דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יט)(2): על טראמפ והגרעין האיראני: הערת-הבהרה

מאת Simha Admin | 27/09/2019 |

קישור מקוצר למאמר הזה: http://quimka.net/56030

Weeks away

כשפרסמתי את התחזית שלי קיבלתי הערה לפיה הנתונים שהבאתי לא היו נכונים *** מסתבר שאכן טעיתי, והאמת היא קשה בהרבה: בנימין נתניהו חיבל במו“ם על ההסכם עם האיראנים, וקיבל דבר גרוע ממה שאפשר היה להשיג

שמחה ניר, עו“ד

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

תחת הכותרת דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יט): על טראמפ והגרעין האיראני: תחזית מינימום–מקסימום אמרתי, בין השאר (ההדגשות בכל המובאות מהמאמר – במקור):

… כעת בואו נחזור אחורנית במכונת הזמן, אל ה-3.3.2015, ומשם נמשיך.

ביבי נתניהו יודע מה הוא אומר, והוא אומר את האמת

ביום 3.3.2015, שבועיים לפני הבחירות לכנסת ה–20, כאשר הסכם הגרעין האיראני היה בשלב המו“מ, נאם בנימין נתניהו בפני שני בתי הקונגרס האמריקאי, בישיבה משותפת להם, והזהיר מפני הסכם הגרעין הממשמש ובא. אם האיראנים לא ייבלמו – פצצת האטום האיראנית היא עניין של weeks away.

כך אמר והזהיר ראש ממשלת ישראל, בעלת מערך המודיעין מהטובים בעולם – אם לא הטוב שבהם.

אמר – וצדק!

האם ביבי התנגד להסכם עם האיראנים?

לא, הוא לא התנגד, הוא רק רצה הסכם שהוא “טוב בהרבה”, אחרת עדיף בלי הסכם בכלל:

My friends, for over a year, we’ve been told that no deal is better than a bad deal. Well, this is a bad deal. It’s a very bad deal. We’re better off without it.

(APPLAUSE)

Now we’re being told that the only alternative to this bad deal is war. That’s just not true.

The alternative to this bad deal is a much better deal.

(APPLAUSE)

מאיפה הוא ידע איזה הסכם מתבשל באותה השעה?

לא, הוא לא ידע, וגם לא יכול היה לדעת, כי גם הנושאים–ונותנים עם האיראנים, הם עצמם עדיין לא ידעו מה יהיה בהסכם העתידי, אליו הם היו עתידים להגיע – אם יגיעו.

רוצה הסכם “טוב בהרבה” – אפשר לומר זאת כאשר רואים את הטיוטה הסופית, והיא לא מניחה את הדעת.

אלא מאי? כאשר מנהלים מו“ם לכריתת חוזה, לא עושים זאת מול כל העולם.

לא עושים זאת מול כל העולם, משום שאף צד למו“ם לא חושף ברבים את כל הקלפים שלו, כאשר הקלף החשוב ביותר הוא עד כמה אפשר למתוח את החוט בלי שהוא ייקרע. מידע כזה לא מתגלגל ברחוב. מידע כזה הוא פרי עבודה מאומצת של כל שירותי המודיעין.

האם ביבי הציע טיוטה של הסכם “טוב בהרבה” מההסכם שעדיין לא היה מוכן?

האם ביבי ביקש להציג לו את הטיוטה הסופית, לפני החתימה על ההסכם המוגמר?

לא, הוא לא הציע ולא ביקש זאת. הוא לא ביקש זאת, כי אז הוא היה שותף לאחריות. הוא לא העז לבקש, כי אם הוא היה מבקש – איש לא היה נותן לו.

על כך העיר לי אחד הקוראים: אתה משקר! ביבי ידע כל הזמן את כל הפרטים של ההסכם המתגבש!!!

אז ככה:

ראשית – לא שיקרתי, כי תיארתי את מה שהיה ידוע לי בעת שכתבתי את המאמר;

ושנית – אם הייתי יודע את כל האמת, המאמר שלי היה חריף עוד יותר – הרבה יותר!

וזו האמת

4 ימים לפני הבחירות, מועד ב’, 2019, תחת הכותרת ישראל עלולה להתעורר בשבוע הבא לסיוט פוליטי וחוקתי חסר תקדים מביא יוסי ורטר כמה פרקים בענייני היום, כאשר האחרון נושא את הכותרת מלחמה ושלום, וזה לשונו (המודגש – לא במקור):

רם בן ברק, כיום ח“כ (יש עתיד־כחול לבן) ועד לפני חמש שנים המשנה לראש המוסד, צפה בנתניהו מתגאה במודיעין הישראלי שחשף את המתקן הגרעיני באבאדה ואילץ את האיראנים לכסותו בזיפזיף. “מה הוא רוצה“, אמר לי למחרת, “להביא אותנו בכוח למלחמה?”

בדצמבר 2014, בן ברק היה אחד משלושת המועמדים להתמנות לראש המוסד. נתניהו בחר בראש המל“ל יוסי כהן. בן ברק פרש. על כהן יש לו רק מלים טובות. על נתניהו, פחות.

“לא מעניין אותו שיהיה לאיראנים נשק גרעיני“, הוא מאשים את ראש הממשלה, “העיקר זה לסכל את פגישת טראמפ־רוחאני (כנראה גם נשיא ארה“ב חשב כך; שעה קלה לאחר הצהרת נתניהו הכריז טראמפ, במפגיע, ש“אין לו בעיה” לפגוש את עמיתו האיראני באו“ם. למחרת פיטר את היועץ לביטחון לאומי וחובב המלחמות ג‘ון בולטון).

בן ברק הוא אופוזיציונר ובימים אלה הפוזיציה היא החשובה. אבל מה שהוא מספר על התקופה שקדמה לחתימת הסכם הגרעין בין איראן למערב, הוא בעל חשיבות מיוחדת ערב הבחירות.

הוא שימש אז כמנכ“ל המשרד לענייני מודיעין ואסטרטגיה תחת השר יובל שטייניץ. לדבריו, אחרי כל פגישה עם האיראנים, מוושינגטון של ברק אובמה היו מרימים טלפון ללשכת רה“מ בירושלים, מעדכנים ומתייעצים. “אנו השפענו לא מעט על תוכן ההסכם“, הוא מספר.

ואז, ב–3 במארס, רגע לפני בחירות 2015, החליט נתניהו לנסוע לקונגרס ולנאום נגד ההסכם. אובמה נפגע ורתח. “אנחנו (שטייניץ ובן ברק, י“ו) היינו בוועידת הביטחון במינכן. האמריקאים התקשרו, כועסים והודיעו לנו: זהו, מהיום אין תיאומים, אין שיתוף, אין עדכונים. ובאמת, הברז נסגר“.

ארבעה חודשים אחר כך, ההסכם נחתם. “זה הסכם רע“, הוא אומר, “הוא יכול היה להיות פחות רע“.

ב–2015 נתניהו חשב על הבחירות, לא על הגרעין, טוען בן ברק. לגבי ימינו אלה, יסיק הקורא.

וזה אומר שבעת הנאום ביבי אכן היה מעודכן בפרטי המו“מ, אבל בקשקשנות ערב–הבחירות שלו הוא חיבל במהלך המו“ם, הביא לנתק בין מימשל אובמה וגרם רק נזק.

לא אביא כאן מחדש את כל המאמר הקודם, שאני ממליץ לקרוא אותו בשלמותו, אבל כיוון שהמאמר ההוא וגם המאמר הזה הם חלק מהסדרה דונאלד טראמפ למתחילים (ולא ביבי נתניהו למתחילים/מתקדמים) אביא כאן, למי שמתעצל, מעט ממנו, בגלל חשיבות הנושא.

כך אמרתי:

ההוכחה שהסכם הגרעין היה עדיף על לא–כלום

כפי שראינו לעיל, ביבי אמר שהגרעין האמריקאי הוא weeks away, ואם ביבי אומר את זה, חזקה עליו שהוא לא שולף דברים מהשרוול, אלא מסתמך על שירותי המודיעין של מדינת ישראל.

אז ביבי אמר, ובצדק, שהגרעין האיראני היה אז “עניין של שבועות“.

והנה, אנחנו ארבע שנים מאוחר יותר, האיראנים מקיימים אותו (אל תקפצו מעורכם, נגיע גם למה שאתם רוצים להגיע), ומה שהיה “עניין של שבועות” מחזיק כבר כמה שנים: בהחלט Better that nothing.

כל הזועקים חמס על ההסכם אומרים: אחרי 10 שנים מחתימתו האיראנים יחזרו להעשיר אורניום בכמות ובאיכות המאפשרים להכין פצצות אטום.

אכן, ההסכם היה מוגבל ל-10 שנים (עם אופציה לחמש שנים נוספות), אבל 10 או 15 שנים זה הרבה יותר מאשר weeks away, מה גם שעם תום ההסכם ניתן לעשות פריש–מיש, הסכם חדש, או חידוש הסאנקציות.

זוכרים מה שלימדנו נשיא המדינה בשעתו, יצחק נבון ז“ל? “על דיבורים לא משלמים מכס“!

דונאלד טראמפ מפר את ההסכם

דונאלד טראמפ הגיע לבית הלבן, על גבי הבטחות שקל לפלוט אותן, גם אם לא יודעים מהן, ולא מבינים במה כרוך קיומן.

ראו דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (י): האם השקרן המושחת הזה “מקיים הבטחות”?

…

אז הוא פלט, וכיוון שכדי לבטל את ההסכם אין צורך באישור הקונגרס, ואין צורך בתקציבים, אז הוא ביטל – ובהמשך נגיע גם לכך.

האם האיראנים עמדו בהסכם?

כן, הם עמדו, ועל כך מסכימים כל גורמי המודיעין האמריקאיים.

הם עמדו בהסכם גם אחרי שטראמפ הפר אותו, וחידש את הסאנקציות כנגד איראן.

הם עמדו בו, אבל ביקשו מהשותפות האחרות להגן על האינטרסים שלהם מול טראמפ, לאור העובדה שהם עומדים בהסכם.

אלא מאי?

כאשר האיראנים לא זכו בהגנת השותפות האחרות, הם הודיעו כי הם עוברים את מיכסות ההעשרה שנקבעו בהסכם.

ודונאלד ג’יי טראמפ, ברוב חוצפתו, מאשים את האיראנים בהפרת ההסכם, למרות שהוא היה זה אשר הפר את ההסכם.

ועוד אמרתי:

האם ביבי היה משיג הסכם טוב יותר, “טוב בהרבה“?

אי אפשר לדעת, כי זה לא עמד במבחן.

אפשר להניח שלביבי לא היה המידע וכלי המיקוח אשר היום בידי שש המדינות שהתמקחו עם האיראנים, ולפיכך ייתכן אמנם שהוא היה משיג הסכם טוב יותר, אבל ייתכן עוד יותר שהוא היה משיג הרבה פחות.

אבל הכי סביר הוא שהאיראנים היו אומרים לו לך הבייתה ילד, ותביא לנו את ההורים שלך!

כאמור לעיל, בנאומו בקונגרס אמר ביבי כי ההסכם (שעדיין היה בשלב מיקוח) הוא גרוע, והתחליף לו הוא הסכם “טוב בהרבה“, אבל פרט לעניין ה-weeks away, שמקובל עלי, כל הנאום הזה היה תעמולת–בחירות קשקשנית לטובת הליכוד, שבועיים לפני הבחירות בישראל, ולטובת המפלגה הרפובליקנית, לקראת הבחירות שהיו עתידות להעלות לשלטון את דונאלד טראמפ, בנובמבר של השנה שלאחר מכן.

האם טראמפ עצמו היה משיג הסכם טוב יותר, “טוב בהרבה“?

דונאלד טראמפ, איש–העסקים הכושל, כתב ספר בשם The Art of the Deal.

עד כמה הייתה עומדת לו אמנותו–אומנותו ראינו בכישלונו לסגור הסכם דומה עם קים ג’ונג און, הדיקטטור הצפון קוריאני, אשר כיום יש לו ארסנל שלם של פצצות אטום, פצצות מימן, וטילים בליסטיים בין–יבשתיים בשלבים מתקדמים של הפיתוח, וטרמפ נתן לו הכרה בין–לאומית, בלי לקבל שום תמורה בעדה.

כמו שאמרנו לעיל, בעניין יכולתו של נתניהו להשיג הסכם טוב יותר, אם בכלל, עם האיראנים, כך גם עם דונאלד טראמפ: ייתכן שהוא היה משיג משהו טוב יותר, ויתכן שהיה חוזר בידיים ריקות (וכיוון שרוב הוריו כבר לא היו בין החיים בשנת 2015, האיראנים כבר לא יכלו לשלוח אותו להביא את ההורים).

ונניח שהוא היה משיג הסכם יותר טוב, כזה שלפיו איראן תצמצם את מאגר האורניום המועשר עד לרמה של 3.25 אחוזים (במקום 3.67%, ל-200 קילוגרמים (במקום 300) למשך 12 שנה (במקום 10).

אוקיי, זה בוודאי יותר טוב, אבל מבחינה עקרונית זה לא שונה בהרבה, אלא רק דחיית–מה של “רגע האמת” – אם בכלל טראמפ היה מגיע להסכם עם האיראנים.

ועוד:

מה יעשה טראמפ, ומה תעשה ישראל?

עד היום, ארצו של טראמפ הייתה היחידה בהיסטוריה העולמית שהשתמשה בנשק גרעיני כנגד מטרות אזרחיות, ובכלל.

מה יקרה אם טראמפ ייתן את המכה הראשונה, והאיראנים יגיבו בהתקפת על ישראל?

אני מניח שטראמפ לא יהסס לדרדר את האיזור למלחמה ממשית, אבל אני בספק אם הוא יעז לדרדר את האיזור למלחמה גרעינית. חבריו בפוקס ניוז לא יתנו לו.

האם מדינת ישראל תפעל עצמאית, ותשתמש במאגר מאות פצצות האטום שיש לה (על פי מקורות זרים …) לצורך המכה השלישית, על מנת להירשם בהיסטוריה כמדינה השנייה בעולם שהשתמשה בנשק גרעיני כנגד מטרות אזרחיות, ובכלל?

אני לא יודע!

על האמנה הבינלאומית למניעת הפצתו של נשק גרעינית חתומות 190 מדינות – כולל ארה“ב, אבל מדינת ישראל מסרבת בעקשנות להצטרף לאמנה הזאת, והיא בחברה טובה, יחד עם הודו, פקיסטן, סודאן הדרומית וקוריאה הצפונית.

והיה אם טראמפ יקבל רגליים קרות?

טראמפ יודע לאיים, אבל לא לקיים.

הוא לגלג על הדיקטטור הצפון קוריאני קים ג’ונג און, מעל במת האו“ם קרא לו Little Rocket Man, הבטיח לו fire and fury like the world has never seen (מה זה אם לא מלחמת עולם שלישית?), אבל במקום לשפוך עליו “אש וזעם” טראמפ העניק לקים הכרה בין לאומית, שם עצמו עפר לרגליו, לא השיג ממנו דבר וחצי דבר, וגם ביטל את הסנקציות שמימשלו–הוא הטיל על צפון קוריאה לאחר שפגישתם השניה הייתה עקרה כקודמתה (נושא לדיון נפרד).

היו לו לטראמפ עוד זיגזוגים, שהאחרון שבהם (לא בטוח) היה החזרה לבסיסם של המטוסים שהוא שלח לתקוף את איראן, בהיותם כבר באוויר.

עכשיו, משהבהירה איראן שגם היא פטורה מההסכם שטראמפ עצמו התנער ממנו, הוא שוב מאיים עליה: !Iran is playing with fire.

בינתיים, כך נראה, דווקא טראמפ הוא המשחק באש.

מה יהיה אם גם הפעם הוא יקבל רגליים קרות? לא יקרה דבר, חוץ מזה שהוא יאבד את יתרת האמינות שאולי עוד הייתה לו.

והוספתי גם תהייה, עם אזהרה בצידה:

איכן נמצאת ישראל עכשיו בתמונה

טראמפ, כאמור, מאיים על איראן שאם היא לא תבוא למו“ם על הסכם חדש, “ללא תנאים מוקדמים” – הוא יתקוף אותה בכוח צבאי.

האיראנים, כאמור, גם להם יש אגו, וחוץ מזה הם גם לא כל כך טיפשים כמו שהם אולי נראים, וכמו שהוא חושב לעצמו. הם יודעים שהציבור האמריקאי כבר שבע עד לזרא ממלחמות ברחבי העולם, וגם טראמפ מזגזג בעניין הזה: מצד אחד הוא תקף את קודמיו על שסיבכו את ארה“ב במלחמות מיותרות, אבל מצד שני הוא לא מוציא את ארצו מהבוץ הזה, ואף ממשיך לשלוח את צבאו לרחבי העולם.

בעקבות המתיחות במפרץ הפרסי, אחרי הפלת המל“ט האמריקאי ע“י האיראנים, טראמפ הורה לשלוח מטוסים להפציץ מתקנים באיראן, וכשאלה כבר היו באוויר הוא התייעץ עם חבריו–נאמניו–תומכיו בפוקס ניוז, ואלה הזהירו אותו שאם הוא מבצע את התקיפה הזאת, הוא יכול לשכוח מסיכוייו להיבחר לקדנציה שנייה.

בעקבות העצה הזאת טראמפ הורה לבטל את התקיפה, ולהחזיר את המטוסים לבסיסם – והאיראנים רואים את הקולות, ושומעים את המיצמוץ.

האיראנים כנראה מבינים שהסיכוי שטראמפ יתקוף אותם הוא נמוך, יחסית, אבל יש להם אמצעי–מניעה נוסף, ליתר בטחון: הם מאיימים שאם טראמפ יעשה כן, הם יתקפו את מדינת ישראל, בת בריתו וחסותו של דונאלד טראמפ.

איראן מונה כיום כ-85 מיליון נפש, צפיפות האוכלוסין כ-50 נפש לקמ“ר;

ישראל מונה כיום כ-9 מיליון נפש, צפיפות האוכלוסין למעלה מ-400 נפש לקמ“ר.

הוסף לכך שקדושת החיים באיסלאם פחותה מאשר ביהדות, ותמצא כי במקרה של מלחמה איראן פגיעה, יחסית, בהרבה פחות מישראל, ועל כן האיראנים יכולים להרשות להם יותר להתגרות בדונאלד טראמפ, ויכולת “המכה השנייה” שלהם היא רבה יותר מאשר טראמפ וביבי נתניהו חושבים לעצמם.

אזרחי ישראל, חייכם בסכנה!

וסיימתי בתחזית המקסימום–מינימום:

אני לא חכם מכם, וגם לא מתיימר להיות כזה

עכשיו תגידו שמחה, אתה “יודע הכל”, אתה חושב עצמך לחכם גדול?

אז לא, אני לא יודע הכל, אני לא יותר חכם מכם, ואני גם לא מתיימר להיות כזה – אני רק מתכופף ומרים את הנקרה בדרכי, ועושה מזה הערכת–מינימום והערכת–מקסימום.

הערכת המינימום: המשוגע מהבית הלבן מתגלה שוב כנמר של–נייר.

הערכת המקסימום: מלחמה באזורנו, כאשר מצד אחד בנג’מין טראמפ ודונאלד ג’יי נתניהו, ומהצד השני ולדימיר רוחאני וחסן פוטין.

לא, זה לא מצחיק, ואני גם לא מתכוון להצחיק.

ומה עכשיו?

המאמר דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יט): על טראמפ והגרעין האיראני: תחזית מינימום–מקסימום פורסם לפני קרוב לשלושה חודשים, ומאז המתיחות באיזור המפרץ הולכת וגוברת, כאשר השיא, אולי, היה תקיפת מתקני הנפט בסעודיה, שהשביתה כמחצית מתפוקת הנפט הסעודית – כ-5% מהתפוקה העולמית.

בתגובה לכך העבירה ארה“ב לסעודיה כוחות צבא נוספים, והנשיא טראמפ הכריז על הגברת הסנקציות כנגד איראן. איראן, מצידה, הזהירה שהיא שומרת את הזכות להגן על עצמה (נשמע מוכן?), ואם היא תותקף, פעולות–הגמול (ולא “תגמול“, כפי שמקובל אצלנו מאז שנות החמישים למאה שעברה!) שלה תהיינה כנגד סעודיה וישראל.

ואם לא די בכך, מעל במת העצרת הכללית של האו“ם אמר הנשיא האיראני, חסן רוחאני, כי העם האיראני חזק, ושום סאנקציות לא תרתענה אותו.

האם התחזית שלי השתנתה בעקבות ההסלמה הזאת?

בעניין המינימום–מקסימום היא לא השתנתה, אלא ששני התרחישים נעשו קרובים יותר, ואם תרחיש–המקסימום יתקיים האחריות תיפול על שכמם של בנג’מין טראמפ ודונאלד ג’יי נתניהו: בראשונה על שכמו של ביבי, שלצורך מערכת הבחירות ב-2015 חיבל בהסכם שנועד לעצור התגרענותה של איראן (כאשר טראמפ עדיין לא היה בתמונה), ובהמשך ביציאתו של טראמפ – בעידודו של נתניהו – מההסכם שנתן לנו מורטוריום של 10 – 15 שנים, במקום אותם “שבועות ספורים“, לפי תחזיתו (הנכונה!) של ביבי, בנאומו בפני הקונגרס, ערב הבחירות לכנסת ה-20, ביום 3.3.2015.