בג”ץ סל התרופות – מחטף בחירות או גימיק בחירות?

מחטף או גימיק – אולי תרגיל זול, אבל לגיטימי.

ההסתדרות הרפואית בישראל, גוף בשם צב”י – צרכני בריאות ישראל, וחה”כ שאול יהלום עתרו לבג”ץ נגד הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה, וועדת סל שירותי הבריאות ושר הבריאות, כאשר במרכז העתירה עומדת הוראתו של היועץ לוועדה “לחכות עם זה” עד לאחר הבחירות לכנסת, מול טענתם של העותרים, לפיה מדובר בתרופות מצילות חיים, ואם יהיה צורך להמתין עד לאחר הבחירות, יהיו חולים אשר ימותו בינתיים.

למען ההגינות מן הראוי לעמוד על לוח הזמנים הרלוואנטי, כפי שפורט בפס”ד הבג”ץ (ומתוך הנחה שהוא אכן משקף את העובדות לאשורן):

“ועדת הסל הוקמה על פי החלטת הממשלה מיום 9.8.05. תפקידה של הוועדה לייעץ למועצת הבריאות ולממשלה בעניין קביעת סדרי עדיפויות באשר להוספה של תרופות וטכנולוגיות רפואיות חדשות לסל הבריאות. הממשלה אף קבעה, כי ועדת הסל תגיש המלצותיה לא יאוחר מארבעה חודשים מיום מינויה על ידי שר הבריאות ושר האוצר. ועדת הסל מונתה על ידי השרים ביום 8.12.05. משמע, עליה להגיש את המלצותיה לא יאוחר מיום 8.4.05. ישיבתה הראשונה של הוועדה נערכה ביום 16.1.06. ישיבות נוספות נערכו במועדים הבאים: 31.1.06, 6.2.06, 7.2.06, 12.2.06, 23.2.06 ו-5.3.06. הישיבה הבאה אמורה הייתה להתקיים ביום 16.3.06. יום אחד לפני הישיבה הצפויה, שלח היועץ מכתב ליושב-ראש ועדת הסל, פרופ’ מרדכי שני. במכתב כתב היועץ, כי מאחר שנמצאים אנו ערב הבחירות לכנסת – שאמורות להיערך ביום 28.3.06 – חלות על הממשלה מגבלות שונות, בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה. היועץ הוסיף וכתב, כי מאחר שהובהר “שאין כורח ודחיפות מיוחדת” לקבל החלטה מיידית על ידי ועדת הסל, הרי מנחה הוא שלא לקבל החלטות עד ליום הבחירות.”

בקיצור: אנשים סובלים ומתים, הליכי הקמתה הוועדה מתנהלים בעצלתיים, ולאיש לא בוער דבר – עד ערב הבחירות.

והנה, 13 יום לפני הבחירות לכנסת נזעק היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לומר ליו”ר הוועדה: רגע-רגע, אתם לא יכולים, ערב הבחירות, לכבול את ידיה של הממשלה הבאה. אולי הממשלה הבאה תעדיף תותחים במקום גרביים, ובמונחים עכשוויים יותר – אולי הממשלה הבאה תעדיף להשקיע את המיליונים האלה במטוסי-קרב, שגם הם מצילי-חיים, כך שהציבור עוד ירוויח מכך, ונזקו יהיה לכל היותר אפס.

אפשר גם לשאול: נניח שהבג”ץ היה נותן צו-החלטי, המחייב את הוועדה לדון לאלתר בסל-התרופות – מה אז? אולי הוועדה, אשר שום דבר “לא בער” לה מאז יום 8.12.05, הייתה מחליטה שלא להכניס לסל את התרופות בהן מדובר? ואם היא כן הייתה מכניסה את התרופות לסל, אבל הממשלה הייתה אומרת רגע-רגע, זאת רק המלצה, ומעבירה את כל הנושא לוועדת רפראנטים של משרד הבריאות ומשרד האוצר?

אפשר להמשיך כך, עד אין סוף, בפינג-פונג הטענות, כאשר דבר אחד ברור: כל החלטה שהיועץ היה מגיע אליה, וכל פסק-דין שהבג”ץ היה נותן, הם בתחום הלגיטימי, אפילו אם אני, או אתה, היינו מחליטים אחרת.

אפשר להקשות עוד אם העותרים ו/או השופטים לא יכלו לגלות יצירתיות רבה יותר.

האם לא יכלו העותרים לבקש, והשופטים לתת, צו זמני, המאפשר לוועדה לדחות את הדיון עד לאחר הבחירות, אבל לצוות כי התרופות תינתנה לכל הנזקק, לאלתר?

הרי העיקרון הזה קיים, למשל, במזונות זמניים: קטין תובע מזונות מפלוני, והנתבע טוען אני לא אביו, אבל המשפט עשוי להתמשך, והקטין עלול לגווע ברעב.

מה עושים? מחייבים את הנתבע במזונות זמניים, ואם אכן יתברר, בתום המשפט, שהוא אינו אביו של הקטין – יכול להיות שהוא יקבל את הכסף חזרה (אם הקטין לא אכל את הכסף, בינתיים).

ואם לגבי היחיד לאף אחד לא אכפת שהוא משלם מזונות “זמניים” אשר לעולם לא יוחזרו לו, אף אם יזכה במשפט – לגבי המדינה, שהיא “הכיס העמוק”, לאף אחד לא צריך להיות אכפת אם היא תחוייב ב”סל תרופות זמני”, אשר לא יוחזר לה לעולם. שתלמד לא לעשות סחבת על חשבון החולים.

בקיצור – כל הבג”ץ הזה נראה כניסיון למחטף-בחירות, במקרה הטוב, או כגימיק-בחירות – במקרה הרע.

מחטף או גימיק – אולי תרגיל זול, אבל לגיטימי.

____________________

למדור פוליטיקה זה לא משהו גס

למדור פוליטיקה זה משהו גס