה אלשיך, יו”ר ועד העובדים הנ”ל, לא ממש אהבה את הצעד הזה, והיא כותבת ליו”ר ועד המחוז, דורון ברזילי, בין השאר:

“הצטערתי לקרוא את הידיעה הקשורה לנושא התקציב של ועד מחוז תל-אביב. לא האמנתי למקרא עיניי …”.

“לא האמנתי למקרא עיניי” מזכיר לנו את ה”נדהמתי לשמוע” של נשיא המדינה, שמעון פרס, אשר, מן הסתם, כבר שנים רבות לא ראה בית משפט מבפנוכו (אם בכלל), אבל זו רק הערת-אגב.

ממשיכה ורדה אלשיך:

“… מה טעם יש בהידברות שאותה הצעת, כאשר אתם כבר מתארגנים תקציבית לעריכת משוב?? עולה כי כל ניסיון ההידברות בין השופטים לבין מחוז תל-אביב אין בו כל טעם. אתם סימנתם את המטרה, ואף קבעתם את התוצאה של ההידברות – כישלון! עולה כי למעשה אתה רואים בהידברות מס שפתיים בלבד. האם אני טועה?

“הידיעה הניבה תגובות קשות וקיצוניות בין השופטים, ביחס למפגשים מכל סוג בין השופטים לבין פעולות הלשכה בוועד מחוז תל-אביב. כל זאת בטרם התקיימה ולו שיחה אחת בנושא. אין לי, כפי שאמרתי לעיל, אלא להצטער על כך”.

ובכן, ורדה, את טועה, וטועים כל השופטים שתרמו לך “תגובות קשות וקיצוניות”.

האם ציפית שהוועד לא יתארגן תקציבית למקרה של כשלון?

האם ציפית, ורדה, ליצור סחבת, בתקווה שבינתיים תתקיימנה בחירות חדשות למוסדות הלשכה, אשר “אחריהן המבול” – ואיתו ועד מחוזי חדש, עם התחלה-מחדש של כל ה”סיפור” (ובתקווה שהוועד החדש אולי לא ירצה לקיים את המשוב הזה)?

ומעבר לכך, מה הפסול בהכנה מופגנת של “הצעד הבא” כאמצעי-לחץ במשא-ומתן חופשי בין צדדים שווים?

אהה! זה בדיוק מה שמפריע לך, ורדה. שבמו”מ על נושאים שאינם קשורים לתיק משפטי אתם לא “פוסקים”, אלא ככל האדם, אשר יש לו אינטרס, אבל גם לעומד מולו יש אינטרס, ואתם לא יכולים לכפות את דעתכם על אחרים, אלא רק לנסות לשכנעם.

רדי אל העם, ורדה!

טיפשות, או מאבק-הישרדות?

תנו רבנן סייג לחוכמה שתיקה, ואחרים גרסו מילה בסלע, שתיקה בתרי.

לו הייתה אלשיך קצת יותר חכמה, היא הייתה עוברת על כך בשתיקה, ונותנת לענני האבק לשקוע, אבל היא שכחה את הסיפור הידוע הנגמר באל תעשו גלים …

והיא אכן עשתה גלים, ומה יצא לה מזה? יצא לה מזה שדורון ברזילי פרסם את פנייתה אליו, יחד עם תגובה “משתיקה” מצידו למכתב-האיוולת שלה, תגובה אשר מפקיעה ממנה את המילה האחרונה, ומציגה אותה, קבל עולם ומלואו, כטיפשה לא קטנה.

פורסם ברבים כי בבחירות הקרובות לתפקיד יו”ר הנציגות עומדת אלשיך לאבד את כסאה זה, וייתכן כי המכתב הזה נועד ל”תצרוכת פנימית”, כחלק מקמפיין ההישרדות שלה, אבל השאלה היא אם המכתב המטופש הזה יחזק את מעמדה בקרב השופטים, או שדווקא יחליש אותו.

אבל, מאידך, ייתכן מאוד שמכתב ה”נזיפה” הזה (כפי שהוגדר בגלובס) אכן משקף את תחושותיהם של שופטים רבים, אשר יורדים למכולת, ו”נדהמים לשמוע” שבחנות השכונתית אמנם מתייחסים אליהם בנימוס, אבל את המחיר לכיכר הלחם לא הם הקובעים.

“סיפור סיני עתיק”

מעשה באישה זקנה אשר נקרתה בדרכו של גדוד חיילים צעירים וחסונים.

אמרה האישה לעצמה: אם אתנגד, זה לא יעזור לי, כי הם רבים, צעירים וחסונים, ואני יחידה, זקנה וחלשה. עדיף לי, איפוא, להסכים וליהנות, מאשר להתנגד ולסבול.

אני, לו הייתי במקום השופטים, הייתי מבין שאת המשוב אי אפשר לקבור, ועל כן עדיף “לזרום” יחד איתו, ואפילו ליהנות מכך.

כיצד ליהנות? מטבעו של המשוב הוא שהוא מדרג את השופטים, וכנגד כל שופט אשר נדחק לתחתית הסולם, יהיה שופט אחר אשר ירומם ויתהדר, ובסך-הכל זה יוסיף קצת “פלפל” למלאכתם של השופטים, ויתרום משהו להעלאת רמתם, ולתפארת מדינת ישראל.

_______________

·        לשופטת ורדה אלשיך, יו”ר נציגות השופטים: לא רק אתם, גם אנחנו מדברים אל הלמפה