מה רוצים מחנין זועבי?

 

גם היהודים וגם הערבים לא יודעים מה זה “טרור” *** ויכוח דמגוגי על דבר-שטות של חברת-הכנסת, במקום ויכוח ענייני עם עמדותיה *** כמי שלא נוקט כל עמדה בנושא הפוליטי, אני רק מבקש מהיהודים ומהערבים מעט יושר אינטלקטואלי, ושלא ירמו את עצמם

 

שמחה ניר, עו”ד

 

בן 75 שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני!

 

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

 

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

 

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

 

מה זה “טרור”?

 

תארו לעצמכם אמירה כזאת:

 

“לוחמי המחתרות – ההגנה, האצ”ל, הלח”י ואחרים – לא היו טרוריסטים. הם היו אנשים שלא ראו שום פתח לשנות את המציאות שלהם, והם השתמשו באמצעים האלה עד ששלטונות המנדט הבריטי יתפכחו קצת. עד שאזרחי בריטניה והחברה הבריטית יתפכחו וירגישו את הסבל של האחר”.

 

אני בטוח שרוב הישראלים, מכל קצווי הקשת הפוליטית (היהודית, לפחות) היו חותמים על כך בעיניים עצומות.

 

גם אני הייתי חותם על כך, בכפוף לשאלה קטנה: מה זה טרור?

 

טרור – terror – זה אימה. טרוריזם – פעילות אשר מטרתה להטיל אימה. פיצוץ מלון המלך דוד נעשה כדי להטיל על הבריטים אימה ופחד. תליית הסרג’נטים – טרור בריבוע, טרור לשמו, אשר אי אפשר לומר שהוא רק “תוצאת-לוואי” אסטרטגית לפעולה שמטרתה הראשונית היא לשבש את פעולותיהם של השלטון המנדטורי (כמו פיצוץ מלון המלך דוד, או ליל הגשרים, למשל).

 

ואלה רק דגימות-אקראי.                         

 

כל שאר האמור לעיל נכון גם נכון: לוחמי המחתרות היו אנשים שלא ראו שום פתח לשנות את המציאות שלהם. הם השתמשו באמצעים האלה עד ששלטונות המנדט הבריטי התפכחו, ועד שבריטניה הגדולה גם היא התפכחה, הרגישה את סבלותינו, ועזבה אותנו לנפשנו.

 

השאלה היא, איפוא, אינה אם ארגוני המחתרות היו ארגוני טרור, אלא אם הטרור הזה היה מוצדק.

 

כמובן שהשאלה הזאת היא “בעיני המתבונן”: אנחנו נאמר שזה היה “טרור לגיטימי”, ואילו הבריטים היו אומרים שזה “טרור”.

 

ואני לא אומר כלום – אני רק מסביר מה נכון באמירה הנ”ל, ומה לא נכון בה.

 

עולם כמרקחה

 

המערכת הפוליטית הייתה כמרקחה אחרי שחברת הכנסת חנין זועבי אמרה על חוטפי שלושת הנערים:

 

“החוטפים הם לא טרוריסטים. הם אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם, והם משתמשים באמצעים האלו עד שישראל תתפכח קצת. עד שאזרחי ישראל והחברה יתפכחו וירגישו את הסבל של האחר”.

 

לגבי החלק הראשון – ברור שזועבי טועה: הם לא חטפו את הנערים כדי לשחק איתם שש-בש, לקבל מהם שיעורים בתלמוד, או לשבש את פעולות צה”ל בשטחים. הם עשו את החטיפה כדי להלך אימים על החברה בישראל, ואם החיפושים אחריהם גררו השקעת משאבים על חשבון פעילות ביטחונית אחרת – זו הייתה רק תוצאת-לוואי.

 

לגבי השאר – מה לא ברור?

 

“הם אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם” – האם לדעת תוקפיה של זועבי הם כן רואים פתח לשנות את המציאות שלהם?

 

אכן, יכול להיות שהם עיוורי-צבעים, והם לא רואים עד כמה ורודים חייהם, אז הם לא רואים עד כמה טוב להם תחת שלטונה של מדינת ישראל, ובלי מדינה משלהם. גם אנחנו לא ראינו כמה טוב לנו תחת שלטון המנדט הבריטי.

 

“והם משתמשים באמצעים האלו עד שישראל תתפכח קצת” – כמובן שזה רק בעיניהם הלא-רואות, ולא בעינינו. כן, כן … יכול להיות שישראל מפוכחת לחלוטין, והם, העיוורים לא רואים זאת.

 

אז הם לא רואים, אבל אנחנו לא באים לעשות להם בדיקות-ראייה, אלא להילחם בהם.

 

ויכול גם להיות שאזרחי ישראל והחברה מפוכחים לתפארה, וגם מרגישים את הסבל של האחר, והם, העיוורים, אכן לא רואים, אבל אנחנו, כאמור, לא באים לעשות להם בדיקות-ראייה, אלא להילחם בהם.

 

חה”כ זועבי אמרה גם שהיא “מגדירה את החוטפים מתוסכלים ומסכנים, ולא טרוריסטים, ישראל חסמה בפניהם כל אפיקי השינוי העתידי”, וגם כאן אותם הדברים: כפי שהסברתי לעיל, הם אכן טרוריסטים גם טרוריסטים, אבל להגיד שהם לא מתוסכלים – קשה להגיד זאת, ובאשר לשאלה אם הם מסכנים או מאושרים – יכול להיות שהם צריכים להרגיש מאושרים, אבל הם לא מרגישים כך, והמסכנות שלהם היא בעיניהם, ולא בעינינו.

 

ובלשונם של שופטי ישראל: הפלשתינאי הסביר ירגיש עצמו מאושר במצב הקיים, ולכן אנחנו דוחים את גירסתה של חברת הכנסת זועבי, וקובעים שהפלשתינאים שמחים ומאושרים בחלקם, ואינם “מתוסכלים ומסכנים”, כלשונה.

 

הבעייה היא שהפלשתינאים אינם כפופים רגשית לשיפוטם של בתי המשפט בישראל, ואם זועבי אומרת שהם “מתוסכלים ומסכנים” – אולי היא יודעת על מה היא מדברת (ואולי לא).

 

האם ישראל לא חסמה להם את אפיקי השינוי? אף אחד לא אומר שישראל פותחת לפניהם את האפיקים האלה.

 

ועוד, מפיה של זועבי: “ישראל עכשיו תלמד לקח מהתסכול והסבל העז שהעם הפלסטיני חי פה יום יום”.

 

אז יכול להיות שישראל לא תלמד כל לקח, והתחזית של חברת הכנסת אכן תתבדה – אז היא תתבדה. גם תחזיותי שלי לא כולן מתגשמות.

 

אז מה רוצים מחברת-הכנסת, אשר מציגה את הדברים כפי שהיא רואה אותם, ולא כפי שחה”כ מירי רגב, למשל, רואה אותם.

 

גם יהודים-ציונים אומרים את זה

 

אבל זועבי לא הסתפקה בדברים האלה, וגם הוסיפה: “לא הפלסטינים אחראים לחטיפת הנערים – אלא ראש הממשלה נתניהו וממשלת ישראל” – אלא שאת זה אומרים גם יהודים-ציונים לא מעטים: מדינת ישראל לא מעמידה לרשות תושבי יו”ש תחבורה סדירה ומאובטחת, והם נאלצים לנסוע בטרמפים, באיזור שהוא בשליטתה של ישראל, אבל היא לא נותנת להם מספיק ביטחון.

 

ובמלים אחרות: לא הזאב אשם בטריפתה של כיפה אדומה, אלא דווקא מי ששלח את הילדה הקטנה הזאת למעבה-היער, בלי לדאוג לסידורי אבטחה (הרבה אוטובוסים עוד לא היו אז).

 

אולי זה נכון, ואולי לא נכון, שראש הממשלה נתניהו וממשלת ישראל אחראים לחטיפה, אבל אם ח”כ יהודי ממפלגה ציונית, נניח משה פייגלין, יאמר את זה, זה ייחשב כ”ביקורת לגיטימית על מחדלי הממשלה”, ואם חנין זועבי תאמר את אותם הדברים ממש, הרי זו “תמיכה בטרור”. אז אני אומר את זה, ונראה אתכם מאשימים אותי ב”תמיכה בטרור”, ר”ל.

 

ועוד: “ישראל אחראית לחטיפה כי כולם קורבנות של המדיניות האלימה והכוחנית. בגלל מדיניות דיכוי והתנהגות דיכוי, היא הנהיגה חטיפה, היא חטפה עשרות אסירים מינהליים”.

 

כאן אנחנו נכנסים כבר לשסע הפוליטי שבין השמאל לבין הימין. בין השמאל הנאיבי אשר מציע הסדרים מדיניים שאין שום סיכוי להגשמתם, לבין הימין הימני, אשר לא מציע שום דבר – שניהם לא ישיגו דבר, זולת שכנועם של המשוכנעים-ממילא – כל אחד באגף שלו.

 

הקשקשנות

 

כאשר לאף אחד אין סחורה-של-ממש, אין מנוס מהקשקשנות-לשמה:

 

חה”כ עליזה לביא (יש עתיד) לחה”כ זועבי: “איך את מדברת על שוויון זכויות כשאת אומרת על החוטפים שאינם טרוריסטים?”, והשאלה היא מה הקשר בין שוויון זכויות לבין הטענה (הלא-נכונה, כאמור) לפיה החוטפים אינם טרוריסטים? האם אזרחי ישראל הערבים נהנים משוויון מלא – למשל: בהקצאת משאבים לחינוך ובריאות לנפש – והאם זכותם של הערבים לשוויון תלוייה בדיאלקטיקה של חה”כ חנין זועבי?

 

זועבי ללביא: ” את סותמת פיות” – כנראה שזה נכון, אבל לא ממש לעניין.

 

ומה משיבה לביא? “כולם מתפללים לחזרת הבנים ולך לא אכפת בכלל”, והשאלה מה זה שייך. נניח שאני אומר שהחוטפים אינם טרוריסטים (וכאמור לעיל, אני לא אומר זאת, כי זה לא נכון) האם זה אומר שלא אכפת לי מהבנים?

 

אביגדור ליברמן, בפייסבוק שלו: ״לא רק החוטפים הם טרוריסטים גם חנין זועבי היא טרוריסטית. דינם של החוטפים ודינה של המסיתה מעודדת החטיפות זועבי צריך להיות זהה״.

 

ואני שואל, מה עושה זועבי שהופך אותה לטרוריסטית? זה שהיא מסבירה את מניעיהם של הטרוריסטים, ומגדירה אותם כ”לוחמי חרות”? ואם ציפי לבני, במאמציה לשכנע את העם היושב בציון בפתרון שתי המדינות, תגיד את אותם הדברים ממש – האם זו תיחשב כ”תמיכה בטרור”?

 

כן, חה”כ יריב לוין וחבריו יגידו שזו אכן “תמיכה בטרור”, אבל זה בדיוק כמו לומר שתאונת-דרכים היא “רצח”: מבחינה ספרותית הנייר סובל הכל, אבל מהבחינה המשפטית – שעוד נגיע אליה בהמשך – זה משהו אחר לגמרי. זה קשקוש מקושקש.

 

ראו, לעניין זה: אבי דיכטר הקשקשן מכה שוב: על תאונות-דרכים ועל רצח.

ומה יגיד ליברמן אם זועבי תודה כי “החוטפים הם אכן טרוריסטים, אבל הם אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם, והם משתמשים באמצעים האלו עד שישראל תתפכח קצת. עד שאזרחי ישראל והחברה יתפכחו וירגישו את הסבל של האחר”?

 

האם זה יכשיר אותה בעיני ליברמן ובעיני כל המתנפלים האחרים? אני בטוח שלא, כי היא ערביה, היא נבחרה ע”י הציבור הערבי, והיא נותנת לנו תיאור עובדתי-נטו המסביר את מניעיהם של הטרוריסטים.

 

אגב, לגירסה ה”מתוקנת” הזאת יסכימו הרבה יהודים שהם פטריוטים גם בעיניו של ליברמן. האם גם הם “טרוריסטים”?

 

לא אמשיך בציטוט תוקפיה של חנין זועבי: המשותף לכולם הוא שהיא “אינה ראויה לשמש כחברה בכנסת ישראל, ויש להעמידה לדין כאן ועכשיו”. אל ההכרזה הזאת מצטרפת גם כוונה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, כדי שיבחן אם יש בדברים שאמרה משום עבירה על סעיף זה או אחר לחוק זה או אחר …

 

החסינות

 

כן, כן … אני מכיר את הפרובלמטיקה של סע’ 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, היוצר את החסינות ה”מהותית” – זו שאינה ניתנת להסרה, גם לא אחרי שהח”כ חדל מלהיות חבר-הכנסת.

 

סע’ 1(א) לחוק החסינות, זה לשונו:

 

חסינות במילוי התפקיד

 

1.      (א)          חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת.

 

בשנת התשס”ב-2002 נחקק תיקון מס’ 29, והוסף לו סעיף קטן (א1), אשר זה לשונו:

 

          (א1)        למען הסר ספק, מעשה לרבות התבטאות, שאינם אקראיים, של חבר הכנסת שיש בהם אחד מאלה, אין רואים אותם, לענין סעיף זה, כהבעת דעה או כמעשה הנעשים במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת:

 

(1)   …

 

(2)   …

 

(3)   …

 

(4)   תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או במעשי טרור נגד מדינת ישראל או נגד יהודים או ערבים בשל היותם יהודים או ערבים, בארץ או בחוץ לארץ.

 

אז תנוח דעתכם: הטענה השגוייה שהחוטפים אינם טרוריסטים, אין לה דבר וחצי דבר עם תמיכה, או אי תמיכה, בטרור, בדיוק כמו הטענה שארגוני המחתרת לפני פרוץ המדינה לא היו טרוריסטים. זו טענה שאפשר לקבל, ואפשר לדחות, אבל היא לא “תמיכה בטרור”. הטענה הזאת היא רק “דברי קישור” למה שבא לאחר מכן: הסברים על מה שמתרוצץ בראשם של החוטפים ושל שאר הפועלים למען הקמת המדינה הפלשתינית שלא באמצעות משא-ומתן, ועל מה שהתרוצץ בראשם של אלה שפעלו למען הקמת המדינה היהודית, גם שלא באמצעות משא-ומתן.

 

על הלוגיקה של אביגדור ליברמן, יריב לוין, עליזה לביא וחבריהם

 

על אמירתה של חה”כ חנין זועבי, אותה אביא שוב:

 

“החוטפים הם לא טרוריסטים. הם אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם, והם משתמשים באמצעים האלו עד שישראל תתפכח קצת. עד שאזרחי ישראל והחברה יתפכחו וירגישו את הסבל של האחר”,

 

היושר האינטלקטואלי מחייב לומר משהו כגון דא:

 

“שלא כדבריה של חה”כ חנין זועבי, החוטפים הם טרוריסטים גם טרוריסטים. הם מנסים להשליט עלינו טרור, בניסיון להרוס את מדינת ישראל, ולנשל אותנו מארצנו, ממולדתנו ההיסטורית. הם משתמשים באמצעים האלו בתקווה שישראל “תתפכח קצת”, כלשונה של חברת הכנסת, וכן גם “עד שאזרחי ישראל והחברה יתפכחו וירגישו את הסבל של האחר”, כלשונה.

 

“דא עקא שהם, חברת הכנסת זועבי והארגונים שהיא מגנה עליהם, כולם טועים ומטעים, טועים טעות מרה: מדינת ישראל היא ‘מפוקחת’ דיה, והדיבורים על ‘התפכחותה’ של מדינת ישראל אינה אלא מסווה לרצון להשמיד את מדינת ישראל. מדינת ישראל תרדוף אותם עד חרמה, בבחינת הקם להרגך, וגו'”.

 

אלא מאי? הצגת הדברים כך מעמידה את זועבי כבת-פלוגתה של תוקפיה. בדיוק מזה הם הרי מבקשים לחמוק, ולכן הם מיישמים את הטקטיקה הדמגוגית של שימוש מניפולטיבי בעובדות-אמת: במקום לומר “חברת-הכנסת זועבי אומרת שהחוטפים אינם טרוריסטים”, לשים פסיק אחרי הדברים האלה, ולהתמודד איתם, הם שמים סימן-קריאה, ומגלגלים את העיניים.

 

זה נשמע כך:

 

“חברת-הכנסת זועבי אמרה שהחוטפים אינם טרוריסטים!”.

 

וכל השומע את הדברים יאמר לעצמו, אינסטינקטיבית:

 

“וואאאווו! היא אמרה שהחוטפים אינם טרוריסטים!!!”.

 

ואם נרצה נצרף לכך את המסקנה שהדוברים רוצים להחדיר לתת-התודעה של שומעיהם, זה ייקלט כך:

 

“וואאאווו! היא אמרה שהחוטפים אינם טרוריסטים! היא בעצמה טרוריסטית!!!”.

 

ואחרון-אחרון, מה הייתי אומר לו הייתי ציפי לבני, בניסיון לקדם את פתרון שתי המדינות לשני העמים:

 

“חברת הכנסת זועבי אומרת שהחוטפים הם לא טרוריסטים, וזו, כמובן, אמירה חסרת-שחר.

 

“החוטפים הם אכן טרוריסטים, והאמינו לי שאני יודעת מה זה טרור, משום שגם אבי ז”ל וחבריו היו טרוריסטים.

 

“יחד עם זאת, דבריה של חה”כ זועבי לא נאמרו בחלל הריק: כשם שאבי ז”ל וחבריו היו אנשים שלא ראו שום פתח לשנות את המציאות שלהם, והם השתמשו באמצעים כאלה כדי שהשלטון המנדטורי ‘יתפכח קצת’, כך גם הטרוריסטים הפלשתינים הם אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם, והם משתמשים באמצעים האלו עד שישראל ‘תתפכח קצת’, כלשונה של חברת הכנסת.

 

“המשך המצב הקיים לא ימנע שפיכות-דמים, אלא רק יסלים אותה, ומי שרוצה להמשיך כך עד סוף הדורות – שיגיד זאת מפורשות.

 

“אין מנוס מלהודות: אנחנו אכן חייבים ‘להתפכח קצת’, אם חפצי חיים אנו”.

 

זה, כאמור, מה שאני הייתי אומר, לו הייתי ציפי לבני.

 

על הפאוץ’ הכפול

 

ומה יגידו אביגדור ליברמן, מירי רגב ושות’, אם זועבי תודה כי “החוטפים הם אכן טרוריסטים, אבל הם אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם, והם משתמשים באמצעים האלו עד שישראל תתפכח קצת. עד שאזרחי ישראל והחברה יתפכחו וירגישו את הסבל של האחר”?

 

במקום להגיד זועבי אומרת שהם לא טרוריסטים, הם גידו זועבי מודה שהם טרוריסטים!

 

ובקיצור – מה שלא תגיד, תמיד יגידו לך זה בדיוק! דווקא משום כך!!!

 

וראו גם: דמדומי הנציבה (א): איכה הייתה לזונה, או: הפאוץ’ הכפול של הטובה-למי שטרסברג כהן, שם אני מסביר היטב את תיאורית הפאוץ’ הכפול, המכיל שתי תשובות הפוכות לכל שאלה, ותמיד בוחרים ממנה את מה שנוח לך, לשופט, לתביעה, ומה שלא נוח ליריבך, לצד-שכנגד, לנאשם בבית המשפט, וכו’.

 

וראו עוד, לעניין הפאוץ’ הכפול: משה קצב: נאום קרית-מלאכי והפאוץ’ הכפול של התקשורת ושל הפרקליטות, וגם: לשמעון פרס, נשיא המדינה: על מה “נדהמת לשמוע” כי המשפט, בדומה למפעל הפיס, הוא עניין של מזל ולא מושא של צדק? מתי בפעם האחרונה ראית בית-משפט מבפנים?

 

ד”ש מאהוד ברק

 

“אם הייתי פלסטיני בגיל המתאים, הייתי נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני ההתנגדות”, כך אמר אהוד ברק, בראיון עם גדעון לוי, מרץ 1998, והכל התנפלו עליו, גם כן בטכניקת השימוש המניפולטיבי בעובדות-אמת:

 

במקום לומר “אהוד ברק אמר: ‘אם הייתי פלסטיני בגיל המתאים, הייתי נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני ההתנגדות'”, לשים פסיק אחרי הדברים האלה, ולהתמודד איתם, הם שמים סימן-קריאה.

 

זה נשמע כך:

 

“אהוד ברק אמר: ‘אם הייתי פלסטיני בגיל המתאים, הייתי נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני ההתנגדות!”.

 

וכל השומע את הדברים יאמר לעצמו, אינסטינקטיבית:

 

“וואאאווו! הוא אמר שאם הוא היה פלסטיני בגיל המתאים, הוא היה נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני ההתנגדות!!!”.

 

ואם נרצה נצרף לכך את המסקנה שהדוברים רוצים להחדיר לתת-התודעה של שומעיהם, זה ייקלט כך:

 

“וואאאווו! הוא אמר שאם הוא היה פלסטיני בגיל המתאים, הוא היה נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני ההתנגדות! אהוד ברק בוגד, טרוריסט!!!”.

 

וגם כאן, הצגת הדברים הדמגוגית הזאת מעמידה את אהוד ברק כבן-פלוגתה של תוקפיו, ובדיוק מזה הם מבקשים לחמוק. אף אחד מהם לא מעז לומר מה הוא היה עושה אם הוא עצמו היה “פלשתיני בגיל המתאים”.

 

הם לא מוכנים לומר “גם אנחנו היינו עושים זאת, אילו היינו פלסטינים בגיל המתאים”, כי בכך יש משום “תמיכה בטרור”, ר”ל, אבל הם גם לא מוכנים לומר את ההיפך, לאמור “אילו היינו פלסטינים בגיל המתאים, לא היינו נכנסים לשום ארגון התנגדות”, כי האומר כך מעיד על אופיו הלא-פטריוטי.

 

ותנוח דעתכם: כל ישראלי הנאמן לעמו ולארצו היה נאמן לעמו ולארץ אותה הוא רואה כארצו, אם הוא היה “פלסטיני בגיל המתאים”: לא רק שזו אינה בושה, אלא דווקא כבוד. הכבוד להיות נאמן לעמך, ולמה שאתה רואה כארצך, הכבוד להיות פטריוט אמיתי.

 

לא אקפח איש

 

במקהלת הקשקשנים הזאת לא נפקד מקומם של ח”כים/שרים/סגני שרים נוספים, ובהם: לימור לבנת, אופיר אקוניס, ניסן סלומינסקי, שאול מופז, דני דנון, מירי רגב, מוטי יוגב, רונן הופמן, פאינה קירשנבאום, ניסים זאב, בעז טופורובסקי.

 

מדוע אני מציין את שמותיהם של כל אלה שנתקלתי בהם אגב הכנת המאמר הזה?

 

ראשית – כדי שאף אחד לא ירגיש מקופח, ואתם יודעים שאני רגיש מאוד לנושא הזה.

 

ושנית – בשביל מנועי החיפוש.

 

אל תבינו אותי שלא כהלכה

 

צר לי מאוד, אבל גם היהודים וגם הערבים לא יודעים מה זה “טרור”, או שהם עושים את עצמם כלא-יודעים, כי קל יותר לזרוק לעבר בר-הפלוגתה את צמד-המלים “אתה טרוריסט”, מאשר לשמוע מה בפיו, ולהתווכח איתו לגופו של עניין.

 

חנין זועבי הסבירה מה מניע את ה”לא-טרוריסטים”, כהגדרתה.

 

אם ציפי לבני, למשל, הייתה נותנת את אותם ההסברים ממש, היו יריביה הפוליטיים מתנפלים עליה, בצדק או שלא בצדק, אבל איש לא היה מגדיר אותה כ”תומכת בטרור”, ר”ל.

 

מי שלא מוכן לשמוע הסברים, שלא ישמע. זה בסדר. אנחנו מדינה חופשית, וזה כולל גם את החופש שלא לשמוע. זה בסדר.

 

גם הבריטים לא היו מוכנים לשמוע הסברים, וגם זה היה בסדר.

 

ואל תבינו אותי שלא כהלכה: אני לא נוקט כל עמדה בנושא הפוליטי. אני רק מבקש מהיהודים ומהערבים מעט יושר אינטלקטואלי, ושלא ירמו את עצמם.

 

______________

 

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

 

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

 

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

 

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס