הפינוי המוצלח של בית המריבה בחברון הפיח אתמול מידה זהירה של אופטימיות כי הממשלה החליטה בכל זאת להעדיף את שלטון החוק על כניעה לקנאים קיצוניים או לשדלניהם מטעם מועצת יש”ע.קיצוניים קנאים אלה שלגביהם כבר התבטאו שרים וחברי כנסת “שאין בליבם אלוהים והם אינם נשמעים לאף גורם” מעוררים מחשבות נוגות באשר לעתיד.

לא קשה למצוא קווי דמיון רבים לתקופת המרד הגדול ברומאים ולשמעון בר גיורא ממנהיגי מלחמת היהודים ברומאים בשנים 73-66 לספירת הנוצרים, למרות חלקו הרב בהגנת העיר העליונה של ירושלים מפני התקפת הרומאים הוא היה מפקדם של הקנאים לוחמי החופש הקיצוניים ביותר וקרוב לסיקריקים הידועים לשמצה.הוא נלחם בקנאות ובאכזריות רבה בחוגים המתונים בארץ ובקבוצות קנאים אחרות.תקופה זו הייתה תקופה של שלטון אימה בה המתונים או שנחשדו למתונים נרצחו.

אין ספק, שמלחמות היהודים זה בזה, החלישו את הנהגת הישוב היהודי וגרמו לחורבן הבית השני.

התוצאה, המרד נכשל כישלון חרוץ, מנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי. הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו ונפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות,בית המקדש,מרכזו הרוחני והדתי של העם היהודי חרב.

למרות הפינוי המוצלח יחסית בחברון, מדינת ישראל הגיעה השבוע לנקודת “אל-חזור” שתקבע מי שולט במדינה:ממשלה שנבחרה באמצעים דמוקרטיים ומערכת אכיפת החוק (אף על שהיא כיום בכורח הנסיבות ממשלת מעבר) או הטרור היהודי.

אם הממשלה לא תוציא ותעצור לתקופה ממושכת, בהקדם ובלי חשש מאלימות,את הגרעין המתפרע מחברון שהתנתק מהמדינה ומוסדותיה ומסכן את הציבור,יושת דם קורבנות הקנאות הדתית המוצתת עתה בשטחים על ראשה.לא פחות גרוע מכך, זה יהיה איתות לפורעים כי ניצחו והוכחה מייאשת לרוב הדומם בישראל, כי עתיד מדינת היהודים הציונית אכן שבוי בידי מי שמפללים להריסתה.שום טיעון מוסרי, אפילו לא התביעה הצודקת של העם היהודי לבית לאומי משלו לא יעמוד, מבית ומחוץ, כנגד כניעה כזאת לטרור.

לכן, לא בכדי פורסם על כי בכירים במשרד ראש הממשלה אומרים כך: “שהקיצוניים הללו הם מסוכנים לא פחות ממחבלים הערבים, יכול להיות שהגיע הזמן להתייחס אליהם בהתאם, ולהשתמש נגדם באותם האמצעים שבהם משתמש השב”כ נגד מחבלים פליסתינאים.מבחינת סיכונים, אין הבדל ואם יש הוא לטובת הערבים, כי המחבלים הקיצוניים שלנו באמת רוצים להבעיר כאן הכול ולמנוע כל הסכם בעתיד ,הם רוצים, אין להם כל מניעה לבצע טבח נוסף במערת המכפלה לפגוע בהר הבית, במסגדים ולהבעיר את כל השטח – אחריהם המבול“.

הובטח לנו על ידי תושבי חברון  פעולות תגמול כך “הסיבוב הזה אולי נגמר, אבל יהיה הסיבוב הבא. בכל מקרה נחזור לבית השלום.אנחנו ננצח”.הללו משוכנעים, שככל שיתפרעו יותר, יגרמו נזק כבד יותר, יפגעו ביותר פלשתינאים ואולי גם בחיילים וברכוש צה”לי, יקטן הסיכוי שמישהו ירצה להתעסק אתם בעתיד.לדאבוננו .כרגע אין בנמצא מי שישכנע אותם, שטעות בידם.

הדפוס האלים וההזוי לעתים שלבש המאבק על בית המריבה, הרחיק מהמקום את הזרם המרכזי של המתנחלים וזה כבר פתח לתקווה. 

______________

הכותב:סא”ל (בדימוס) גרשון אקשטיין, רעננה