בשולי המאמר לא אבכה אם הממשלה הזאת תיפול, אותו פרסמתי ערב השבעתה של ממשלת בנט–לפיד, הצגתי. כהערת–אגב, את השאלה מהו “רצון העם” (או “רצון הבוחר“).

הפעם אני מביא את הנושא הזה אל קדמת הבמה, עם התחייבות להיות נאמן לשיטתי, בין אם תוצאות הבחירות תהיינה לטעמי, בין אם לאו.

כך כתבתי אז:

מה זה “רצון העם“, או “רצון הבוחר“?

כאשר מיליוני אנשים בוחרים כנסת (או כל מוסד אחר, אצלנו ובמדינות הים), אי אפשר לדעת מה זה הרצון ה“קולקטיבי” שלהם.

מה עושים במקרה כזה? בהעדר הגדרה “מדעית” יש רק הגדרה שרירותית, וכל אחד מפרש לפי מה שנוח לו:

הביביסט יאמר “הליכוד בראשות ביבי קיבל 30 מנדטים“, והיא המפלגה הגדולה ביותר, וזה אומר ש“העם” רוצה את ביבי כראש הממשלה.

הרק–לא–ביביסט יאמר “ביבי והליכוד קיבלו רק 30 מנדטים, ואילו 90 מנדטים לא הצביעו לו, וזה אומר ששלושה רבעים מ“העם” לא רוצים את ביבי בשלטון.

יהיו אשר יוסיפון לביבי את המפלגות שהודיעו שתתמוכנה בביבי, ואחרים יגרעון מאלה את אותם שבחרו במפלגות האלה לא בגלל ביבי, אלא למרות ביבי.

קחו, למשל, את גדעון סער, אשר עד הבחירות שלפני האחרונות הצביע לליכוד: זה לא היה בגלל ביבי, אלא למרות ביבי – והוא לא היה היחיד בכך.

אחת המגבלות של ההגדרה הזאת של “רצון העם“, היא בכך שהעם לא נשאל להציע, וממילא גם לא מציע, PLAN B, למקרה בו משהו ישתבש, או שרוב חברי הכנסת יעדיפו את רצון בוחריהם על פני רצון “העם” הערטילאי.

או, למשל, המצב בו אנחנו נמצאים היום: נניח שבנימין נתניהו מצליח לגייס מספיק עריקים כדי לטרפד את הצבעת האמון בממשלת בנט–לפיד אבל לא מספיק כדי להקים ממשלה משלו – דבר שמשמעותו בחירות חדשות, מועד ה’.

האם “העם” נתן את דעתו על הבחירה בין שתי האפשרויות האלה? לא, הוא לא נתן.

ההגדרה שלי היא שונה בכך שהיא לא מותאמת לרצונות שלי, והיא טובה גם כשהיא פועלת לטובתי וגם כשהיא פועלת לרעתי.

לשיטתי “רצון העם” או “רצון הבוחר” לא משתקף לפי הספירה במוצאי הבחירות, אלא עם הקמת הממשלה, או, אם אף אחד לא הצליח להקים ממשלה והולכים לבחירות נוספות, וחוזר חלילה ושוב בלי הרף, עד שתקום אי–פעם ממשלה חדשה – זהו “רצון הבוחר“, לשיטתי, ואם רוצים אפשר להרחיב את זה כך שגם אם מוקמת ממשלה, והיא משלימה את הקדנציה – כל מה שקורה עד להרכבת הממשלה הבאה, זהו “רצון הבוחר” – ואין בלתו.

עברו עלינו ארבע מערכות בחירות בלי ממשלה מתפקדת? – זה היה “רצון הבוחר”.

תזכה הממשלה החדשה באמון הכנסת – זה יהיה “רצון הבוחר“; לא תזכה ונצא לבחירות חמישיות, שישיות וכו’ – גם זה יהיה “רצון הבוחר“.

אכן, כמו כל ההגדרות האחרות גם הגדרתי שלי היא שרירותית, אבל, כאמור, היא “נייטרלית” ו“אוניברסלית“, ולא תלוייה בשאלה אם זה טוב לי או רע לי, ומהבחינה הזאת היא השיטה הכי אובייקטיבית, ואם אורלי לוי–אבקסיס קוראת לאיילת הכושלת “לא לאפשר את הקמת ממשלת בנט–לפיד”, ובכך “תעני לרצון רוב העם“, זה בהחלט קשקוש מקושקש, גם מהסיבה שאם צריך לענות לרצונו של “רוב העם” (המיוצגים, נניח, ע“י 61 חברי הכנסת), זאת אומרת שגם 59 הח“כים האחרים צריכים לתמוך בממשלה.
ואגב, גברת אורלי, כש“גוש הימין” מנה רק 58 ח“כים, ואת נבחרת במסגרת שמאלית מובהקת (העבודה–מרצ–גשר) – האם בעריקתך אז אכן “ענית לרצון רוב העם“?!

על מה הבחירות הפעם?

כך אומר פוסט בפייסבוק:

במערכת הבחירות הזו אין שום גמישות ואין גם שום מסתורין: אף אחד ממפלגות גוש הימין (לא כולל את המתחזה לימין, איילת שקר) לא מעלה על דעתה לשבת עם האנטישמים של לפיד, ליברמן ושות‘. אף מפלגה יהודית!

מנגד – אף אחד מאלו שהפרקליטות ו/או הארגונים הזרים מריצים או מחזיקים אותם בביצים – לא יכולים לשבת עם נתניהו – אם הם רוצים את הביצים שלהם. והם רוצים אותן.

כך שכל מה שיש לנו זה שני גושים ברורים ללא שום הפתעות:

או קואליציה של כל העודפים –לפיד, גנץ וחבורת הממד החמישי, עם מרצ (שתמיד גונבים בשבילה קולות לעבור את אחוז החסימה) + העבודה עם מירב מיכאלי הקסומה + הרשימה המשותפת

או גוש נתניהו.

כל קול הולך – או לממשלת נתניהו, או לממשלת המשותפת.

וזהו

לראשונה אי פעם –ההצבעה היא לגושים, אין פה גמישות, אף אחד לא יערוק, לא תהיה ממשלת “אחדות” לאומית – זה או ממשלה יהודית ציונית או אוסף של פוסט ציונים עם פושעים שחומקים ממשפט ואיסלמיסטים שלא מכירים בזכותם של יהודים לחיות

אין שום אופציות לשום הרכב אחר.

הפעם זה או ביבי או טיבי – באופן ברור, מוחלט, דטרמיניסטי ללא שום אפשרות אחרת

ואני עונה:

שקר וכזב.

הבחירות הפעם הן בין המזימה הגלוייה והמוצהרת לשחרר ממשפטו את הנאשם בשוחד, מירמה והפרת אמונים, לבין גוש חוסם נגד המזימה הזאת.

ברגע שהליכוד יבין את זה וישחרר את נתניהו להיאבק על חפותו, נוכל לחזור לויכוח האידיאולוגי.

לא יבין – תהייה פרישה מהליכוד אל הגוש החוסם, ואז תקום ממשלה בלי ביבי ובלי טיבי.

גוש חוסם אינו ממשלת טיבי, גם לא מדינה פלשתינאית וגם לא מדינת כל אזרחיה – גדעון סער לא ייתן את זה, ולא רק הוא.

גוש חוסם הוא חזרה אל השפיות, במקום חזרה אל ה“מה? מה פתאום?!”.

אז זהו העניין: האפשרות לפרישה של דפוקי הפריימריז בליכוד אכן אינה ודאית, אבל היא בהחלט בתחום הסביר, והיא סבירה גם אם גוש נתניהו יקבל 61 מנדטים, כי על הכסאות בממשלת נתניהו, ובמיוחד על התיקים ה“בכירים“, תתחרינה שלוש קבוצות: מקודמי נתניהו בפריימריז, דפוקי נתניהו בפריימריז והסמוטגבירים, ואני לא רואה איך הוא יכול לרצות את כולם, במיוחד כאשר הוא יצטרך לרצות גם את החרדים.

וזה אומר שגם אם גושביבי יקבל 61, עדיין פרישה של דפוקי נתניהו שנדחקו מהצמרת לירכתיים היא בגדר אפשרות סבירה.

מכל מקום, וכמו שאמרתי לעיל, הפעם זה לא ביבי או טיבי, אלא בין המזימה הגלוייה והמוצהרת לשחרר ממשפטו את הנאשם בשוחד, מירמה והפרת אמונים, לבין גוש חוסם נגד המזימה הזאת.

למי להצביע?

נאמן לשיטתי אני מתאים את ההמלצות שלי לכל אדם לפי האוריינטציה שלו, ולא לפי איך שהייתי רוצה שהוא יצביע.

נתחיל מהחרדים: לגביהם אין בעייה – כל חרדי לפי העדה שלו, מי ליהדות התורה, מי לש“ס.

הלאה: מי שרוצה ממשלת ימין–מלא–מלא – שיצביע לגזענים, סמוטריץ’ את בן–גביר, כי על נתניהו אי אפשר לסמוך, הוא יילך לא רק עם הרע“ם, אלא אפילו עם המשותפת, כשם שכבר הייתה לו ברית איתם, כשהם תמכו בבחירת מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שיהיה מריונטה בידו (ואכן כך הווה, כשהוא פירק את האגף לתפקידים מיוחדים, שהיה אחראי לכמה מחקירות השחיתות החשובות במדינה, כמו תיק מעונות רה“מ שבמסגרתו הורשעה שרה נתניהו, וכן גם לחלק מחקירות אהוד אולמרט).

נשארת לנו הבעייה הקשה עם הגוש הנגדי לגושביבי, כאשר בגוש הזה נמצאות המפלגות האלה (המספרים בסוגריים הם לפי הסקרים האחרונים):

יש עתיד (24 – 27);

המחנה הממלכתי (10 – 11);

ישראל ביתנו (5 – 6);

העבודה (5 – 6);

מרץ (4 – 5);

חד“ש–תע“ל (4);

רע“מ (4).

הבעייה היא שאפילו אם רק מפלגה אחת מהקטנות לא עוברת את אחוז החסימה – גושביבי מקבל 61 מנדטים, אם לא יותר, ולכן מתנגדי נתניהו צריכים להצביע עבור אחת החלשות הנמצאות בסכנת הנפילה, אפילו אם הן לא לטעמו הפוליטי, כי עוד מנדט או פחות מנדט ללפיד או לגנץ לא ישנו משמעותית את המצב, ואילו כל מנדט פחות לאחת החלשות יכול להפיל את גוש השינוי.

למי מהחלשות להצביע?

לזו שלפי הסקרים הכי קרובה לנפילה אל מתחת לאחוז החסימה.

אני יודע מה יגידו הביביסטים!

התחזית שלי, הפעם ללא נימוקים: אם גושביבי ינצח בבחירות, הביביסטים יגידו הציבור גילה בגרות ותבונה, אבל אם הוא יפסיד, הביביסטים יגידו אמרנו לכם שהבחירות יהיו גנובות, כמו בעבר!

ותזכרו שאמרתי לכם.

איילת הכושלת – שלום ולא להתראות!

במאמר לא אבכה אם הממשלה הזאת תיפול, אותו כבר אזכרתי לעיל, עמדתי על הדרך הנכלולית בה תימרנה איילת שקד את מרכיבי הממשלה לתת לה הרבה יותר ממה שהגיע לה, ועל כך אמרתי:

לא אבכה את הממשלה הזאת

אני לא יודע מה היו עונים לי אם הייתי נדרש לוותר על הישג שהשגתי במו”מ הקואליציוני לטובת מאחרת–בנשף שנפלה מהירח והציגה אולטימטום, אחרי שהכל כבר היה מבושל, ואני גם לא יכול לומר לאחרים עד כמה הם צריכים למתוח את החבל, בלי להיות בטוחים שהוא לא ייקרע.

אני רק מרגיש מרומה.

אבל דבר אחד אני יכול לומר כבר עכשיו: אם הממשלה הזאת תיכשל בהצבעת–האימון, או שהיא תיפול לפני שתשלים את הקדנציה – אני לא אזיל עליה דמעה וחצי דמעה, משום שחזרתה של איילת הכושלת למשרד המשפטים היא צרה לא קטנה מהמשך שלטונו של בנימין נתניהו, אשר בכל מקרה נראה שסוף שלטונו ממילא קרוב.