ישנם לא מעט עורכי דין, במיוחד עורכי דין פליליים, שמערכות האכיפה והמשפט רואות בהם גורמים עויינים שמפריעים למערכות הללו לעשות צדק.

אחת הדרכים של המערכות הללו לטפל בעורכי הדין המרדנים, היא לנסות ולתקוע טריז או לסכסך בינם לבין לקוחותיהם.

הנה בהקשר זה דבריו של עו”ד אביגדור פלדמן ברשימה שפירסם לפני זמן לא רב:

“הרצח של יורם חכם, ויהיה המניע אשר יהיה, מבטא את זילות חייו של עורך הדין. זילות שהרבה תורמים לה ולא האחרונים שבהם חוקרי המשטרה שמזה זמן רב נוטים מצד אחד להשמיץ את עורכי הדין באוזני חשודים. וכמה פעמים שמעתי בהקלטות של חקירות חשודים במשטרה, ולעתים על ידי קצינים בכירים, ביטויים כגון “עורך הדין שלך מכר אותך” “הוא מעוניין רק בכסף שלך” “אתה תירקב בכלא והוא ייסע ללאס וגאס”, והכל תוך שימוש בשמות של עורכי דין קיימים, והכל מלווה בגסות, תפלות המאפיינת את שפתם הצחה של חוקרי המשטרה. ומדוע שחשוד כזה לא יקבל את דברי החוקר המשטרתי כפשוטם, ובעת פקודה, כאשר משפטו מסתיים בהרשעה (ונזכור רק 4 מתוך 1000 מזוכים בשנה) יחזור אל דברי החוקר בחדר החקירה, ויראה בעורך הדין האשם העיקרי להרשעתו ושליחתו למאסר”.

עד כאן הציטוט, וכדאי לשים לב לכך שעו”ד פלדמן טוען שהשוטרים הם לא האחרונים להוזיל את חייו של עורך הדין, כלומר, שלדידו של פלדמן ישנם מי שקודמים לשוטרים לעשות כן.

ובאמת, למה לבוא בטענות אל השוטרים כשהם רואים כיצד בית המשפט העליון והנאור שלנו שולל את חרותו של אדם – בשל התנהגות פרקליטו?

במה דברים אמורים?

שופט בית המשפט העליון, אשר גרוניס, דן בבקשת הפרקליטות להאריך את מעצרו של נאשם במשפט פלילי.השופט מלקה כהוגן את פרקליטו של הנאשם, ואומר כי “הרושם המתקבל הוא שההגנה ממשיכה בהתנהלותה ושמה שוב ושוב מכשולים המונעים ניהול תקין של ההליך”.

ומהי תרופתו של בית המשפט העליון כנגד עורך הדין המערים מכשולים? מה השאלה בכלל? וכי מה יותר צודק והוגן ונאור מאשר, במקום לטפל ישירות בעורך הדין – להצליף על הגב של לקוחו? 

הנה מה שקובע השופט גרוניס:

“סיכומו של דבר הוא שלעת הזאת, וכל עוד ההגנה ממשיכה בדרכה, יש להיעתר לבקשת המדינה (להאריך את מעצר הנאשם – י.ד.). איני רואה צורך להביע דעה בשאלה האם טעמים אחרים די בהם כדי להביא לקבלת הבקשה להארכת המעצר” 

לקרוא ולא להאמין.

שהרי על פי דברי השופט, לא מן הנמנע, לכאורה, שאין כל סיבה חוקית ומשפטית להחזיק את הנאשם במעצר ולשלול את חירותו, וכי רק ההתנהגות של עורך דינו – היא זו שעומדת בין הנאשם לבין החופש.

אלא שהשופט מניח, שאם הלקוח אינו מפטר את עורך דינו – סימן הוא שהתנהגות עורך הדין מקובלת עליו, ולכן על הלקוח לשאת בתוצאות ולשבת במעצר.

ומה שבמיוחד מדאיג כאן הוא, שבית המשפט העליון ומגן זכויות האדם שלנו יצר במשיכת קולמוס עילת מעצר חדשה, שאינה מוכרת אפילו לבית המשפט העליון בדמשק.