שמחה ניר, עו”ד

 

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

 

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

 

פקס 09-7424873

 

quimka@quimka.com

 

 

כפר סבא, 18.6.2007

 

 

לכבוד

 

מר מני מזוז

 

היועץ המשפטי לממשלה

 

משרד המשפטים

 

ירושלים

 

 

 

נכבדי,

 

 

הנדון:    השופט יהונתן עדיאל וחברותיו להרכב

 

מצורף בזה העתק ממכתבי אל הוועדה לבחירת שופטים (להלן: ולב”ש), בו אני מתנגד לקידומו של מר עדיאל לביהמ”ש העליון.

 

כפי שרואים ברשימת הנמענים, גם אתה נמנה עם המכותבים לו – לא כחלק מהמנגנון הבוחר את השופטים, אלא כמי שעומד בראש התביעה הכללית, אחראי עליון על מערך החקירות והתביעה בכל הנוגע לאישומים פליליים, ומייעץ לממשלה – כולל לשר המשפטים – בכל עניין אחר.

 

אני מזמינך להנחות את הוולב”ש שלא לדון בקידומו של מר עדיאל, כל עוד לא הסתיים הטיפול בתלונתי זו.

 

כעולה ממכתב ההתנגדות ומהמצורפים לו, מה”סיפור” הזה נודף ריח רע, ריח של נקמנות במי שמותח ביקורת על מערכת המשפט, וריח של פזילה אל הוועדה לבחירת שופטים.

 

אני ער לחסינות שיש לשופטים, אבל כשם שחסינותם ה”מהותית” של חברי-הכנסת צומצמה בדרך של פרשנות, כך יש לפרש בצמצום את החסינות השיפוטית, ואם השופט חוטא בשיקולים זרים או פסולים – יש לראותו כמי שפשט את הגלימה לפני שעשה כן.

 

למען הגילוי הנאות אציין כי חלק מהמצורפים הנ”ל כבר היהעל שולחנה של נציבת תלונות הציבור על שופטים, אשר דחתה את כל תלונותי, אבל (וזה גם מסביר מדוע לא פניתי אל הנציבה עם כל התלונות שלי) –

 

·               הסלחנות של הנציבה כלפי השופטים אינה מתיישבת עם המקובל לגבי חקירות פליליות;

 

·               הנציבה קבעה כבר בראשית דרכה כי תלונות על זדון וחוסר יושר אינן “בתחום טיפולה”;

 

·               לגבי הנציבה העובדה שנילון “אינו זוכר” היא קונקלוסיבית, אפילו שהמתלונן תומך תלונתו בתצהיר;

 

·               הנציבה נתנה לנילונים לתאם עמדות, דבר בו לא היה נכשל אפילו הזוטר שבחוקרי משטרת זרנוגה גימ”ל;

 

·               לגבי אחת מהתלונות (תלונה מס’ 4, בתחתית רשימת הנספחים) הייתי אומר שהשופטים קבעו בזדון כמה דברים, אבל כיוון שהנציבה כבר הבהירה לי, בהזדמנות קודמת, שהיא לא נכנסת לדברים כאלה, ביצעתי downgrading לתלונה והסתפקתי בטענה שהשופטים לא קראו את התיק כראוי, דהיינו רשלנות במקום זדון. ומה עונה לי מר חמדני, ה”סגן” של הנציבה?

 

“לטענתך זו אין כל בסיס, והיא בגדר השערה משמיצה … חזקה על שופטים מקצועיים … כי קראו בעיון את החומר … טרם ניתן פסק-הדין”.

 

אז או-קיי: אני מתנצל מעומק-הלב על ההשערה המשמיצה, ומקבל את עמדתו של מר חמדני, לפיה השופטים “קראו בעיון את החומר המונח בפניהם טרם ניתן פסק-הדין”.

 

אבל אם הם “קראו בעיון”, זה כבר לא רשלנות, אלא זדון. זדון פלילי אשר, בנסיבות המתוארות באותה התלונה ובשאר החומר אשר בפנייתי לוולב”ש, עולה כדי מעשה-נבלה פלילי.

 

קטונתי מללמדכם את מלאכתכם-שלכם, אבל כמי שמכיר את החומר אבקש להפנותכם לנקודה אחת, אשר ישבה כדי לתת כיוון נוסף לתלונתי, במישור הפלילי: בפנייתי אל הוולב”ש אני מציג את מר עדיאל כאידיוט, באמרי כך:

 

ואם לא די בכך – הוא גם אידיוט. לא אידיוט במובן המדעי (קרי: IQ 60), אלא, כמובן, במטאפורה המקובלת, כלשונם של המדברים בדם-ליבם. משהו מהז’אנר של אני אגדע את ידו.

 

עד כמה הוא אידיוט, נראה בנספח יהונתן הקשקשן (4) – מה זה “מצדיק תחושה”?!

 

שופט קובע את הדיון בעיכוב-הביצוע של הפסילה עד לאחר תום הפסילה. התרחשות הדברים הייתה בערך כך:

 

השופט דחה לי את הדיון בבקשה לעיכוב-הביצוע של הפסילה, וקבע אותו למועד שהוא “אחרי התלייה”.

 

אם הוא היה דן בבקשה ודוחה אותה, לא היה לי פתחון-פה, אפילו אם ההחלטה הייתה שגוייה, לטעמי, ואני מכבד החלטות שיפוטיות גם אם הן אינן לרוחי, אבל דחיית הדיון עד “לאחר התלייה” אינה “טעות שיפוטית” אלא צחוק מהעבודה.

 

הרי ברור לאן חתר השופט: אם הייתי בא לדיון במועד שהוא קבע, הוא היה אומר מר ניר, מרשו כברהוצא להורג,כך שהבקשה נתייתרה, ואם לא הייתי בא, הוא היה מתלונן עלי על “הפסקת ייצוג ללא רשות בית המשפט”…

 

בנסיבות האמורות נותרו לי רק שתי ברירות: האחת – לשלוף אקדח, לירות שלוש יריות בתקרה, ולומר לשופט: אם כבודו לא ידון בבקשה כעת, רעה ומרה תהא אחריתו. כמובן שהברירה הזאת לא באה בחשבון, כי זו אינה דרכי (וגם אילו הייתה, לא היה בידי אקדח, לא אז ולא בכלל).

 

נותרה הברירה השנייה, האולטימטיבית – לומר לשופט אדוני עושה צחוק מהעבודה, בתקווה שאולי זה ישפיע עליו, אבל הוא, השופט, במקום לבדוק את עצמו, גם הוא התלונן עלי.

 

הדבר היה בשנת 1994, ומייד נראה מה חשיבותה של “שנת הייצור”.

 

נניח שנהגתי שלא כהלכה, ועברתי עבירת משמעת, אבל לא על כך אני מדבר כאן, אלא על משהו אחר: על כך שמר עדיאל, בשנת 2005, קבע שהייתי צריך, בשנת 1994, לפנות אל … נציבות תלונות הציבור על השופטים – כמעט 10 שנים לפני שהמוסד הזה קם!

 

ודוגמה נוספת:

 

נאשם לא-מיוצג מוזמן לשלב ההוכחות, לשלב הטיעון-לעונש, או לכל שלב אחר של המשפט, שהוא שלב מאוחר מאשר “פתיחת המשפט”.

 

הנאשם פונה לעורך-דין על מנת שייצגו מאותו שלב ואילך, ומצייד את עורך הדין בייפוי-כוח אשר תחילת תוקפו היא באותו השלב אליו הוא הוזמן.

 

עורך הדין מתייצב למשפט ומייצג את הנאשם – מרשו – נאמנה, מאותו השלב ועד לסוף המשפט (ואפילו מביא לזיכויו).

 

האם עורך-הדין נהג בהתאם למצוות האתיקה בכך שנטל על עצמו את הייצוג על פי ייפוי-כח אשר תחילתו ברגע בו הוא נטל על עצמו את הייצוג, ולא “רטרואקטיבית” לתחילת המשפט, קרי לאותו החלק מהמשפט בו הוא בכלל לא היה “בתמונה”? אולי כן, ואולי לא (לדעתי לא) אבל לא זאת השאלה.

 

השאלה היא איך יכול מר עדיאל להגדיר את הייצוג-ללא-הפסקה הזה כ“הפסקת הייצוג ללא רשות בית המשפט”, ומי לידינו יתקע שמחר הוא לא ירשיע ב“הפסקת הריון שלא כדין” רופא אשר קיבל את הטיפול באישה בחודש השני להריונה וטיפל בה במסירות עד הלידה המוצלחת?

 

ואני שואל: אם הוא לא אידיוט – מי כן?!

 

אכן, טיפשות אינה עבירה, ואם מר עדיאל הוא אכן אידיוט, הטיפול בו אינו עניין למשפט הפלילי, אבל ייתכן שטעיתי. ייתכן שהוא מבין בדיוק מה הוא עושה, ולמה, ורק עושה את עצמו אידיוט, אבל אז זה כבר באמת עניין הנמצא במישור הפלילי.

 

וכמובן שאם הוא דן בשני תיקים במקביל, ופוסק בהם דבר-והיפוכו, או שהוא פוסק הפוך ממש שפסק בעבר, בלי הסבר על שינוי דעתו ועם אינטרס לפסוק את היפוכו של מה שפסק במקומות אחרים – גם זהאומר דרשני.

 

לכן אני מבקש לפתוח בחקירה פלילית נגד מר עדיאל, ונגד חברותיו, הגב’ איילה פרוקצ’יה והגב’ מרים נאור.

 

וכיוון שאתה, כאמור, גם היועץ המשפטי לשר המשפטים, אני מבקש להעמיד לרשותו גם המלצה לטיפול במישור המשמעתי, ובמישור של סעיף 7(4) לחוק יסוד: השפיטה.

 

 

בכבוד רב,

 

 

שמחה ניר, עו”ד

 

__________________

 

פנייה אל הוועדה לבחירת שופטים: יהונתן עדיאל, המועמד לבית המשפט העליון, הוא מושחת, נלעג, קשקשן – ואידיוט!

 

ברוך בגיזדה, התנגדות לקידומו של יהונתן עדיאל לביהמ”ש העליון: אלמלא הסחבת שלו – שבע שנים מהגשת התביעה, 23 חודש מהגשת כתב-הסכומים האחרון – בתי ליאת ז”ל הייתה אתנו היום!

 

עוזי פוגלמן – הסתייגות שבתאי עזריאל ממועמדותו לבית המשפט העליון

 

עוזי פוגלמן מגיב, אבל התגובה דווקא מחזקת את התנגדות!