על השימוש המטופש בצ’מברליין להגנה על האסונות שנתניהו המיט עלינו

מאת Simha Admin | 31/08/2022 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/58911

מה אומרים שפוטי–נתניהו אחרי שהברית הטמאה טראמפתניהו הביאה את איראן למצב של מדינת–סף גרעינית? הם אומרים צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין על כל מי שמנסה למזער את הנזקים.

שמחה ניר, עו“ד

בן 83 אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

מבוא

על הקשר המטופש בין המחט לתחת

מבוא

שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, אמר ששצריך לחזור על השקרים שוב ושוב, עד שהם נקלטים כאמת בתודעת ההמונים.

זה מה שמפמפמים היום באוכלוסיה הביביסטית על הטיפול האמריקאית בעצירת התגרענותה של איראן: צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין – “מה שהיה להוכיח“.

למי שלא יודע במה המדובר (ספק אם ישנם כאלה), אתן את כל הסיפור כולו, ב-20 מלים בלבד:

נוויל צ‘מברליין, ר“מ בריטניה ערב מלחה“ע השנייה ובתחילתה, האמין להיטלר שאם ימולאו דרישותיו, הוא לא יפתח במלחמה נוספת – והשאר היסטוריה.

לצורך הדיון בהשוואות למה שקורה עם הטיפול האמריקאי אין צורך להיכנס לשאלה מי היה שליחו של צ’מברליין לפגישה עם היטלר, באיזה תאריך, באיזו שעה ואיכן היא התקיימה, או לצבע שרוכי הנעליים של היטלר – כי הדבר היחיד החשוב הוא שצ’מברליין בתמימותו האמין להיטלר, והיטלר אכן רימה אותו, ולמעשה את כל העולם.

גם אין צורך לצטט את וינסטון צ’רצ’יל בהקשר הזה, כי הדברים ידועים, אבל אם אין קשר בין מחט לתחת – מה זה משנה מה צ’רצ’יל אמר.

על הקשר המטופש בין המחט לתחת

לפני למעלה משלוש שנים, ביום 9.7.2019, תחת הכותרת דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יט): על טראמפ והגרעין האיראני: תחזית מינימום–מקסימום, אמרתי, בין השאר:

הסכם היטלר–צ’מברליין כמשל מטופש

כשהעליתי את נושא כיבוד ההסכמים, ממש בהקשר הזה, עונה לי מגיב אנונימי בישראל היום: האם זה חל גם על הסכם צ’מברליין–היטלר? הכוונה היא להסכם בין השניים, לפיו גרמניה לעולם לא תתקוף את אנגליה.

אוי, מר אנונימוס, כמה שאתה חכם! ממש ראוי לפרס איג נובל!!!

בכל זאת אענה לך כאיוולתך, וכדי שלא נצטרך להתווכח על מהות ההסכם הזה, אתן לך רק את שתי אפשרויות–הקצה:

אפשרות–הקצה האחת: שהיטלר מלכתחילה בכלל לא התכוון לקיים את ההסכם – ואז זה הסכם שהתקבל במירמה, ומלכתחילה אין חובה לקיימו. ישנה שאלה טכנית אם ואיך צריך להודיע לצד שכנגד על ביטול ההסכם, אבל זו שאלה טכנית, והיא קטנה עלינו במאמר הזה.

אפשרות הקצה השנייה: היטלר אכן התכוון בכל מאודו לקיים את ההסכם, אבל בוקר אחד הוא קם על הצד הלא–נכון, והחליט לשלוח את המטוסים אל שמיה של לונדון הבירה.

במקרה כזה כבר אין זמן ואפשרות לרדת לסניף הדואר הסמוך על מנת לשלוח מכתב רשום עם אישור–מסירה, ועושים מה שכל מותקף עושה להגנתו העצמית – בין אם ההתקפה הייתה בניגוד להסכם, בין אם בכלל לא היה הסכם המונע את ההתקפה.

מר אנונימוס, כמו שאני מכיר אותך, עכשיו, משדחקתי אותך לפינה, אתה “תחשב מסלול מחדש“, ותקפוץ להשוות את הסכם הגרעין עם איראן להסכם היטלר–צ’מברליין … אז לא, זה לא שייך למאמר הזה, ואם אתה רוצה להשוות בין שני הסכמים – שלח לי מאמר נפרד.

כמובן שהוא לא שלח.

אבל זה עו“ד לא הכל, ומה שטוב בפלטפורמות הרדודות החברתיות, לא מספיק כאשר רוצים להעמיק ולדון בנושא כלשהו, וכאן אשלים ואוסיף:

אחת הטענות המועלות כנגד הסכם הגרעין עם איראן (זה שנעשה בשנת 2015, וזה שעליו עמל עכשיו משטרו של הנשיא ג’ו ביידן), היא שהפרתו של הסכם צ’מברליין–היטלר ע“י זה האחרון היא ש“אין לסמוך על דיקטטורים, ואין לעשות איתם שום הסכמים“.

נו, בטח: אם הדיקטטור הגרמני הפר את ההסכם, ואם הדיקטטור הצפון–קוריאני הפר את ההסכם, אז ברור שגם הדיקטטור האיראני יפר כל הסכם, “כפי שעשה עם ההסכם הקודם” – אחלה היגיון, היגיון לפיו אם היטלר היה צמחוני (כן, הוא היה) ושמחה ניר הוא צמחוני (גם זה נכון), אז שמחה ניר הוא היטלר.

היגיון של False Equivalence.

אז יש לי הפתעות בשבילכם:

ראשית – גם לא–דיקטטורים מפרים הסכמים;

שנית – גם דיקטטורים מקיימים הסכמים, ולא צריך להרחיק מעבר לרוסיה וסין (לא ממש דמוקרטיות), איתן יש לנו הסכמים, ואין טענה שהדיקטטורות האלה מפרות את ההסכמים עם ישראל.

ושלישית, וזה הכי חשוב בנקודה הזאת – לא הדיקטטורים האיראניים הפרו את ההסכם המקורי משנת 2015, אלא דווקא הדיקטטור דונאלד ג’יי טראמפ הוא שהפר אותו.

מה היה סוד כוחו של ההסכם המקורי?

בניגוד להסכם צ’מברליין–היטלר, אשר התבסס על אמון, ההסכם עם האיראנים נבנה על חשדנות, הוא נתן לאיראנים רווחה כלכלית מסויימת (זה ה“גזר“), אבל הוא איים עליהם בסנקציות אם יפרו אותו (זה ה”מקל”), והאיראנים קיימו אותו, כי זה היה כדאי להם.

מי הפר את ההסכם הזה? דונאלד טראמפ הדיקטטור, בעידודו של בנימין נתניהו, שגם הוא לא ממש כליל הדמוקרטיות.

מדוע טראמפתניהו הפרו את ההסכם?

לא משום שהאיראנים הפרו אותו – טראמפתניהו לא טענו זאת – אלא משום שזה היה “הסכם רע“, וטראמפ הבטיח לבטלו עוד במסע הבחירות שלו, מהטעם הזה.

אז לא: אפשר לעשות שופינג כמה שרוצים, ואפשר להתמקח כמה שרוצים – עד שחותמים על ההסכם, ומהנקודה הזאת ואילך אי אפשר להגיד רגע–רגע, גילינו שזה לא כדאי לנו.

ראו עכשיו כבר מותר לגלות: על ההסכם החשאי בין ישראל לפלשתינאים.

אז תפסיקו לקשקש צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין–צ’מברליין.

תפסיקו לקשקש כי לא הדיקטטורים האיראנים הם שהפרו את ההסכם, אלא הדיקטטור האמריקאי, הוא שעשה זאת, בלחצו של חברו הישראלי.

כיצד מקשקשין

אביא כאן את שתי שיטות–הקצה של הקשקשנים: האחת – הרצאה ארכנית בת 439 מלים על דברים שאינם במחלוקת (שבמבוא לעיל הבאתי אותה במלואה, ב-20 מלים בלבד), אשר לתוכה ובשוליה מנסה הכותב להשתיל לתת–התודעה שלנו את המסקנות הרצויות לו, והשנייה – לזרוק לחלל תמונה של צ’מברליין בלי להסתכן באמירת דבר (עוד שיטה של “המבין יבין“), ולתת ל“נמען” לנהל את ה-uphill battle.

כפי שתראו מיד – עלי השיטות האלה לא עובדות.

דוגמה ראשונה

פותח יוסי רוקיטה, ואומר:

“לעשות שלום עם היטלר !”

כך הפגינו אנשי השמאל ברחובות ניו יורק.

הנה, כבר תוקעים לנו את ה“שמאל“, כ“מקדם מכירות” סמוי, שאפילו כמטאפורה אין לו שום קשר, ואף אחד לא קרא לעשות שלום – לא עם המשל, ולא עם הנמשל.

הלאה, עדיין בריצת ההמראה:

אז הנה הסיפור של הצ‘מברליינים (התבוסתנים), אובאמה וביידן שהשתוקקו בכל מחיר, לעשות שלום עם הצורר האיראנאצי.

נתחיל מהסוף:

איראן היא מדינת אוייב לישראל, אבל, להבנתי, המילה “צורר” מיועדת למי שרודף בני אדם הנתונים לשלטונו, וגוזר עליהם גזירות (כולל גזירת–שמד).

אם המשטר האיראני רודף את היהודים בארצו (בהנחה שעדיין נותרו כאלה) – הוא “צורר” לגביהם, אבל לגבינו הוא “אוייב“, כמו שאנחנו “אוייב” לגביהם, ולא “צורר“.

גם אם ההשוואה, ברמז עבה כפיל, בין איראן לבין הנאצים אינה רלוואנטית לדיון הזה, ולכן לא אכנס אליה – לא לחיוב ולא לשלילה.

“אובאמה וביידן שהשתוקקו בכל מחיר, לעשות שלום עם (האיראנים)” – שקר וכזב: הם לא השתוקקו לעשות איתם שלום, ואם תקרא את ההסכם תראה שהוא לא הסכם שלום.

למה הם כן השתוקקו? הם השתוקקו למנוע מאיראן את היכולת הגרעינית – תשוקה המשותפת גם לבנימין נתניהו ולכל ישראלי באשר הוא.

וגם לי ולך, יוסי רוקיטה, מיינד יו – אלא אם כן אתה לא שותף לתשוקה הזאת, או שאתה מתבייש בה.

נשאר לנו ה“בכל מחיר” – אבל אם היית עוקב אחרי המו“מ הממושך עם האיראנים, היית יודע שזה לא היה “בכל מחיר“, ושהאיראנים ויתרו על הרבה מאוד.

אבל כאשר כורכים יחד, במשפט רב–מפרקי, את צ‘מברליין, את התבוסתנות, את אובמה וביידן, את התשוקה, את בכל מחיר, את לעשות שלום עם הצורר, ואת האיראנאצי, מי שם לב שיש כאן גיבוב של דברי–הבל?

והלאה, כאילו שאנחנו לא יודעים:

עם עלייתו לשלטון החליט צ‘מברלין ראש ממשלת בריטניה, לקחת חלק פעיל יותר מקודמו במדיניות החוץ, והחל בכך ששלח את איש סודו, הלורד הליפקס, שמונה לאחר מכן לשר החוץ, לפגישה עם היטלר, שהתקיימה ב-19 בנובמבר 1937. הפגישה אותתה להיטלר כי ראש הממשלה

הבריטי מאמין בפייסנות (Appeasement), מדיניות שנקטו מדינאים צרפתים ובריטים מאותה התקופה, ולפיה, אם ימולאו דרישותיו של היטלר, הרי שזה לא יפתח במלחמה נוספת, דבר שממנו חששו הפייסנים. תפיסתו של צ‘מברלין את היטלר הייתה תפיסה נאיבית, והוא לא הבין עד כמה מוכן היטלר לשקר ולרמות כדי להשיג את מטרותיו, עד שהיה מאוחר מדי. הייתה זו התנגשות בין הג‘נטלמן האנגלי המושלם, העומד במילתו, ובין מדינאי ערמומי ומתוחכם, הלומד כל חולשה של העומד מולו במשא ומתן, ומנצל אותה עד תומה.

צ‘מברלין נקט לכל אורך כהונתו במדיניות הפיוס, והדבר ניכר הן ביחסו להיטלר בעת החתימה על הסכם מינכן, והן במדיניות הספר הלבן של 1939 בניסיון לרצות את ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב.

מדיניות הפייסנות של צ‘מברלין ניכרת יותר מכל בהסכמתו לסיפוח צ‘כוסלובקיה, כפי שנקבע בהסכם מינכן (וכפי שיפורט להלן), אולם את השלמתו של צ‘מברלין עם מעשיו של היטלר, מעשים שהפרו חוזה חתום (חוזה ורסאי), ניתן היה לראות עוד בשנים שלפני חתימת הסכם מינכן. בשנים אלו התחמש הוורמאכט מעל ומעבר למותר לו, ברוכשו ובבנותו צוללות, טנקים ומטוסי קרב רבים. במרץ 1938 ביצע היטלר את האנשלוס (סיפוח אוסטריה) כשצרפת, ברית המועצות ובריטניה של צ‘מברלין מתבוננות בנעשה באפס מעשה, ויתרה מכך, בעת שהתקדמה גרמניה לעבר סיפוחה האלים של אוסטריה, נשא צ‘מברלין נאום בבית הנבחרים ובו אמר כי אינו מתכוון להתערב בהסכמה בין שני מדינאים (היטלר, וראש הממשלה האוסטרי קורט שושניג) שמטרתה לשפר את היחסים בין שתי המדינות. הערה זו הראתה על אחת מן השתיים – אדישות עילאית לנעשה מחוץ לבריטניה, או נאיביות שאין שנייה לה.

דרישתו הבאה של היטלר הייתה מכוונת לעבר צ‘כוסלובקיה. היטלר טען כי חלק ניכר מצ‘כוסלובקיה (המכונה “חבל הסודטים“) הוא בעל רוב של תושבים ממוצא אתני גרמני, וכי יש לספחם ל“רייך“. אין לדעת עד כמה העריך צ‘מברלין את נחישותו של היטלר, ועד כמה ידע על שאיפותיו הטריטוריאליות, אולם ברור כי בשלב זה כוחו של הוורמאכט נתפס כגדול בהרבה מזה שהיה בפועל, ובכל אופן, כגדול מכוחה של בריטניה באותה עת, וזאת הן אצל הבריטים (מה שגרם לחוסר נחישות, ולגמישות במשא ומתן).

צ‘מברליין הקריב את אוסטריה, צ‘כוסלובקיה, ואחר את פולין, בעבור הבטחה של הצורר הנאצי אדולף היטלר לשלום…

לאורך ההיסטוריה, הצ‘מברליינים (התבוסתנים) תמיד הביאו מלחמות, ואילו הצ‘רצ‘ילים (הלוחמניים), בסוף הביאו את השלום.

יופי, יוסי, יופי לצטט מויקיפדיה, להוסיף תבלינים משלך, לתבל בשלוש נקודות […], משהו מעין “והמבין יבין” כאשר אין משהו חכם יותר להגיד, והכל כ“הפגזת ריכוך” לקראת ה“פאנצ’ ליין:

בימינו יש להעמיד למשפט ההיסטוריה את הצ‘מברלנים: לפיד, בנט, גנץ, אובאמה, ביידן, פרס, אשכנזי, דגן, דיסקין, שטרפדו את פעולת ישראל כנגד הגרעין של הצורר האיראנאצי.

אבל רגע … כיצד ובמה בדיוק כל אחד מהם, ו/או כולם יחד, “טרפדו את פעולת ישראל כנגד הגרעין של הצורר האיראנאצי” – את זה האדון רוקיטה לא מגלה לנו, כי אין לו מה להגיד.

אין לו מה להגיד כי אפילו אם הם “טרפדו את פעולת ישראל כנגד הגרעין של הצורר האיראנאצי“, הם לא עשו זאת מתוך תבוסתנות, ולא מתוך “תשוקה לשלום בכל מחיר” עם האיראנים, כך שאם משתוקקים להוקיע אותם, “להעמידם למשפט ההיסטוריה” וכו’ – עדיף למצוא מילה אחרת מאשר “צ’מברליין“.

אבל מדוע, אדון רוקיטה, מדוע אתה לא מגלה לנו את האמת המרה, את העובדה שבנימין נתניהו הוא זה אשר הביא את איראן למעמד של מדינת–סף גרעינית?

ראו כאן:

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יט)(2): על טראמפ והגרעין האיראני: הערת–הבהרה

ביבי הבוגד בארצו ובידידיו, ומלחמתו בגרעין האיראני

נתניהו והגרעין האיראני – לא רק בוגד בארצו ובידידיו, גם שקרן, וגם חושב אותנו למטומטמים

על הגרעין האיראני – אנטומיה של חוצפה ישראלית

עוד על הגרעין האיראני – על זכותה המוסרית של ישראל להגן על עצמה, ואיכן היא נגמרת?

על הגרעין האיראני – תרחישי–הקצה באין הסכם

אלא מאי?

לא הייתי מגדיר את נתניהו כצ’מברליין, אלא דווקא כקוויזלינג.

דוגמה שניה

לאחד בשם Gadi Naaman יש דרך משלו “להתמודד” עם הנושא.

ראו את צילום–המסך הזה:

(כיוון שבפייסבוק לפעמים המאוחר מקדים את המוקדם, סידרתי בתמונה את הדברים לפי סדרם הכרונולוגי, וכן יהיה גם בתימלול אני מביא כאן, עם הערותי).

אומר לי האדון נעמן:

קראתי בזמנו את ההסכם. המשטמה שלך לנתניהו וטראמפ מסנוורת אותך. המשטר האיראני כמעט קרס תחת הסנקציות המוגברות של טראמפ . בא אובמה , אה ביידן, והסיר חלק מהן. כנראה החמצת את השיעור בהסטוריה על חוזים בין מדינות שנשלטות עי רודנים. ״שלום בזמננו״ וכל זה…

שימו לב לשיטת שלוש הנקודות […] הנלוזה, החוזרת ונשנית, עליה עמדתי גם למעלה מכאן: כאשר אין משהו חכם יותר להגיד, מתבלים בסימן הזה, לאמור “והמבין יבין“, במקום להסתכן באמירה ברורה, שיכולה להתגלות כמטופשת לתלפיות.

וכמובן גם התמונה ללא מלים – “והמבין יבין!”:

אז לא, אדון נעמן, אצלי זה לא עובד ככה, ואני עונה לו:

אם אתה רוצה לדבר על הרגשות שלי, תפתח דיון נפרד, ותתייחס קודם למשטמה שלך לאובמה וביידן.

אם אתה רוצה לדבר על ענייני הגרעין האיראני, תעלה את תגובתך זו מחדש, בלי פסיכולוגיסטיקה, וכדי לחסוך בסבבי תגונבות תן לנו, בבקשה, פירוט של מצבת האורניום המועשר שבידי האיראנים, בכל שנה החל משנת 1990 ועד היום, ולפי כמות האורניום ורמת ההעשרה.

אם אתה יכול, תעשה את זה על גליון אקסל, כך שנוכל להוסיף עוד טורים, בהתאם לפירוט שתיתן לנו.

זו תהיה נקודת ההתחלה, כי אין לי שום נכונות לחזור על דברים שכבר אמרתי, ותשובות שכבר נתתי.

ומה יש לו לומר?

טרחן

ואני לא נשאר חייב:

אתה מדבר על “טרחנים“?!

האם אני הוא זה אשר ניפח דיון ענייני וזיהם אותו בעניינים פסיכולוגיסטיים?!

אתה ניסית לגעת בנקודות שחשבתי שהן רגישות אצלי, כדי שאקפל זנב, אבל הסתבר כי דווקא אצלך הנקודות האלה רגישות, ודווקא אתה הוא שקיפלת את הזנב.

להבא אל תשליך לרגלי כפפות עופרת, כי תקבל אותן בחזרה.

לא, לא אני, אלא דווקא אתה הוא שהחמצת את השיעור בהסטוריה על חוזים בין מדינות שנשלטות עי רודנים. הרודן האחרון היה דונאלד ג‘יי טראמפ מושא הערצתך, שהפר את ההסכם עם האיראנים, ואתה וחבריך מחאתם לו כפיים.

ומה יש לו לומר?

אנסה לנסח בנימוס. אין לך מושג על מה אתה מדבר.

ואני לו:

אתה לא צריך להיות מנומס, אתה צריך לדבר לעניין, ובשלב הזה אנחנו קודם קובעים את סדר היום: דיון נפרד על הפסיכולוגיסטיקה שלי (ושלך) ודיון נפרד על הגרעין האיראני.

להגיד עלי שאני “טרחן” בדיון שאתה פתחת בו בלי שהכרחתי אותך, זה לא נימוס, וזה רק בריחה מהנושא.

ואם אתה רוצה לחזור לדיון – תתכונן להרבה “טרחנות“, כי אני לא נכנס לשום דיון בלי שיעורי בית עד הסוף, וזה אומר שאני יודע מה שתטען, ואתה לא יודע מה שאני אטען – אני “מריח” את זה.

ונראה למי משנינו יש ולמי אין מושג על מה הוא מדבר.

האם יש לו מה לומר? זו תשובתו, בלוויית התמונה המפורסמת:

עיניי פקוחות . ואתה?

ומה אפשר לומר על זה, חוץ מאשר:

ממש לעניין!!!

אני רק שאלה

הפרק הזה, והשאלה שבסופו, לא מיועדים למי שלא מסוגלים לחשיבה מופשטת, לשאלות תיאורטיות, לשאלות על תרחישים אחרים או לכל שאלה שהתשובה לה לא מתיישבת עם האוריינטציה הפוליטית שלהם – כל אלה פטורים מלהמשיך ולקרוא את הפרק הזה.

בנימין נתניהו חיבל במהלך המו“ם בין ארה“ב ושות’ לבין איראן, בכך שבנאומו בקונגרס ב-3.3.2015, ערב הבחירות לכנסת העשרים, הוא קישקש סודות מהחדר, והתוצאה הייתה הסכם פחות טוב מאשר יכול היה לצאת (או יותר גרוע – תלוי בהשקפה).

נתניהו מסביר:

גם כשהנשיא אובמה הביא את ההסכם המקורי, ידענו שהוא ייחתם, אבל יצאנו נגדו משני טעמים: אחד – כדי לקבע את העובדה שאנחנו דוחים אותו על הסף […] אף אחד לא מאמין שההסכם לא מחייב אותך, אם אתה לא יוצא נגדו.

על השטות הזאת עמדתי במאמר עוד על הגרעין האיראני – על זכותה המוסרית של ישראל להגן על עצמה, ואיכן היא נגמרת?

השאלה היא, כמובן, אם ממילא “ידענו שהוא ייחתם“, מדוע לחבל בבלתי–נמנע, במקום להמשיך ולתרום לשיפורו, בעצותיה הנבונות של מדינת ישראל?

ואם לא היה לו די בכך, עם עלייתו של דונאלד טראמפ לשלטון נתניהו לחץ עליו לבטל חד–צדדית את ההסכם, בלי חלופה במקומו – וכך הווה.

כפי שהבאתי במאמר נתניהו והגרעין האיראני – לא רק בוגד בארצו ובידידיו, גם שקרן, וגם חושב אותנו למטומטמים, ההסכם מ-2015 הביא, בין השאר, להסגה של פרוייקט הגרעין האיראני שנים רבות לאחור, הסגה שהתבטאה בכך שאיראן התחייבה – וקיימה – בין השאר, על פי ההסכם המקורי:

Shipped 25,000 pounds of enriched uranium out of the country;

Dismantled and removed two-thirds of its centrifuge;

Removed the calandria from its heavy water reactor and filled it with concrete;

Provided unprecedented access to its nuclear facilities and supply chain.

ולמי שלא יודע מה זה calandria (גם אני לא ידעתי עד עכשיו, וגם המילונים המצויים לא יודעים): זאת היא ליבת הכור הגרעיני, שהאיראנים מילאוה בבטון (על פי ההסכם).

מעבר לכך האיראנים עמדו במגבלת ההעשרה של האורניום: לכל היותר 300 ק“ג, ברמת העשרה של 3.67%.

מה קרה מאז ביטול ההסכם?

האיראנים, משוחררים מהגבלות ההסכם, בנו צנטריפוגות חדשות, מודרניות וחזקות מאלה שהם פירקו, פתחו מצערת והגיעו לרמת העשרה של 60%, ואולי יותר – שתי פסיעות ורבע מפצצות אטומיות מייד אין איראן.

ומה עושה נתניהו עם ההתפתחות הזאת? הוא מאשים את יאיר לפיד, את נפתלי בנט, ואולי גם את בני גנץ על שהם “לא עשו מספיק” כדי למנוע את ההסכם החדש, המתבשל כעת בין ארה“ב ושות’ לבין איראן.

אז לא, אדון נתניהו, הם עשו את מה שאתה לא יודע ולא רוצה לעשות: לשתוק! לשתוק! לשתוק!!!

לשתוק כדג, ואם יש משאלות והצעות למימשל בקשר למו“ם עם האיראנים – עושים זאת בלחישה באזני הנושאים ונותנים – לא מעל במת הקונגרס, כשהאוייב האיראני שומע הכל.

לפי המסתמן היום, ושלא כבהסכם הקודם, הסגה–לאחור של ההתגרענות האיראנית לא תהייה הפעם, וכל מה שניתן לצפות מההסכם החדש – אם ייכרת – הוא שפרוייקט הגרעין האיראני ייעצר במקום בו הוא נמצא היום.

והשאלה היא, אדון נתניהו וכל השמים עצמם עפר לרגליך: אילו ניתן היה לחזור במכונת הזמן להסכם משנת 2015 – האם הייתם חוזרים אל ההסכם הזה, או מעדיפים את המצב הקיים?

לא, ואל תגידו לי “אילו לסבתא היו גלגלים …”, וגו’, כי בגלל הבדיחה המטופשת הזאת זרקו אותי מהבצפר עממי ועד היום לא נותנים לי לחזור, אבל כדי להקל עליכם, אני אציג את השאלה הזאת אחרת: האם, לפי המצב היום, האם אתם לא מתגעגעים להסכם המקורי?