השופט אדמונד לוי, פעם שלישית: אחרי שגם שופטים אומרים את מה שאני אמרתי, וקומם אותך, אולי כבר תתנצל?
|
גמר חתימה טובה (והפעם בלי איחולים, כדי שלא אקח סיכונים מיותרים).
שמחה ניר, עו”ד
עריו”כ, התשע”א
לכבוד
השופט אדמונד לוי
בית המשפט העליון
ירושלים
נכבדי,
ערב יום הכיפורים אני פונה אליך שוב, ומזמינך להכות על חטא שבין אדם לחברו.
לפני חמש שנים בדיוק, עריו”כ התשס”ו, הזמנתי אותך להתנצל על תהייתך כיצד אני מדבר על הנעשה בלשכות ההוצל”פ, ועל “השלכת בקשות לסל”, כאשר אני מצהיר שאני הדרתי את רגלי מאלה זה שנים רבות.
ההזמנה להתנצל באת עקב הגילויים במשפטה המשמעתי של השופטת הילה כהן, כאשר התגלה לציבור כי “השלכת בקשות לסל” הינה עניין שבמציאות, ועוד התברר כי כדי לדעת מה מתרחש בלשכות ההוצל”פ ובבתי המשפט, אתה לא צריך להיות שם, ודי אם תעקוב אחרי פרסומים גלויים כדי שתדע מה שמתרחש שם.
כן, אם תעיד על כך בבית המשפט זה יכול להיחשב כעדות-שמיעה, אבל זה לא שולל את האפשרות שאתה אכן יודע את הדברים לאשורם.
לפני שלוש שנים, עריו”כ התסס”ח, חזרתי ותזכרתי אותך בעניין הזה, ואף הוספתי:
ומה אאחל לך, היום הזה?
לאחל לך רע – זה לא דרכי, גם כאשר מדובר במבקשי-נפשי.
לכן אאחל לך רק טוב: שהשב”כ, נציגו המקצועי של הציבור, יצמיד לך אבטחה כבדה, עד יומך האחרון עלי אדמות, גם אחרי שתפרוש מהכהונה.
אני לא יודע אם מבחינה מקצועית-שב”כית עד כמה יש הצדקה לאבטחת שופטים-בדימוס, אבל אני במקומם, קשוב להלכי-הרוח ברחוב (אשר, כאמור, לא מחמיאים לך), לא הייתי לוקח שום סיכון.
אתה כנראה נפגעת, שהרי “אם שמחה ניר מאחל לי רק טוב”, כך, מן הסתם, אמרת לעצמך, “בטח הוא מתכוון למשהו אחר”, ולכן התלוננת גם במשטרה וגם בלשכת עורכי-הדין.
מעניין איך היית מגיב אם הייתי מאחל לך את ההיפך: שלא תאובטח אפילו יום אחד.
אבל הנה, מתברר שצדקתי, ולא רק שהוצמדה לך אבטחה, אלא שהיא אף תוגברה.
אבל זה לא היה הגילוי האחרון בשנה שחלפה, המוכיח שאני צדקתי.
האמירה אשר קוממה אותך הייתה שבלשכות ההוצל”פ משליכים לסל בקשות של החייבים, והנה, בפסק הדין שניתן לאחרונה בביהמ”ש המחוזי, ת”א, ע”י השופטת יהודית שטופמן בתיק רצ”פ 1298-08 עולה תמונה מחרידה: החייב הגיש כ-30 (שלושים!) בקשות, וכולן נדחו בקש, ורק אחרי שהגיש בקשת רשות לערער, וחיכה לצדק שנתיים נוספות, זכה לכך שערכאת הערעור תחזיר את התיק לרשם ההוצל”פ, על מנת שזה ישמע את טענותיו של האיש, וידון בהן לגופן.
פסק-הדין מצורף, לנוחיותך.
וזאת לא הייתה הפעם הראשונה שאני התרעתי, וצדקתי.
כך, למשל, בשנת 2000 הזהרתי אתכם מפני “מכה אנושה וכואבת” למערכת המשפט, אשר תתבטא, בין השאר, ברצח של שופט בישראל.
אמרתי לכם שזה יקרה, ולא אביתם שמוע.
אמרתי לכם שזה יקרה תוך חמש שנים – וזה קרה תוך פחות מארבע.
אז אולי פעם אחת תבינו כי המסקנה אשר, לשיטתך, “אין מנוס” ממנה, כי “לא הביקורת עמדה בראש מעייניו של (החתום-מטה), אלא השתלחות והכפשה לשמן …“, הינה “מסקנה נמהרת”, כלשונך-אתה בפסה”ד המפורסם בעניין לוי-עטייה.
האם באמת אתה סבור כי אין לי מה לעשות בחיים, ועל כן, יום יום, עם קפה-הבוקר שלי אני שואל את עצמי “במי אשתלח היום”?!
מקצוע המשפט יקר לי לא פחות מאשר לך.
ההבדל בינינו הוא שאני רואה את הדברים בעיניים “צרכניות”, ואילו אתה רואה את הדברים בעיניים אחרות, וכאן הרשה לי לצטט שוב מדבריך:
“ביקורת על תפקודה של לשכת ההוצאה לפועל והעומד בראשה, כמו גם ביקורת על מערכת המשפט בכלל, הינה מעשה לגיטימי אותו יש לקבל באהבה, גם אם הוא כרוך לעתים בשיברון-לב ועוגמת נפש“.
עד היום לא ראיתי, לא אותך ולא את חבריך למערכת המשפט, מקבלים באהבה את הביקורת, ואולי הפעם, לאור האימות שנתנה לנו השופטת יהודית שטופמן, אולי אזכה ממך להתנצלות כלשהי.
גמר חתימה טובה (והפעם בלי איחולים, כדי שלא אקח סיכונים מיותרים).
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
