לא חשבתי על האפשרות הזאת, אבל זה הגיע. פרסמתי לא פעם במדור הזה מאמרים, שלא הייתי מסכים עם תוכנם, אבל כעת מדובר בחומר החורג רחוק מתחומי הוויכוח הלגיטימי.

עם כל הצער שבדבר, אני מפרסם חומר מעורר שאט נפש ואני מתנצל מראש מהקוראים שייחשפו לדבר מהסוג הזה ואולי אין להם קיבה חזקה דיה כדי לעמוד במבחן.

אמנם הכותב מעלה במאמרו נקודות אחדות לגיטימיות לחלוטין שראוי לדון בהם, אך הנושא המרכזי שלו הוא הקריאה לכונן משטר פשיסטי בישראל, שיחסל במרתפים, כדברי הכותב, ללא חוק וללא משפט את כל מי שיעז לבקר את המנהיג הנערץ, שייבחר לכל החיים.

הייתי משליך ללא הנד עפעף את הרפש הזה ישר לסל המיחזור, אך כעת מחברו פנה לח“כ אבשלון וילן בבקשה להעביר חוק הקובע עונשים למי שמכחיש את רציחתו של יצחק רבין על ידי יגאל עמיר, מה שמראה שהאדם כנראה לא רק כותב אלא גם עושה…

באופן אירוני, שמו של הכותב הוא עמנואל נאור. בעלי עצבים חזקים מוזמנים לבוא ולהכיר.

בועז מושקוביץ

עורך המדור

הקץ לדמוקרטיה יחי הפשיזם במדינת ישראל

מבוא

באחרונה התפרסמו במדיה מספר מאמרים, לרבות המאמר שלי, שפורסם באתר זה תחת הכותרת: “האם בית המשפט העליון הוא אויב המדינה היהודית ציונית”. מאמרים שחושפים את תפקידו השלילי של בית המשפט העליון תחת הנהגתו של השופט ברק וממשיכיו במיוחד מאז “המהפכה החוקתית” האומללה של הנשיא ברק, שבאה בהמשך לחוקי היסוד החדשים שנחקקו בגנבת דעת על ידי הכנסת ב-1992 ושפגעה בצורה חמורה ביותר במרקם היחסים העדין שבין הרשויות שפועלות במשטר הדמוקרטי שלנו, על ידי הפרה בוטה של עקרון הפרדת הרשויות. בעיקר ברשות המבצעת בסמכויותיה ובלגיטימיות שלה למשול ולהנהיג, לאחר שזו נבחרה כחוק.

בית המשפט העליון והבג”ץ, מוסד מבקר המדינה והעיתונות החופשית, הפכו את הרשות המבצעת ואת העומד בראשה, לסמרטוט שנתון למשיסת הגופים הללו עד שבא לצעוק די נמאסתם, די מספיק, הפכתם את המנהיגים שלנו שבהם בחרנו כולנו ושלהם אנו רוצים לחלוק כבוד, ולהתכבד בכבודם למושחתים ובזויים, אני שם את האצבע על בית המשפט העליון, הבג”ץ ועל הנורמות הבזויות שהנהיגו כביכול גופים אלה, ועל המוסד המיותר הזה מוסד מבקר המדינה, שנוגסים עוד ועוד בלגיטימיות של הרשות המבצעת ושל ראש הממשלה המכהן. ועל ציבור גדול של עיתונאים מושחתים רודפי סקופים ללא הכרה.

הגיע הזמן שמישהו יקום ויצעק בקול גדול את צעקתו של העם המושפל. די נמאסתם. הגיע העת לשים קץ למשטר הדמוקרטי העלוב, שמרשה לכל משתין בקיר להשפיל ולבזות את מנהיגינו ולסרס את יכולתם להנהיג ולבצע דברים גדולים. דעו לכם השחיתות שאתם כל כך מחפשים אותה אצלם לא מעניינת איש. היא רק פוגעת ומחלישה את הלגיטימיות של המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל.

הגיע הזמן לכונן משטר אימים פשיסטי, בישראל כדוגמת משטרו של פינושה בצ’ילי משטר שיוציא להורג ללא משפט במרתפים אפלים את מתנגדיו, ויכרית מן הארץ את מה שנקרא כנופיית שלטון החוק זו שפועלת 24 שעות ביממה נגד הרשות המבצעת, מחלישה אותה ומונעת ממנה לתפקד כראוי.

מדינה יהודית דמוקרטית,

אם תשאלו אותי, אנחנו נלחמים כאן 100 שנה ויותר כדי להקים כאן מדינה יהודית, ולשמור עליה כעל בבת עינינו מפני אויבים מבית ומחוץ. אבותינו שחזו את שיבת ציון לא דיברו מעולם על מדינה דמוקרטית. אני הייתי מוותר ברצון על הדמוקרטיה הרקובה במדינה הזו.. בעבור שיטת משטר חזקה יותר. תראו, אנחנו בוחרים מנהיגים שינהיגו אותנו ויובילו אותנו בעמק הבכא הזה. אבל במקום לתת להם כלים עוצמתיים לשלוט ולהנהיג אנחנו מסרסים אותם מיד לאחר שנבחרו על ידי גופים שכל מטרתם לפעול ללא הרף להחלשתם לפגוע בהם ולקורא תיגר על מנהיגותם, גופים כמו בית המשפט העליון, עיתונות חופשית, מוסד מבקר המדינה וכל משתין בקיר אחר.

תגידו אנחנו נורמליים?. כל תכליתם של מוסדות אלה להפוך את המנהיגים שלנו למושחתים ובזויים בעיני העם. למה? למה? אני שואל, אנחנו בחרנו את המנהיג שלנו, אולמרט, במקרה זה ואז התחילה מתקפה מתואמת כביכול עליו, כדי להחליפו באחר, שחושב שהוא מתאים יותר. מה זה כל התיקים והחקירות שהוא נתון בהם אם לא מתקפה חזיתית של “כנופיית שלטון החוק” כדי להדיח את נבחר העם. זו הדמוקרטיה שלנו, שפועלת כמכונה משומנת מיד עם היבחר מנהיג להדיחו ולהחליפו באחר בטענות שווא על שחיתויות כביכול שממציאה אותה כנופיה נודעת לשמצה, “כנופיית שלטון החוק”, אנשים טובים ויפים שכל רצונם הוא להשליט את החוק, ובעיקר אם זה מקדם את האג’נדה הפוליטית שלהם. אני בז לדמוקרטיה הזו שיטת משטר בלתי ראויה, שלא יודעת לתת כבוד למנהיגים שלה. ולתמוך בהם במעשה ההנהגה. אני רוצה לכבד ולהתכבד במנהיג שלי, זה צורך שנובע מן הרצון שלי להזדהות עם המדינה ולהתגאות בה,

דמוקרטיה היא שיטת משטר אימפוטנטית. שבה כל ממזר מלך בחסות הבג”ץ ומוסד מבקר המדינה, תראו למשל כמה פעמים החליטה הממשלה על הקמת רכבת תחתית בתל אביב, ביבי, בשנת 1997 אם אינני טועה, כבר הניח את אבן היסוד לרכבת התחתית, איפה היא? איפה היא? איפה הרכבת לאילת? אני שואל. אני אגיד לכם, כמה פקידים באוצר טרפדו את ההחלטה, מכוח דעתם. זו הדמוקרטיה שלנו. אני מייחל לעבור למשטר פשיסטי במדינה הזו בראשות מנהיג חזק שינהיג פה משטר אימים, נוסח פינושה בצ’ילי, עד כדי כך, משטר אימים, שאנשים יפחדו אפילו להגות בלחש את שמו של האיש. אותם פקידים באוצר יחד עם כל כנופיית שלטון החוק היו מסיימים את חייהם ללא משפט במרתף אפל. תראו רק בדמוקרטיה מנוונת, בסוף ימיה יכולה להתרחש תופעה בזויה כמו זו של ירון זליכה, החשב הכללי באוצר, שהוא על פי כל הגדרה “מורד במלכות” ובן מוות. אשר קורא לראש הממשלה שלו בפומבי שקרן ומושחת, ואז נראה באיזו מהירות ויעילות תקום לה כאן רכבת תחתית בתל אביב, ותיסלל הרכבת לאילת כמו שבשנות החמישים קם המוביל הארצי ועוד פרויקטים לאומיים אדירים. אני לא מפסיק לשאול את עצמי למה דווקא אז כשהיינו מדינה כל כך ענייה וחלשה יכולנו להרים פרויקטים כאלה ואילו היום, עם כל עצמתנו הכלכלית, הצבאית והמדינית אנחנו לא מסוגלים להרים פרויקט קטן, בגלל שבדמוקרטיה החלשה שלנו, כל ממזר מלך וכל דאלים גבר. כל פקיד באוצר, שכפוף מטבע הדברים למרות הממשלה, יכול להחליט מסיבותיו הוא לטרפד כל החלטה שלא נראית לו. הקבוצה הזו של פקידים באוצר שלא נבחרו מעולם, חזקים יותר מכל ממשלה מכהנת שנבחרה כחוק. וזהו מצב בלתי אפשרי שזועק למשטר פשיסטי. מול הקבוצה הזו באוצר צריך להציב מנהיג פשיסטי שידע לתלות אותם ללא משפט, בכיכר המרכזית בעיר, למען יראו ויראו בכל מקרה של הפרת החלטת ממשלה.

תראו איך קמו ובוצעו בשנות החמישים של המאה הקודמת פרויקטים אדירים, כמו המוביל הארצי, קליטת העליה, הקמת מערכת החינוך הממלכתית ועוד, למה מאיפה הייתה היכולת לכך? משום שאז היה מנהיג חזק. שידע להוביל החלטות ולממשם. שום פקיד באוצר לא היה מעז לעמוד בפניו ובפני רצונו. הוא לא היה מנהיג פשיסטי, אך הייתה לו מספיק סמכות אישית ויכולת הנהגתית ופוליטית לבצע את מה שהוא רצה, יש לנו מזל גדול שהתקשורת הקיימת והאויבים הקיימים כיום מבית, כמו בית המשפט העליון ומוסד מבקר המדינה היו צנועים יותר ולא פעלו כדי לקעקע את מנהיגותו של בן גוריון, כפי שהם עושים זאת כיום. בואו נעשה את זה, ונקים את המשטר הפשיסטי החדש במדינת ישראל לא מכוח הפיכה צבאית, אלא מרצוננו, על ידי כינון משטר פשיסטי על ידי הכנסת, המנהיג הפשיסטי יוכל להיבחר לכל חיו בבחירות אישיות, ואולם אחרי היבחרו יוענקו לו סמכויות טוטליטריות לבצע כל דבר, אפשר גם ללכת למשאל עם בעניין הזה.

אני יודע שיהיו אנשים שיקראו את המאמר הזה ויצקצקו בלשונם. זה מה שקורה כאשר עולים להנהגה בגופים שונים אנשים ליברלים, שרק מבקשים לעשות טוב, יש למנוע מאנשים כאלה בעלי השקפת עולם ליברלית ומופקרת להיבחר כשופטים. וכפוליטיקאים. ליברליזם זו השקפת עולם של ייפי נפש, אנשים שרק רוצים להרבות בטוב, כבר נאמר שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. ואכן בהפוך על הפוך האנשים האלה הליברלים הלכו קצת רחוק מידי, והמאמר הזה והכמיהה הזו למנהיג חזק ולמשטר פשיסטי אלים, זה מה שהם הביאו עלינו. הם יהיו הראשונים לשלם את המחיר כאשר יקום המשטר הפשיסטי, שאני מדבר עליו. יהה זה דגל אדום לכל מי שמגדיר את עצמו ופועל בתפיסת עולם ליברלית. בארצות הברית המילה ליברלי נחשבת למילת גנאי הכי חריפה שניתן להגיד על פוליטיקאי. הגיע הזמן שגם כאן המילה ליברלי תהיה מילת גנאי, שמציינת אדם מופקר, שבשבילו המציאות היא כר נרחב לביצוע של נסיונות אקדמיים, יהא מחירם אשר יהא. זהו בעיני השופט ברק, אדם מופקר ומושחת שביצע פוץ’ לא לגיטימי ולא אלים במשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל.

אני לא מת לעבור ממשטר דמוקרטי חופשי למשטר פשיסטי אלים אולם המאמר הזה שלי הוא פרי של יאוש מהידרדרות של המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל לאנרכיה ולהפקרות.כשאין איש שעוצר את מעשיהם של המהרסים והמחריבים של הדמוקרטיה בישראל מסוגם של השופט ברק ושאר הליברלים ההולכים בדרכו. דרך אלימה שמנסה לאכוף את תפיסת עולמו של איש אחד ועוד מספר שוטים עיוורים שחברים מסורים בכנופיית שלטון החוק, אשר שבויים בקיסמו. זו התוצאה של מעשיכם, רציתם לברך ויצאתם מקללים. אין עוד מקום למשטר רקוב וגוסס שמרשה לכם לפעול כאוות רצונכם בלי להתחשב באיש. במשטר הפשיסטי שלי אתם לא תתקיימו יותר. למשטר הדמוקרטי יתרונות רבים ואולם משטר דמוקרטי שלא יודע להגן על עצמו לשים גבולות וקוים אדומים לעצמו מפני אנשים מופקרים שמובילים אותנו. אז זה דינו, מוות והחלפתו במשטר פשיסטי טוב ממנו. אבל שימו לב, חולשת הדמוקרטיה עם האויבים הרבים מבית, כן בראשות ובתמיכת בית המשפט העליון, זו התוצאה שאליה הם מוליכים אותנו. אני לא רוצה יותר לשמוע את המילה “מושחתים” בתקשורת. חשבתם לעצמכם כמה אנשים מתפרנסים במדינה הזו מן המילה הזו, כמה עיתונאים, שופטים פרשנים, עורכי דין ופוליטיקאים חיים ממנה, חיים טובים ומושחתים. המושג הזה הוא המפעל שמייצר מקומות עבודה מספר אחד במדינת ישראל, בהשקעה אפס. חשבתם על כך.

לסיכום

אני רוצה לחיות במדינה שנותנת כבוד למנהיגים שלה, מנהיגים שאנו בחרנו בהם. לא יתכן שראש הממשלה אולמרט ולפניו ברק, ביבי ושרון מאוימים כל יום, חדשות לבקרים בעוד חקירה ועוד חקירה. יש להם תפקיד חשוב וגורלי עבורנו למלא. לא מעניין אותי מעוד עניין ועוד עניין שמצאה “כנופיית שלטון החוק” במסע שלה להדיחו. השחיתויות האלה כביכול לא מעניינות אותי, אני לא רוצה לשמוע עליהם, שיחקרו אותו עליהם אחרי שיסיים את הקדנציה. אל תזלזלו בדברים האלה, זה בדיוק מה שמוליך לכמיהה למשטר פשיסטי הגיע הזמן להעמיד לדין דווקא את המתלוננים, בחבלה ובפגיעה במדינה ולהכניסם לכלא. במשטר הפשיסטי החדש שבו אני רוצה הם כולם היו מוצאים להורג ללא משפט במרתפים אפלים כל העניינים האלה שהעיתונאים כל כך נהנים לעסוק בהם, הם בעיני מעשים של גיס חמישי שפועל בתוכנו, במטרה להחלישנו ככל האפשר.

לדעתי, במשטר הדמוקרטי הקיים מותר וצריך יהיה לחשוף ולחקור חשדות למעשי שחיתות ופשע של ראש ממשלה והשרים מכהנים, ואולם לא ניתן יהיה להעמידם לדין על מעשים אלה אלא בתום הקדנציה. המנהיגים שלנו שנבחרו על ידי העם צריכים להיות מורמים מעם. דין בוזגלו לא יחול עליהם. העיקרון החשוב ביותר שעל המשטר הדמוקרטי להבטיח הוא השמירה על כבודם כל עוד הם מכהנים בעיני העם, הכל נובע מזה, כי כבודם הוא הכבוד הלאומי של כל אחד מאיתנו. אסור לרשויות המדינה לרבות בית המשפט העליון, ומוסדות הביקורת, לרבות העיתונות לבזות ולהכפיש את דמותם בעיני הציבור. זה לא אומר שאסור למתוח ביקורת עניינית ואפילו קשה כנגד המנהיגות במדינה ואולם לא ביקורת שמכפישה ומבזה.

לסיכום המסר שלי הוא כי אני רוצה לחיות בשיטת ממשל שנותנת כבוד למנהיגות שמוליכה את העם, ונותנת להם כלים ראויים, למשול ולהנהיג בתקיפות ובעוז רוח את העם. שיטת הממשל הדמוקרטי צריכה לתת למנהיגות גם כלים משפטיים טובים למחוץ ולהסיר מכשולים, כדוגמת החשב הכללי באוצר. אני חוזר לדוגמא הזו של החשב הכללי באוצר מר זליכה. האיש הזה ותומכיו, מסמלים בעיני את כל מה שרקוב בדמוקרטיה שלנו, האיש הוא בן מוות בכל צורת משטר שלא תהיה, דמוקרטיה שלא יכולה לאפשר למנהיגות הפוליטית למחוץ למוות בהינף יד או חרב את העלוקה העלובה הזו, אין לה זכות קיום.