” תוגברה האבטחה סביב השופט אדמונד לוי” … אמרתי לכם, אמרתי לו!

תחת הכותרת תוגברה האבטחה סביב השופט אדמונד לוי, וכותרת המשנה נגד לוי, שעמד בראש הרכב השופטים שנתן את פסק הדין הנוגע לעמנואל, פורסמו באחרונה דברי גנאי באתרי אינטרנט חרדיים, מדווח לנו תומר זרחין (הארץ, 16.6.2010) כהאי לישנא:

לראשונה מאז החל לדון בתיק עמנואל, הוחלט היום (רביעי) בהנהלת בתי המשפט להגביר את האבטחה סביב השופט אדמונד לוי.

“להגביר” – פירוש הדבר שהוא היה מאובטח גם לפני כן, אבל עכשיו “תגברו” לו את האבטחה, כי היא לא הייתה מספיקה, בנסיבות החדשות.

ומוסיף זרחין:

לוי עומד בראש הרכב השופטים שנתן את פסק הדין נגד הפרדה עדתית בבית הספר “בית יעקב” בעמנואל, ולא היסס להביע עמדות חריפות נגד טענת ההורים כי הם יישמעו לרבנים באשר לשאלה האם לקיים את פסק הדין.

… היום, אחרי הערכת מצב של גורמי האבטחה בהנהלת בתי המשפט והמשטרה, הוחלט לתגבר את האבטחה סביב לוי, בבית המשפט ובסביבת ביתו. הגברת האבטחה כוללת ליווי הדוק של מאבטחים באולם בו יושב לוי בזמן דיונים בבית המשפט העליון ובתוך בית המשפט. בנוסף, הוחלט על נוכחות מאבטחים מטעם חברת אבטחה פרטית איתה עובדת הנהלת בתי המשפט לצורך אבטחת שופטים מאוימים סביב ביתו של לוי. גם המשטרה מצויה בפרטים ועודכנה באשר להעלאת רמת האבטחה סביב השופט.

ועוד:

לוי עצמו תודרך לשמור על ערנות גבוהה והונחה לדווח על כל התרחשות חריגה שעלולה לסכן את ביטחונו או ביטחון משפחתו. …

במהלך השבועות האחרונים החלו להופיע בפרסומים חרדיים באינטרנט ועל לוחות מודעות ברחובות החרדי דברי גנאי שכוונו נגד לוי, ראש ההרכב. …

אבל אדמונד אינו היחיד, על פי זרחין:

לוי מצטרף לשורה של עשרות שופטים המאוימים בדרגות שונות. …

אזכיר נשכחות

כאשר הגיעה דורית ביניש אל כס הנשיאות, כתבתי ביום 24.9.2006, תחת הכותרת דורית ביניש לא זקוקה לאבטחה, את הדברים האלה:

נודע ברבים כי טרם הושלמו סידורי האבטחה אשר “מגיעים” לדורית ביניש, מכוח היותה נשיאת ביהמ”ש העליון.

דורית ביניש נהנית מאמון מלא ומוחלט של כל הציבור (שאלו את שלמה כהן, שאלו את אהרן ברק, את יצחק זמיר, את מאיר שיטרית ואת כל אלה אשר דיברו בשבחה, ובעוד חמש שנים הם ידברו בשבחו של אשר גרוניס, חברו של שלמה (“הבקשה נדחית”) לוין). 

מי שנהנה מאמון הציבור אינו זקוק לאבטחה.

… אם למשמר בתי המשפט, או לשב”כ, יש עודפי תקציב, הייתי מציע לאבטח קודם את אדמונד לוי, שהוא, כידוע, מומחה למשפט פלילי.

מסתבר שכיוונתי לדעתם של גדולים, אלא שהם הגיעו למסקנה הזאת רק ארבע שנים אחרי.

אבל זה לא הכל:

בדיוק שנה לאחר מכן (18.9.2007), אמרתי לאדמונד:

… אאחל לך רק טוב: שהשב”כ, נציגו המקצועי של הציבור, יצמיד לך אבטחה כבדה, עד יומך האחרון עלי אדמות, גם אחרי שתפרוש מהכהונה.

ומה זה אומר?

זה אומר כי כאשר איחלתי לאדמונד את מה שאיחלתי לו, ידעתי מה אני אומר, אבל כפוי-הטובה הזה, במקום להודות לי על איחולי הרק-טוב, מתלונן גם במשטרה וגם בלשכת עורכי-הדין:

·           מה עושה משטרת ישראל כאשר השופט אדמונד לוי מתלונן על לא-עבירה?

·           מה עושה לשכתו של ניצב יוחנן דנינו עם פנייתי בעניין תלונת-הסרק של השופט אדמונד לוי?

·           השופט אדמונד לוי לא מתבייש, מתלונן גם בלשכת עורכי-הדין

ועל כגון דא כבר כתבתי, אמנם בהקשר אחר: השופט אדמונד לוי כבר לא מפתיע!

אדמונד לוי ואמון הציבור

גם על כך כבר כתבתי לא פעם: אמון הציבור בשופטיו נבחן לא בעיני מי שמעודו לא ראה בית משפט מבפנוכו, וגם לא בעיני הצד הזוכה במשפט (אשר לו תמיד יהיה אמון בשופט, עד שגם הוא יחטוף), אלא דווקא בעיניו של הצד המפסיד במשפט – שייצא מבית המשפט בהרגשה שאפילו אם הוא הפסיד, השופטים פעלו ביושר, בהגינות ובמקצועיות, והשתדלו להוציא פסק-דין צודק.

את התובנה הבסיסית הזאת זה שופטינו היקרים לא רוצים (כנראה שגם ולא מסוגלים) להפנים), ואדמונד לוי הא אולי הדוגמה הבולטת שבהם.

קחו, למשל, תארים שהודבקו לו, כגון “ספרדי-המחמד של דורית ביניש”: מספר המשתמשים בתארים האלה גדול בהרבה ממספר המתדיינים שיצאו ממנו וידם על ראשם, וזה אומר שלא צריך לסבול את נחת-זרועו כדי להבין מה מניע אותו.