קיים נושא מרכזי בפרשה זו המעלה חשדות חמורים באשר למעורבותם של הגורמים הקשורים לפרשה. אין כל הסבר לעובדה כי כל ראשי ממשלות ישראל למעט בנימין נתניהו אשר פעל נימרצות לשחרורו של יונתן, לא נקפו אצבע רשמית ופומבית לשחרורו. הרי לאחר הכל ישראל הכירה באחריותה להפעלתו אם גם באחור רב מעורר תהיות.

מתקבל הרושם כי אנו מחפשים את הסיבות לכליאתו הממושכת מעבר לכל פרופורציה מתחת לפנס האמריקאי כאשר חייבים אנו לחפשם במחשכים הישראלים. מאד יתכן כי כפילו של אסטרהאזי הצרפתי, אותו קצין מעליל בוגד אשר עדותו השקרית והמפלילה שלחה את דרייפוס נשלל ממדיו ודרגותיו לכלא, כלל אינו נמצא מעבר לים. ההגיון הפשוט מלמד כי בן דמותו וממשיך דרכו של אסטרהאזי חי וקיים בינינו, כאן בישראל, הוא ממשיך לחיות את חייו, מצליח בעסקיו ואולי אף מעורב עד צווארו בפוליטיקה הישראלית.

חיזוק להנחה זו ניתן למצוא בעובדה כי האמריקאים אשר טענו כי יונתן פולרד הסגיר לידי הרוסים סוכנים אמריקאים, איתרו שנים לאחר כליאתו שני בוגדים מקרבם אשר הודו במסירת השמות לרוסים ואף נשפטו ונכלאו על מעשים אלו. הדעת נותנת כי משהושלכה הטענה החמורה המרכזית לאשמת פולרד לפח, ישוחרר זה לאלתר. כמו כן הדעת נותנת כי משנפתחה הדרך בפני ישראל הרשמית לדרוש קבל עם ונשיא ארצות הברית את שחרורו המידי של פולרד בהתאם לאמות מידה מקובלות לגבי הענשת מרגלים.

ומה עושים ראשי ממשלתנו? שותקים, נדה, כלום, מפיש. ללא ספק השתלשלות מיקרים זו מסריחה למרחוק. גם מעורבותו הייחודית של בנימין נתניהו כאשר כל שאר ראשי הממשלות מתחבאים בחוריהם בהגיע הזמן לדרוש השיחרור יכולה ללמד היכן צריך לחפש את “אסטרהאזי” הישראלי. חפשו ומיצאו מי היה ראש הממשלה והמוסד בזמן התפוצצות הפרשה וסביר להניח כי החשכה הרחק מהפנס תישטף באור השמש המחטא… והמבין יבין.

הלאה, מאחורי רבות מהספקולציות הסובבות אותנו בנושאים שונים מסתתרות אך ספקולציות ואולם ישנן מאלו אשר ההגיון הצרוף מחזקן גם אם העובדות אינן ידועות לאשורן. במקרה פרשת פולרד האצבעות מורות בבירור לכיוון קובעי מדיניות בכירים ביותר בישראל של אותה תקופה ונראה כי אף כיום לא נפקד מקומם הבכיר ביננו, אשר סחרו עם מדינה אוייבת לארה“ב (“נניח” ברית המועצות) במידע אשר סיפק יונתן פולרד ובתמימותו ובהתלהבותו היהודית ציונית לא העלה בדעתו כי ישנה בכלל האפשרות שיועלה על המוקד ע“י האנשים אשר לטובתם פעל תוך סיכון אישי עצום. ברי הוא כי שחרורו יחולל מחול שדים סביב הגילויים הסנסציונים ואלו יהיו לצנינים בראיית המעורבים.

בהנחה כי הפסקה הקודמת נכונה היא הרי ניצבת לפנינו תיבת פנדורה מרעימה אשר כל שנה חולפת ופולרד עדיין בכלא מעצימה את השפעתה הקולוסלית על כלל הפוליטיקה הישראלית במדה ואך תיפתח.

האם קיימת האפשרות המזעזעת כי אנו, כלומר אלו הפועלים בשמנו, בוגדים בבני בריתינו? אפילו ונדלג על הענין המוסרי (או שאינו כזה) הכרוך בבגידה בבן ברית, הרי מבחינה פרקטית הבגידה בבן הברית מביאה נזק עצום קצר ואף ארך טווח לביטחונה של מדינת ישראל. נכון, בשנת 1984 מנעה ארה“ב מישראל מידע מודיעיני אשר התחייבה לספקו ולא עמדה בהבטחתה, אך הדבר נעשה בגלוי ולא מאחורי גבה של ישראל ומשיקוליה הריבונים של ארה“ב. ישראל לעומת זאת הכישה בארס נחשי את ארה“ב מהמחשכים. לא יונתן פולרד בגד בגדול אלא ישראל, במדה וסחרה במידע עם אויביה של ארה“ב, ועל פניו נראה שכך עשתה. אין זה סביר כי יונתן פולרד היה נכלא לשנים כה ארוכות בלא שיקצב עונשו רק משום שהעביר מידע הנוגע אך לישראל וזו מצידה היתה משתמשת באותו המידע לצרכיה הפנימיים בלבד.

ומשכך, נראה כי יונתן פולרד משלם את מחיר “חתרנותם הבלתי נלאית” של מעצבי המדיניות הישראלית. יונתן ועמו כל העם היהודי, משלם את מחיר פחדנותם שפלותם ואפסותם של אלו אשר נהנו מפירות עבודתו עבורנו ובגדו באמונו בם, אלו אשר רצחו וגם ירשו. ברור כי אותם בינינו אשר בגדו בבן הברית האמריקאי מתרצים מעלליהם בנחיצותם לביטחונה של ישראל. טענה זו יכלה להיות תקפה שנים מספר לאחר חשיפת פרשת פולרד אך אז המידע כבר התישן וכל הזמן הרב שעבר ללא חשיפת נכלולי המעורבים (ונניח בייחוד מאז התפרקות ברית המועצות) נועד למטרה בלבדית והיא הגנה על המעורבים הישראליים מבחינה אישית בידי אותם מעורבים. מסך הסודיות בפרשה זו אינו משרת את טובתה של ישראל מזה שנים רבות, בעוד הללו חוגגים. חמור מכך, נראה כי עם חלוף הזמן החליט מי שהחליט מהצד האמריקאי לשתף פעולה עם ישראל בהסתרת המידע המפליל על אישים בישראל הנוגע לסודות אותם העביר פולרד וזאת בשם אותו שיתוף פעולה בין בני הברית אשר לכאורה הופר מלכתחילה בידי ישראל. האם כעסם חסר הפרופורציה של האמריקאים בנוגע לעסקת ה“פלקון” עם סין שורשיו נעוצים בהפרת האמונים הישראלית בפרשת פולרד בבחינת “שוב אתם עם נכליכם“?

קיימת האפשרות, תאורטית אך הגיונית למדי, כי המידע נסחר עם הרוסים תמורת (למשל) פתיחת שערי ברית המועצות לעלית יהודים המונית, אולי. אך אם כך הדבר וניתן להבין את הצידוק למעשה בתנאים מסויימים (הקרבת היחיד למען רווחת מאות האלפים), מדוע נדרש מסך הסודיות גם כיום? לעומת זאת אולי (רק אולי) תרמו מנהיגינו בסחרם זה גם כן להסגרת סוכנים אמריקאים לידי הרוסים ומשליכים זאת על פולארד? מכיוון שאנו כבר מודעים לגישת הפוליטיקאים הבכירים בינינו בבחינת “המדינה זה אני ואין בילתי” הרי מובנת גישת המחשכים בנושא גם אם הצידוק הביטחוני מלמד כי יש להעלות דווקא אותם על “המוקד” הציבורי למען רווחת הרבים ולא את יונתן פולרד.

באם הצדק חייב להעשות ואף להראות, חייבים אנו לעודד את אותם שותפי הסוד (אשר אינם מעורבים ישירות) מאותם הימים למסור את הגרסה האמיתית לאשר נעשה אז בענין פרשת פולרד ואין ספק כי קיימים כאלו בינינו. קרוב לוודאי כי הינם חתומים על הצהרת סודיות כזו או אחרת, אך שתיקתם בפרשה הינה מעשה שפל ובוגדנות מתמשכת בפולרד ובכל עם ישראל. כל אשר עליהם לעשות על מנת לזכך את מצפונם הוא להרים את שפופרת הטלפון ובאנונימיות מלאה למסור את גירסתם להתרחשויות מאז. כל שאר המומנטום יהיה בידי העיתונות אשר תיפול על הסיפור כמוצאת שלל רב.

ובאם ישנם מאותם שותפי הסוד המודאגים לגבי תוצאות חשיפת הסיפור, נרגיעם. חלק מהמלחמה לקיום עם ישראל בארצו קשורה ישירות בהדברת השחיתות של מנהיגינו ונבחרינו. אל תהססו, אתם עוזרים לכולנו, לכל עם ישראל והעם היהודי בחשיפת פרשה נוראה זו. אל תוטעו ע“י אלו ביננו אשר רקחו את הבליל המסריח הזה וכל עניינם כעת הוא להציל את צוארם, לסובבכם בכחש בטענה כי שתיקתכם משרתת את ביטחונה של ישראל ולא היא, שתיקתכם פועלת כנגד ביטחונו של העם היושב בציון ובפזורה. נא התיצבו ועשו חובתכם האזרחית.

המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/