סיבה נוספת לתקוות: יש לי קשרים טובים עם חבר מפלגתה דאז (הבית היהודי), שהיה ממקורביה במפלגה, אבל כל ניסיונותינו להיפגש איתה, ו/או לשווק לה רעיונות שיקדמו את הצלחתה כשרת המשפטים של כוווווווווולם – כולם התנפצו אל סלעי הפקידים בלשכתה – רעה–חולה שכל שרי המשפטים מתבכיינים עליה (אחרי תום כהונתם), אבל אף אחד לא יכול לרשום לעצמו שבריר הצלחה בנושא הזה.

גם בכך כשלתי.

אבל לפני שאמשיך, אביא לכם כמה מובאות משלה, המעידות על כושר השיפוט הלקוי שלה, וגם מתיישבות עם הכלל אמור לי מי ידידיך, ואומר לך מי אתה.

כה אמרה איילת שקד על …

א. דונאלד טראמפ

מה היא אמרה על דונאלד ג’יי טראמפ, הגרוע בנשיאי ארה“ב עד כה, איש מושחת, שקרן, חסר ערכים, הפכפך, ומה לא?

היא אמרה עליו: ווינסטון צ’רצ’יל של המאה ה-21.

לא פחות!

ב. דוד מדיוני

דוד מדיוני המושחת, בזמנו מנהל רשות האכיפה והגבייה, היה (ולמעשה עדיין) אחראי ושותף לשוד המיליארדים בהוצל“פ, בשיטת ה“סולמית“:

שחיתות בהוצאה לפועל, גניבת מיליארדים: על המטפסים על ה”סולמית”

גניבת מיליארדים במערכת ההוצאה לפועל: על שיטת הסולמית – כולם מושחתים, כוווווולם!

דוד מדיוני התפטר מתפקידו ביום 8.6.2015, כאשר הקרקע החלה לבעור מתחת לרגליו, וזכה ל“מסיבת סיום” ראוותנית ומושחתת, בעלות פי שבעה וחצי מן המותר על פי החשכ”ל, לטקס פרישה “מפואר, מרשים ומרגש” כהגדרתה של שרת המשפטים, איילת שקד, שערכה אותו לקברניט–השחיתות הזה, טקס בו היא הפליגה בשבחיו, ובכך היא עשתה את עצמה שותפה מוסרית (לפחות) לשחיתות שנולדה לפני כניסתה למשרד, אבל היא נושאת באחריות המיניסטריאלית להמשך קיומה.

הנה הסופרלטיבים–שאינם–עולים–כסף, אותם העתירה שקד על מדיוני, למחרת “מסיבת הסיום” (ההדגשות – שלי):

אתמול נפרדתי ממנהל רשות האכיפה והגבייה והאחראי על ההוצל”פ – מר דוד מדיוני.

בטקס מפואר, מרשים ומרגש, סיפרו מכרים, קולגות ומשפחה על האדם והתופעה – דוד מדיוני.

לפני שנכנסתי לתפקיד כולם אמרו לי: “אם יש יחידה שבה את לא צריכה לגעת, כי הכל שם מתפקד מעולה, זו היחידה של מדיוני”.

ואכן, נכנסתי לתפקיד, ונוכחתי לדעת שכולם צדקו.

דוד הוא אדם הניחן ביכולת מופלאה להתבונן פנימה אל הלבבות.

על סמך היכרותי הקצרה איתו ועל סמך ידיעותיי, דוד מתייחס לכל אדם כשווה בן שווים ומבין כי כל אדם הוא סיפור, עולם ומלואו, וכי לכל אדם מגיעה הזדמנות לחיות בכבוד, ולקבל שירות בכבוד.

בשש שנות ניהול רשות האכיפה והגבייה הוביל דוד את ההוצאה לפועל בנחישות ובחדשנות ופעל לטובת הציבור ורווחתו.

דוד, שמך הולך לפנייך והשפעתך כה רבה וניכרת – אתה חוללת מהפכה כמנהל הרשות, הפכת את רשות האכיפה והגבייה לרשות עצמאית, לרשות חברתית, לרשות המושתת על ערכי כבוד ושוויון חברתי.

הרשות זכתה בפרסי הצטיינות רבים ולא בכדי, שאפת להוביל אותה לשם.

בזכות דוד זכיתי להמשיך את חקיקת הצעת החוק החשוב – חוק “מבצע שמיטה” (אותו החלה בזמנו ציפי לבני) שבמסגרתו ימחקו חובותיהם של חייבים מוגבלים באמצעים, ואלו יזכו להתחיל דף חדש בחייהם.

אנו בסיומה של שנת השמיטה.

בעוד המצווה השמיטה חלה עלינו אחת לשבע שנים, ישנם אנשים העוסקים בצרכי ציבור שעה שעה יום יום – דוד מדיוני הוא אחד מאותם אנשים.

בהצלחה מדיוני היקר!

שימו לב: כולם אמרו לי: “אם יש יחידה שבה את לא צריכה לגעת, כי הכל שם מתפקד מעולה, זו היחידה של מדיוני” … מי אלה “כולם”? אלה שיושבים איתו על סיר השחיתות?!

שימו לב עוד: ואכן, נכנסתי לתפקיד, ונוכחתי לדעת שכולם צדקו … איך “נוכחת”, כבוד השרה? האם ביקשת בדיקה כלשהי של גוף חיצוני לאותה היחידה? האם בדקת בעצמך?!

תנו חז”ל: איזהו חכם – הרואה את הנולד, אבל שרת המשפטים, כאשר העתירה על “מדיוני היקר” את כל הסופרלטיבים האלה, לא השכילה לראות את העתיד לבוא בתוך חודשים ספורים: הדוח המיוחד של מבקר המדינה על הנעשה בהוצאה–לפועל, שיצא בימים האלה מגלה כי בעשרות אלפי תיקים בהוצאה לפועל חישובי הריבית היו גבוהים משמעותית מהנדרש, ו-350 אלף תיקים נפתחו בניגוד לנהלים, על התנפחות חובות אסטרונומית לפיה רק 10% מכלל החובות בהוצל”פ הם חובות אמיתיים – ושאר ה-90% הם ניפוחי–חובות בלתי חוקיים.

ובמה “כולם צדקו”, כאשר מדיוני עצמו, “מדיוני היקר” – יקר מאוד! – נכשל טוטאלית אפילו באספקלריה של הצהרותיו–הוא: עם כניסתו לתפקיד, הוא אמר: “אלחם במציאות הישראלית שבה חוב של 20 אלף שקל תופח לחצי מיליון“, וגם הוסיף כי “אנשים שהסתבכו ב-1,000 שקל פתאום מסובכים ב-100 אלף שקל ואנשים שהסתבכו ב-20 אלף שקל פתאום חייבים חצי מיליון שקל” (ההדגשה היא שלי, כמובן)?

אכן, סופרלטיבים לא עולים כסף, אבל זה לא כבוד גדול להעניק צל”ש לפושע, במיוחד בנושאי הפשיעה שלו, וכאשר המצל”ש הוא איש–ציבור, והצל”ש הוא בתחום אחריותו של איש–הציבור, זה כבר ממש מביך.

אז שרת המשפטים לא למדה את הלקח, והיא ממשיכה עם הסופרלטיבים שלה (מעניין אם גם כיום היא תאמר את אותו הדבר):

“השופטים בישראל ישרים ועצמאיים ואינם נרתעים מאיומים. הם שמים מול עיניהם את הפסוק מספר דברים: ‘לא תטה משפט, לא תכיר פנים‘”.

ראו: איילת שקד לא למדה את לקחי דוד מדיוני, ומערכת המשפט מידרדרת אלי תהומות.

ג. אפרים נוה

ואחרון–אחרון חביב מאוד (על איילת שקד) – אפרים אפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין המעורב כעת בפרשת המינוי–תמורת–מין.

כך היא אמרה עליו בחגיגת הבריתה לבתו רונה (8 יולי, 2016), האירוע הראוותני בו נטלו חלק כ-1500 אורחים מסלתא ושמנא של מערכת המשפט, פוליטיקאים, עורכי דין, וגם שופטים: נשיאת בית משפט העליון דאז, מרים נאור, שופטי בית משפט העליון חנן מלצר ויורם דנציגר, שופטים מחוזיים כמו אברהם אברהם ממחוזי נצרת ויוסף אלרון ממחוזי חיפה, השופט רפי ארניה ואשתו עו“ד סוזי עוזסיני–ארניה, השופטת מרב גרינברג, ואחרים.

גם איילת שקד הגיעה לשם, ואמרה על אפרים נוה שהוא “הדבר הכי טוב שקרה למערכת המשפט“. לא להאמין.

וזכרו את השמות המוזכרים כאן כאורחיו של המושחת: חלקם כבר מסובכים פרשת המינויים–תמורת מין הנוכחית, וחלקם עדיין בצנרת – אבל גם תורם יגיע!

עד כמה חזקה הייתה אהבתה אל העבריין הזה אפשר ללמוד מתגובתה המטופשת, כאשר נוה נתפס מבריח את הגבול יחד עם חברתו. אחרי שהוא כבר הודה במיוחס לו, היא אמרה שנמהלים נגדו “ציד מכשפות“.

כאשר מנהלים חקירה נגדך, או נגד מי אתה חפץ ביקרו, אתה יכול לקשקש על “ציד מכשפות” כמה שאתה רוצה – ממילא אף אחד לא מתייחס לכך. דונאלד טראמפ – גם הוא אהוב–נפשה של שקד – עושה את זה כל הזמן, אבל אחרי שאדם מודה בעבירה, לבוא ולומר שמנהלים נגדו “ציד מכשפות” – זה כבר לא קשקשנות, זו טיפשות.

ועכשיו תמונה מצטברת

מאז שאיילת שקד נכנסה ללשכת שר המשפטים פרסמתי עליה מאמרים רבים. מישהו שאל אותי אם גם על אחרים פרסמתי י“ב מאמרים, והתשובה שלי הייתה: ראשית – פרסמתי עליה הרבה יותר, ושנית – ככל שאני משתפר, וככל שהם נעשים גרועים יותר – כמות המאמרים בהכרח גדלה.