מדוע לא אחתום על העצומה לשחרורו מהמעצר של שי דרומי?

מדוע לא אחתום על העצומה לשחרורו מהמעצר של שי דרומי?

שי דרומי ירה למוות במי שניסה להתנכל לביתו ורכושו. המדובר, ככל הנראה, במה שקרוי “גניבות חקלאיות”, אשר הפכו למכת-מדינה.

כעת הוא נתון במעצר, כחשוד ברצח, ואנשים טובים מבקשים מאיתנו לחתום על עצומה לשחרורו. לא ייתכן, כך הם אומרים, שהמגן על חייו ורכושו ייאשם ברצח, ויושם במעצר.

אכן, החוק והפסיקה מתירים פתיחה באש לצורך הגנה על הנפש, וכנראה גם על הרכוש, במידתיות מסויימת. לא יורים על-מנת-להרוג את מי שקוטף אצלך תפוז מהעץ, במיוחד כאשר רואים שאין הוא מצוייד בכלי קיבול כמותיים, כאשר אפשר לירות באוויר על מנת להניסו, או להשכיבו עם הפנים לאדמה, עד שהזרועות יגיעו.

האם האיש הזה, שי דרומי, חרג מהמידתיות המותרת, אם לאו? אני ממש לא יודע, כי לא הייתי שם בעתהאירוע, ומי שצריך לברר את העובדות הוא, בשלב הראשון, המשטרה, אחריה הפרקליטות, ובסוף בתי המשפט – בשביל זה אנחנו משלמים להם.

האם מעצרו של שי דרומי נחוץ לצורך החקירה, או לצרכים לגיטימיים אחרים, או שהמשטרה, כהרגלה, משתמשת במעצר כדי “לרכך” את החשוד, על מנת לחלוב ממנו הודאה? גם את זאת אני לא יודע.

לא שהמשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט הם, בעיני, טליתות-שכולן-תכלת, ואני, כידוע, לא חוסך את שבט-ביקורתי מהם, וגם במקרה הזה, אם יתברר שהם הקדיחו את תבשיליהם – החל ממעצר שאינו דרוש אלא לצורך לחצים פסולים על הנחקר, המשך בחקירה רשלנית, וכלה במה שבתי המשפט יודעים לעשות שלא לרוחי – חזקה עלי שאדע איך להגיב.

במדינת ישראל נעצרים רבבות אנשים מדי שנה, וברוב המקרים הם משוחררים ללא כתב-אישום, וידוע הוא שלמשטרת ישראל יש יד קלה על הדק המעצרים, אבל אני לא זוכר מתי, אם בכלל, קיבלתי זרם של מיילים (או אפילו פנייה בודדת) לחתום על עצומה לשחרורו של מישהו מהמעצר.

בכלל, הביקורת הציבורית על רשויות החוק שלנו היא רחוקה מאוד מן המינימום ההכרחי, ומי שמתבכיין, כיום, על מעצרו של דרומי – שיבדוק היטב את עצמו, כמה פעמים הוא שתק על עוולות שנעשו לאחרים, וכמה תרמה שתיקתו באותם המקרים לעוול שנעשה – אם נעשה, ואני על כך לא יודע דבר – לשי דרומי במקרה הזה.

הליכי המעצר הם בעייתיים מעצם טיבם וטבעם.

בהליך המעצר לא עושים “חזרה גנרלית” למשפט עצמו. לא דורשים הוכחה מעל לכל ספק סביר של אשמתו של אדם כדי לעצרו – בין לימים מספר, בין עד תום ההליכים, בין בכלל.

הליך המעצר נועד לקדם את החקירה, למנוע את שיבושה, וגם למנוע מהחשוד להמשיך ולבצע את עבירות.

גם הראיות המוגשות לבית המשפט בהליכי המעצרים אינן ראיות מלאות וקבילות, כי אם היו כאלה לא היה צורך בכל חקירה, ואפשר היה להגיש כתבי אישום. לפעמים הראיות אשר בידי המשטרה הן רק עדויות-שמיעה אשר, לכל היותר, יכולות לתת למשטרה כיווני-חקירה, או “קצות חוט”, ואם המשטרה לא הייתה חוקרת, ולא הייתה מבקשת לעצור חשודים, רק משום שאין לה ראיות מלאות – כל אלה המלינים היום על מעצרו של דרומי היו מלינים על כך שהמשטרה “לא ממלאת את חובתה לחקור, ועושה הפקר את חיינו ורכושנו”.

הם היו מלינים על מחדלי המשטרה, בעיקר אם עדויות-השמיעה המחשידות היו מוליכות אל “ערבים פלשתיניים מהשטחים”, וזה מחזיר אותנו אל הבחישות הפוליטיות שהעצומה עליה מבקשים מאיתנו לחתום היא חלק מהם.

כן, המבקשים לחתום על העצומה מזכירים שהשודדים היו “ערבים פלשתיניים מהשטחים”. אז מה? לירות בשודדים פלשתיניים זה בסדר, ולירות בשודדים יהודיים לא? ואם המשטרה הייתה עוצרת את שי דרומי א’, אשר ירה למוות בשודד יהודי, אבל לא הייתה עוצרת את שי דרומי ב’, אשר ירה למוות בשודד פלשתיני, מה הייתם אומרים? הייתם אומרים שזו משטרה פוליטית, ואולי אפילו משטרה “סמולנית”, ר”ל…

אבל גם מה שאתם עושים זה בחישה פוליטית בעבודת המשטרה.

איכן הייתם כאשר אנשי המחתרת היהודית – כינוי “מכובס” לכנופיית-טרור-ורצח יהודית – רצחו ערבים פלשתיניים חפים-מפשע? האם תמכתם בצד הנפגע, או בצד היהודי?

ואיפה הייתם כאשר ברוך גולדשטיין המיט קלון על העם היהודי, ועל ערכי היהדות?!

אתם מבקשים ממני לחתום על עצומה אשר זה לשונה:

1. אני החתום מטה מביע את תמיכתי בזכות הבסיסית של אזרח במדינת ישראל להגן על ביתו.

2. הקניית הגנה וביטחון לנפש ורכוש היא חובתה הבסיסית של מדינה כלפי אזרחיה ובמידה ונכשלה מלעשות כן עליה להכיר באחריותה במקום להעניש אזרחים שומרי חוק שקמו להגן על נפשם ורכושם.

3.בנגב ובגליל בירושלים ות”א, בקרית שמונה ובשדרות –כולנו ראויים להגנה.

עד כאן אלה קביעות נורמטיביות שאליהן אני חותם בשתי ידיים, ואתם רשאים להדפיס את המאמר הזה, ולצרפו לחתימות שכבר השגתם – נו פרובלם – אבל בסוף אתם מגניבים דבר שרק במקרה שמתי לב אליו. בעוד שהעצומה מנוסחת בגוף ראשון יחיד (“אני החתום מטה מביע …”), הרי שבסוף אתם שמים בפי הצהרה בגוף ראשון רבים:

כולנו שי דרומי.

יכולתי להגיד דבר כזה על עצמי, אם הייתי יודע מה בדיוק עשה שי דרומי, והייתי מזדהה איתו, אבל, כאמור, אין לי מושג באיזה סיכון הוא עמד, ומה היו החלופות אשר עמדו לו, בזמן-אמת.

אבל להגיד “כולנו …” וגו’ – זה נראה לי קצת מוגזם, כי איך ארגיש אם תתגלינה העובדות המלאות לאשורן, ויתברר כי דרומי עשה מה שאף יהודי לא היה עושה?

ועל כן, מהטעם הכפול הזה, לא אחתום על שלוש המלים האחרונות שבעצומה הזאת.

יחד עם זאת, אם תבואו ותשכנעו אותי כי המשטרה, הפרקליטות – אשר, ככל הנראה, עדיין לא מעורבת בתיק הזה – ובתי המשפט עושים כל ימות השנה את מלאכתם לתפארה, ורק במקרה הזה הם הקדיחו את תבשילם – אחתום לכם על כל מה שתבקשו.

ההגנה על הנפש והרכוש היא ערך חשוב, אבל היא קיימת לא רק כאשר הפוגע הוא ערבי והנפגע הוא יהודי, אלא גם במקרה ההפוך. יכול להיות שזכות ההגנה העצמית הנתונה לנפגע, לפי הדין והפסיקה נכון להיום, אינה מספקת, ויש להרחיבה על ידי חקיקה מתאימה – גם עם זה אין לי כל בעייה, ואני מוכן לחתום בשתי ידיים על כל עצומה לתיקון החוק שאתם תציעו לי.

אבל רצוי מאוד שתזכרו היטב דבר אחד: כל תיקון-חקיקה שתציעו יפעל סימטרית לשני הכיוונים – גם לטובת הערבי המגן על ביתו ורכושו מפני מתנכלים יהודיים.

ואם זה מקובל עליכם – אני אתכם לאורך כל הדרך.

עוד לעניין זה:

בועז ארד: לשחרר את שי דרומי

דני חלמיש: לא כולנו שי דרומי

שמחה ניר: עוד על פרשת שי דרומי: תרגיל אינטלקטואלי

המלצות היום:

הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים

הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים (ב): הפעם זה בשמאל